שתף קטע נבחר

משהו מסעיר מתרחש בממלכת דנמרק

מעבר למעטה של דיונים פוליטיים ותמרונים דיפלומטיים מתרחש דבר מה מרתק יותר בקופנהגן - התגוששות מדעית בסדר גודל של מאבקו של גליליאו נגד הכנסיה או איינשטיין נגד תורת הקוונטים. רן לוי על הנריק סוונסמרק, המדען הדני שיוצא נגד התפישה שמעשי האדם גורמים להתחממות כדור הארץ

הנה משהו שכולנו גדלנו להאמין בו: כדור הארץ מתחמם. האקלים שלנו הולך ומשתגע והסיבה היא אנחנו, בני האדם. כלי הרכב והמכונות שלנו פולטים לאטמוספירה כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני, וגז השקוף זה לוכד את חומה של השמש במה שמכונה 'אפקט החממה'. אם לא נפסיק לזהם את הסביבה, אנחנו עומדים בפני סכנה מוחשית לעתיד העולם. אני מניח שאין אחד שלא יודע את זה. הבת שלי למדה את זה בגן, והיא רק בת 4.

 

במעבר חד לשוויץ. קנטון ברן, על מורדות האלפים השוויצרים. אורסולה לבנברגר ובעלה, זוג טיילים מקומיים, נתקלים בעצם בלתי שגרתי שבולט מהאדמה בעודם מטרקים על אחד משבילי ההרים. הם חופרים אותו החוצה ומגלים שהעצם הזה הוא אשפת חיצים עשויית עור.

 

אם אורסולה ובעלה היו ישראלים וההרים המדוברים היו הרי מנשה, למשל, אשפת החיצים הייתה מגיעה כנראה לאי-ביי. אבל הם שוויצרים, ולכן הביאו את הממצא אל המכון המקומי לארכיאולוגיה. וטוב שכך: אשפת החיצים, שריד בן 4,700 שנים, סייעה למדענים לפתור חידה עתיקת יומין.

 

הטיילים גילו את אשפת החיצים מכיוון שהקרחון המקומי, קרחון שנידיוך, נמס ונעלם. עם נסיגתו של הקרחון נחשפו שבילים בהרים שהיו חבויים מתחת לקרח מזה עידן ועידנים. מדוע נמס הקרחון? התשובה הברורה, האינסטיקטיבית, היא: בגלל התחממות כדור הארץ. אבל עצם העובדה שאשפת חיצים נתגלתה מתחת לקרחון מספרת לנו שלפני 4,700 שנים היו אותם שבילים חשופים ובני אדם צדו בהם. זאת ועוד, הארכיאולוגים ידעו שישנו באותו האיזור מבנה עתיק ששימש כאכסנייה בימי האימפריה הרומית, אבל המיקום של האכסנייה היה משונה מאוד: לפחות חצי קילומטר מכל דרך מרכזית. מדוע הקימו הרומאים אכסנייה באמצע שום מקום?

 

התשובה היא שבאותה התקופה שוב נמס הקרחון, נחשפו מורדות האלפים והאכסנייה עמדה באזור שהיה אז מעבר חשוב בין ההרים. שני הגילויים האלה מטילים ספק עז בהנחה הראשונית שלנו. לפני 4,700 שנים וגם בתקופה הרומית, לא היו תעשיות כבדות ומכוניות מזהמות: מדוע, אם כן, נמסו קרחוני האלפים?

 

הנריק סוונסמרק, מדען דני, טוען שמצא את הסיבה האמיתית. הוא ושותפו לכתיבה, הסופר נייג'ל קולדר, מרחיבים על התאוריה בספרם החדש 'הכוכבים המקררים: תאוריה חדשה על השתנות האקלים' (עם עובד, 2009, מאנגלית: עילי סופר).

 

מעונן חלקית עד לוהט

בשנות השמונים של המאה שעברה החל סוונסמרק להתעניין בהשפעה שיש לשמש על אקלים כדור הארץ. המדענים יודעים מזה זמן רב שלשמש, ובמיוחד לשדה המגנטי שלה, יש תפקיד בקביעת הטמפרטורה הממוצעת על פני הכוכב שלנו. הבעיה היא שעל פניו, השמש לא אמורה להשפיע באופן בולט על מזג האוויר. איזה קשר יש לשדה המגנטי של השמש למה שקורה אצלנו באטמוספירה?

 

גם אם לוקחים בחשבון את שינויי העוצמה הקיצוניים ביותר בשטף האור שמגיע מהשמש - עדיין, ההשפעה צריכה להיות מאוד מינורית. זו הייתה החידה שטרדה את מוחו של הנריק. הוא ביקש למצוא מנגנון פעולה אפשרי שישמש כמגבר לפעילותה של השמש: איזו תופעת טבע בלתי מוכרת שמושפעת מהשינויים בשדה המגנטי של השמש, ואז בתורה מביאה לשינויים חזקים יותר על כדור הארץ.

