הפחתת זיהום? לדבר אנחנו יודעים

בשבוע שעבר, רגע לאחר שסיימה לנאום בקבלת הפנים שערכה לרגל פתיחת ועידת קופנהגן, טיפסה שגרירת דנמרק בישראל על אופניים - כלי דו-גלגלי שנרכש כדי לשרת את עובדי השגרירות בעת שהם מתניידים ברחבי העיר - ורכבה לדרכה.

האופניים אלה, בדיוק אלה, מוזכרים לידיעתכם כדיבר הראשון בעשרת הדברות של הפיכת שגרירות דנמרק בישראל לירוקה. או כפי שהשגרירה הגדירה זאת, "אנחנו בשגרירות לא רק 'מדברים את הדיבור', אלא גם 'הולכים את ההליכה'. באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל הרעיון מובן.

בניגוד למקובל אצלנו, פקידי המדינה בדנמרק כנראה לא מסתפקים בשחרור הודעות חסרות שחר לעיתונות, שממהרת בתורה לוותר על כל שיקול דעת ונותנת להן ביטוי. הדנים גם עושים, לא רק מדברים.

על-פי דו"ח "מקנזי", אשר בדק את פוטנציאל צמצום פליטות המזהמים בישראל, ופורסם לאחרונה על-ידי המשרד להגנת הסביבה לקראת ועידת קופנהגן, כמעט חמישית מפליטות גזי החממה בישראל - הגורמים להתחממות הכדור, ובדרך גם למחלות בדרכי נשימה ומוות - מקורן בתחבורה. למרות זאת, לא מעיזים כותבי הדו"ח או נציגי המשרד, להציב יעד של הפחתת זיהום על-ידי עידוד המעבר משימוש בתחבורה פרטית, לתחבורה ציבורית ואלטרנטיבית.

במקום להציב מטרה ברורה וחדה, שיישומה עשוי לצמצם משמעותית את הזיהום, מסתפקים בהצעות לשינויים טכנולוגיים. התוצאה: בעוד מרבית המדינות הגיעו לוועידה עם יעד שאפתני של צמצום זיהום בעשרות אחוזים עד 2030, ישראל עשויה להגדיל את מספר הפליטות ב-30%. זאת, רק במקרה ויאומצו מהלכים מומלצים. במידה ולא, ישראל תכפיל את הפליטות.

לא מפתיע שחוקרי מקנזי ויתרו על הפיכת המעבר לשימוש בתחבורה ציבורית ואלטרנטיבית, ליעד ברור. הם כנראה יודעים מול מי הם ניצבים. אחרי הכל, גם מקבלי ההחלטות בממשלה לא מוכנים לחשוב על-כך ברצינות, ולכל היותר משחררים מדי פעם הודעות על "מחויבות לאוויר נקי". ההתנהלות אצלנו בכל הנוגע לקידום תחבורה ציבורית - רכבת קלה, שירות באוטובוסים, סלילת נתיבי אופניים, יצירת קישוריות בין אמצעי התחבורה - מובילה למסקנה יחידה: מקבלי ההחלטות במדינה מתייחסים לתחבורה הציבורית כקוריוז המיועד לשכבות חלשות, לא כאמצעי התחבורה עיקרי בעתיד.

איך אפשר אחרת להסביר את הזמן העצום שלוקח למדינה להקים מערך רכבת קלה בתל אביב ובירושלים? איך אפשר להצדיק את הדחיות הרבות בתכנית הרה-ארגון של קווי אוטובוסים בגוש דן? איך לא הצליחו עדיין לקשר כראוי בין אוטובוס למונית ורכבת? מה עם אגרות גודש וחניוני ענק מחוץ לערים, עידוד נסיעה בקבוצות ועוד. בזמן שפרויקטי סלילת כבישים הופכים למציאות בזמן שיא, כאלה הקשורים לתחבורה ציבורית, תקועים. בירושלים התירוץ הוא רשלנות הזכיין, בתל-אביב זה המשבר הכלכלי. ואנחנו? ממשיכים לעמוד בפקק ולנשום רעל.

יש אור בקצה המנהרה?

לאחרונה אולי מתחילים להבין שלא צריך פרויקטים גרנדיוזיים, כדי להוציא אותנו ממסך העשן והפקק. לעיתים מספיקה מעט תעוזה ויצירתיות כדי לבצע שינויים מרחיקי לכת: שבועות ספורים לאחר שהחלו לאכוף באמת את הנסיעה בנת"צים, התגלה כי זמני נסיעת האוטובוסים מתקצרים משמעותית. הוצאת קווי האוטובוסים למכרז, השקת ה"רב-קו" והוספת קווים לרכבת, הגדילו באופן ניכר את מספר משתמשי התחבורה הציבורית. לא יאמן, אבל ממש שלשום (א'), לקראת ועידת האקלים, אישרה הממשלה הצעת חוק לשיפור התחבורה הציבורית.

אלא שכדי שבאמת יותר אנשים יגיעו לעבודה בתחבורה ציבורית, יש צורך בשינוי אמיתי. למשל, מיתוג מחודש של אוטובוסים, נסיעה של אנשי ציבור בתחבורה ציבורית כדוגמה אישית. הקמת רשויות תחבורה במטרופולינים, מתן דחיפה אמיתית ורצינית למערכות הסעת המונים, תוספת משמעותית של נת"צים, תשתית לתחבורת אופניים והליכה ברגל.

רק כך נוכל לצמצם בצורה משמעותית את פליטות גזי החממה, כדי שלוועידת האקלים הבאה נבוא עם פחות דיבורים והרבה יותר מעשים. בדיבורים, אתם יודעים, אנחנו ממש לא רעים. ישראל שלחה כך נראה משלחת עם לא פחות מ-40 חברים בכירים, כולם מדברים היטב ללא ספק. האם הם גם מסוגלים לעשות? עד עכשיו אין לנו שום הוכחה לכך.

הכותב הוא מתכנן ערים ופעיל בעמותה לעידוד השימוש באופניים