ב.מ.וו K1300S - רועה גרמני
כמה כבד, ככה מהיר. כמה מופרע, ככה בטוח. הב.מ.וו K1300S הספורטיבי מקפיד כל הזמן לעשות שני דברים: להעיף לך את המוח ולשמור לך על הטוסיק
שמונה חודשים שחונים עברו השנה על הארץ העייפה הזאת. יותר מ-200 ימים התמלאו הכבישים באבק מדבר, נזילות שמן, טפטופי מזגנים, שפיכות סולר ונשירה של הפירות השחורים האלה מעצי הפיקוס - אסופת חומרים שכל מה שצריך כדי להפוך אותה לבליל שמנוני וחלקלק שלא ברא השטן, הוא הזהב השקוף של הלבנט: מים.
במקומות אחרים ורחוקים, אל-ניניו היא תופעה אקלימית שחוזרת על עצמה במחזורים לא קבועים של בין שלוש לשמונה שנים (קשור לטמפרטורת השכבה העליונה של האוקיינוס השקט בחצי הכדור הדרומי, מול חופי פרו; לא אלאה אתכם). כאן בישראל, לדברי מומחים, אנחנו מקבלים ממנו ריקושטים בדמות מערכות מזג אוויר לא אופייניות לאזור. למשל ההיא של סוף אוקטובר האחרון, שנתנה שטיפה בלחץ לכל מה שנמצא מקו ראשון לציון וצפונה, ולאחריה הופיע איש ממושקף אצל לונדון וקירשנבאום והסביר שככה זה אל-ניניו: כמות משקעים השווה לחצי מהממוצע השנתי תוך פחות משבוע.
על התפר הזה שבין הקיץ האינסופי של 2009 לפגז הגשם שנחת עלינו בגלל נפנוף כנפי פרפר באזור פרו - בדיוק בערב שבו קיבלה המדינה שפריץ שנראה והריח כמו מקלחת ראשונה אחרי שבוע שדאות - רכבתי על אופנוע בדיוק ליד החור של הג'ורה. אם זה היה כל אופנוע אחר, לא הייתי מעז אפילו לבדוק איפה תחובה חליפת הגשם שלי. בליל גשם ראשון, הדבר האחרון בעולם שאדם שפוי יעשה זה לצאת לכביש על אופנוע עם 175 כ"ס; הרי מדובר בסף התאבדות. אני מתכוון, אם אין לך ב.מ.וו K1300S.
הבימר הדו-גלגלי הזה הוא לפני הכל תצוגת תכלית של טכנולוגיה, שמאפשרת לרכב בתנאים קיצוניים ולהישאר חי לגמרי. אבל יש בו עוד אמירה, בגרמנית רהוטה. משהו בנוסח "כן, אנחנו יודעים את העבודה. אם אין לכם מספיק כסף, חכו כמה שנים לחיקוי של היפנים". בינתיים ה-K1300S עולה 177 אלף שקל, שהם 60 אלף יותר מהיפני שנמצא לו בין הכוונות: הסוזוקי היאבוסה. תחליטו אתם אם לחכות או לא.
וזאת מערכת האנטי-אהבל שלנו
סדרת ה-K של ב.מ.וו משנות ה-80 היתה היציאה הראשונה של החברה מהשטנץ של מנועי בוקסר. מאז שצצה, שימשה הסדרה הזאת פלטפורמה לחידושים טכנולוגיים, שהבולטת בהם היתה מערכת ה-ABS הראשונה כסטנדרט באופנוע מייצור סדרתי. בהתחלה התאפיין מנוע ה-K בארבעה צילינדרים שוכבים שמסודרים לאורך האופנוע, תצורה ביזארית שהעניקה לו את שם החיבה "הלבנה המעופפת". במילניום החדש זכתה הלבנה לצורה קצת אחרת, והצילינדרים עברו לשכב לרוחב. הגלגול האחרון של המנוע הזה, בנפח 1,300 סמ"ק, נמצא עכשיו בשלוש גירסאות: LT לתיור, R ערום, וה-S הספורטיבי שלשמו נתכנסנו.
כשאני אומר "ספורטיבי", קחו אותי בערבון מוגבל. ההתנהגות שלו אמנם טובה מאוד, אבל מדובר במפלצת במשקל רבע טון עם בסיס גלגלים ארוך ב-10 ס"מ תמימים מההיאבוסה, שגם הוא לא אופנוע קצר. התוצאה היא כבדות: המשקל שלו מורגש כמעט כל הזמן, וכל פעולה על ההיגוי דורשת כוח לא מבוטל. במילים אחרות, הוא תוכנן לגרמנים גדולים שלא דופקים חשבון, ענקים של 1.90 מטר על 100 קילו שרובצים על האופנוע, נשענים על הכידון, מושכים את הגוף אל תוך הפניות ודופקים את הכלי עד הרגליות בסוויפרים של 200 קמ"ש בלי להרגיש בכלל.