 

ההשראה הגיעה לחוקר האקלים מכיוון בלתי צפוי: החלל. הקרניים הקוסמיות - חלקיקים זעירים, בדרך כלל אלקטרונים ופרוטונים בודדים, אשר נעים בחלל במהירויות אדירות, עד קרוב למהירות האור - ומפגיזים את כדור הארץ ללא הרף מכל עבר. הקרניים הקוסמיות נוצרות לרוב כתוצאה מאירועי סופרנובה, התפוצצויות אדירות של כוכבים מסיביים במיוחד. השמש מגינה עלינו מפני רובן של הקרניים הקוסמיות באמצעות השדה המגנטי שלה.

 

הנריק שאל את עצמו אם יכול להיות שהקרניים הקוסמיות גורמות באופן כלשהו לשינוי בכמות העננים שעוטפים את כדור הארץ. לעננים ישנה השפעה על האקלים שלנו, השפעה דרמטית מאוד אפילו: הם מחזירים כמעט את כל אור השמש שפוגע בהם בחזרה לחלל ובכך מקררים את הקרקע. אם היינו יכולים, בדרך קסם, להעלים את כל העננים מהאטמוספירה - כדור הארץ היה מתחמם בעשר מעלות שלמות!

 

הנריק חישב ומצא שהקרניים קוסמיות שמגיעות מהחלל מחוללות תגובת שרשרת באטמוספירה, אשר בסיומה נוצרים גרעינים זעירים. טיפות המים מתעבות בזריזות סביב גרעינים אלה ויוצרות גושי עננים - למעשה, הקרניים הקוסמיות 'זורעות' עננים חדשים באטמוספירה שלנו.

 

כעת יכול היה הנריק להסביר כיצד משפיעה השמש על האקלים שלנו. כשהשדה המגנטי של השמש חזק מאוד, הוא בולם את הקרניים הקוסמיות. אין קרניים קוסמיות, אין הרבה עננים. אין הרבה עננים - קרני השמש מחממות את האדמה ומעלות את הטמפרטורה הממוצעת. כשהשדה המגנטי של השמש חלש, הרבה קרניים קוסמיות מצליחות להתגבר על השדה המגנטי החלש של כדור הארץ ולחדור לתוך האטמוספירה.

 

כלומר, הרבה קרניים קוסמיות = הרבה עננים. אם יש הרבה עננים, חלק גדול יותר מאור השמש מוחזר לחלל וכדור הארץ מתקרר. זו ה'הגברה' שחיפש הנריק: תופעת טבע שתסביר כיצד שינויים קטנים בשדה המגנטי של השמש יוצרים שינויים גדולים באקלים כדור הארץ.

 

רולטה דנית

זו תיאוריה מדעית יפה ואלגנטית, ללא ספק. אז מדוע כשתיאר אותה הנריק בפני חבריו למכון המטאורולוגי בדנמרק, הוא ספג מהם תגובות לא נעימות, אפילו תוקפניות? מדוע סירבה ועדה של האו"ם לצרף את התאוריה שלו לדיונים בכנס בינלאומי על התחממות כדור הארץ? מדוע היו אנשים שכינו את עבודתו של הנריק כ'מסוכנת' ו'חסרת אחריות'?

 

מכיוון שאם הנריק צודק, יכול להיות שהעלייה ברמת פחמן הדו-חמצני באטמוספירה אינה משפיעה על האקלים באופן דרסטי כמו שחשבנו. למעשה, אם הנריק צודק, כנראה שאנחנו בכלל לא אשמים בהתחממות כדור הארץ. מדידות היסטוריות מראות שהשדה המגנטי של השמש נמצא בשיא והוא חזק יותר כיום מאשר אי פעם במאה וחמישים השנים האחרונות. על פי התאוריה של הנריק, שדה מגנטי חזק גורם למיעוט קרניים קוסמיות - וזה אומר שיש מעט עננים, ולכן כדור הארץ מתחמם. אנחנו...לא...אשמים.

 

אתם מתחילים להבין עד כמה מסוכן הרעיון של הנריק סוונסמרק? הקהילה המדעית מנסה מזה עשרות שנים לשכנע את הפוליטיקאים שחייבים, אבל חייבים, לצמצם את השימוש בנפט ופחם ולעבור לאנרגיה נקייה. בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לראות סוף סוף הצלחות בתחום הזה: אל גור נרתם למאבק, מדינות רבות משקיעות בפיתוח של אנרגיות נקיות, ילדים בגן לומדים שצריך לשמור על הסביבה. ופתאום בא הנריק סוונסמרק ובועט במגדל הקלפים השברירי הזה.

 

בואו נהיה ריאליים לרגע. תאוריית הקרניים הקוסמיות של הנריק היא אולי אסטתית ויפה, אבל יש סיבה לכך שכמעט כל המדענים משוכנעים שהפחמן הדו-חמצני הוא הגורם להתחממות כדור הארץ. כשבודקים את כמויות גזי החממה באטמוספירה במיליון השנים האחרונות מגלים שכמות הפחמן הדו-חמצני הייתה יציבה מאוד לכל אורך הזמן הזה. אבל לפני כמאתיים שנה, שיעור הפחמן הדו-חמצני באוויר זינק לפתע בחדות - ממש עם תחילת העידן התעשייתי. האם זהו רק צירוף מקרים? קשה להאמין. אנחנו יודעים שהפחמן הדו-חמצני יכול לגרום להתחממות, ואנחנו מודדים את ההתחממות הזו. זה יהיה לא הגיוני לנטוש את התיאוריה הסבירה הזו לטובת רעיון רדיקלי ובלתי מוכח.

 

ומה יקרה אם הנריק טועה? מה אם החישובים שלו שגויים ויסתבר שאנחנו כן אלה שאחראים להתחממות כדור הארץ? זה הימור אדיר, רולטה רוסית בקנה מידה גלובלי. התחממות של כדור הארץ תגרום לשינויים קיצוניים בכל מקום: האיזורים השחונים יהפכו למדבריות שוממות והאיזורים הגשומים יסבלו משטפונות וסופות רבות עוצמה. התשתיות שלנו לא מוכנות להתמודד עם שינויים כל כך דרמטיים באקלים. אם הקרחונים של גרינלנד יימסו ויעלו את מפלס האוקיינוסים במטר אחד בלבד, מאות מיליוני בני אדם יכולים למצוא את עצמם ללא בית.

 

שביב של עזרה

אך הנריק סוונסמרק אינו לבד. את התמיכה הגדולה ביותר בתאוריה שלו מצא המדען הדני דווקא כאן, בישראל, בדמותו של פרופסור ניר שביב – אסטרופיסיקאי מהאוניברסיטה העברית שבירושלים. פרופסור שביב בחן את הקשר שבין האקלים הארצי למיקומה של מערכת השמש בגלקסיה שלנו. הוא גילה שבתקופות שבהן האקלים על כדור הארץ היה קר ביותר, מערכת השמש חלפה באיזורים בהם ישנה צפיפות גבוהה של כוכבים צעירים ומסיביים.

 

התיאוריה של הנריק סוונסמרק השתלבה בתגליתו של שביב כמו שתי חתיכות תואמות בפאזל. כמו קורט קוביין וג'ניס ג'ופלין, הכוכבים הצעירים והבוהקים ביותר הם אלו שמתים ראשונים. כשכוכבים מתים, הם מתפוצצים ומפזרים קרניים קוסמיות לכל עבר. כשמערכת השמש חולפת דרך המבול הזה של קרניים קוסמיות, כדור הארץ מתכסה במעטה עבה יותר של עננים מחזירי-אור, והטמפרטורה צונחת.

 

הבה נסכם בכמה מילים את תאוריית 'הכוכבים המקררים' של הנריק סוונסמרק וניר שביב. כמות הקרינה הקוסמית משפיעה על האקלים בכדור הארץ. בתקופות שבהם עולמנו מופצץ בקרניים קוסמיות רבות, נוצרים עננים שמקררים מאוד את הקרקע. כמות הקרניים הקוסמיות משתנה באופן מחזורי: המיקום שלנו בתוך הגלקסיה יוצר מחזורים דרמטיים מאוד על פני מיליוני שנים, ואילו השינויים הקטנים בשדה המגנטי של השמש יוצרים מחזורים קצרים ועדינים יותר.

 

המדע הזה, שהנריק מכנה אותו 'קוסמוקלימטוגרפיה', הוא עדיין צעיר מאוד ואפוף בעננה של אי-ודאויות. לא כולם מסכימים עם הניתוחים הסטטיסטיים שלו והניסויים שערך עדיין לא זכו לבדיקה ואישור מקיף של מדענים נוספים. גם ההשפעה של הגלקסיה על כדור הארץ אינה עובדה גמורה: יש אי ודאות גדולה לגבי תיארוך של תקופות קרח על כדור הארץ מחד וזמני התפוצצויות של סופרנובות מאידך. אנחנו אפילו לא יודעים בוודאות כמה גדולה גלקסיית שביל החלב, מהו המסלול שעושה השמש סביבה ואיפה בדיוק נמצאים הכוכבים הצפופים.

 

זו תקופה מרתקת בהיסטוריה של המדע. אנחנו רגילים להתבונן על מחלוקות מדעיות דרמטיות רק בדיעבד: קופרניקוס וגלילאו נגד הכנסיה הנוצרית, דרווין והאקסלי נגד מתנגדי-האבולוציה, איינשטיין נגד תורת הקוונטים. הנה ניצבת בפנינו הזדמנות לחזות בהתגוששות ענקים כזו במו עינינו. אנחנו יושבים בכסאות של השורה הראשונה ודם מהזירה ממש ניתז עלינו מדי פעם. כל אחד יכול לבחון את הראיות ולהאמין, כפי שאמר מורפיוס ב'מטריקס', במה שהוא רוצה להאמין.

 

רן לוי הוא סופר מדע ומגיש את 'עושים היסטוריה !', פודקאסט על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ועידת קופנהגן
צילום: רויטרס
האם האדם באמת אשם
צילום: שקד אנג'ל
מומלצים