היתרון הוא שבימרים גדולים הם בקטע הזה בדיוק: סע חביבי, תן בגז, אנחנו כבר נדאג להכל. החיסרון מגיע בדמות סוג של ניתוק מהרוכב, זה שמחפש את התחושות כדי להבין איך הוא משחיל את האופנוע דרך כל מיני מצבים. אם עדיין לא הובנתי לגמרי, נסו להיזכר איך מרגיש הגה כוח של מכונית כשהסוויץ' סגור; לפעמים ה-K מרגיש ככה.
השורה התחתונה בנושא היא שבדומה לרוב הבימרים, ה-K1300 הוא מהאופנועים שצריך להתרגל אליהם ולרכב עליהם כמו שהם רוצים. וכשנכנסים לראש ולעוצמות שלו, מוצאים חיה אחרת מכל מה שאתם עשויים להכיר. הצלילים דרך מפלט האקראפוביץ' (אופציונלי. ככה זה בחיים) נשמעים מוכרים מאופנועי ליטרים אחרים, אבל כאן יש באס צרוד של נפח גדול יותר. ועם הנפח מגיעים המומנט והתגובה בסל"ד נמוך, שעוקרים את הזרועות מהכתפיים כבר ב-2,000 סל"ד.
יש בו גם קוויק־שיפטר, מערכת שחותכת את ההצתה לכמה אלפיות שנייה כדי שההילוך הבא ייכנס ללא צורך בקלאץ' או אפילו בהפחתה של גז. ואיזה תענוג זה להחזיק את המצערת של הבהמה הזאת עד העצר, ופשוט לבעוט את ההילוכים למעלה ברגע האחרון לפני המנתק: מתקבלת סדרה של צרחות טראש-מטאל שנקטעות רק ב"פק" הקצר של הקוויק-שיפטר שמשחרר בק-פייר מהאגזוז הפתוח.
שם, בכבישים פתוחים ובמהירויות גבוהות, נכנסים לתמונה קיטורים על מיגון רוח מעפן - בטח יחסית לליגה של שאר האופנוע. באמת, אם הוא לא היה יקר זה היה מצחיק. לעומת זאת, הכוחות שצריך להפעיל על הכידון הופכים להגיוניים יותר ביחס למהירות, והטענות על הכבדות מתחלפות בברכה על יציבות ההיגוי. ה-K אמנם כבד, אבל ליניארי לחלוטין תוך כדי נפילה הצידה, ומקפיד להתיישב על מסילה בשיא ההטיה.
אלה תכונות ייחודיות לאופנועים שתוכננו לסוויפרים במהירויות אולטרה־גבוהות, שמאשרות לך לגלגל בהחלטיות מצערת של 175 כ"ס משיא ההטיה כאילו אין מחר. מזל שה-K גם יודע לבשר לך כמה אידיוט אתה במצבים האלה, כשפתאום אתה קולט שהרגע ניצלו חייך בזכות מערכת בקרת ההחלקה.
כן, יש לו גם אחת כזאת. מערכת אלקטרונית שמנטרת תמידית את מצב האחיזה של הצמיג האחורי, ויודעת לרסן את המנוע במקרה שמתחילה החלקה. אין לי את כל הנתונים הטכניים המדויקים, אבל ברכיבה מתקבל הרושם שזאת מערכת סופר-חכמה: במהירויות נמוכות על כביש חלק היא נותנת לגלגל האחורי לפסוע מעט הצידה, וחותכת את החגיגה באלימות רגע לפני שהאופנוע מתעוות אל תוך הצלבה שאי אפשר להציל. במהירויות גבוהות ובזוויות הטיה קריטיות היא נכנסת לפעולה הרבה יותר מוקדם, ופעולת הריסון הרבה פחות דרמטית - רק כמה פצפוצים מעומק גרון האגזוז והתמתנות הדחיפה.
שלבו את הבקרה הנ"ל עם אחת ממערכות ה-ABS הכי ותיקות ומפותחות בעולם האופנועים, וקיבלתם יכולות של גיבור-על. אחד כזה שיכול לבלום הכי מאוחר ולהאיץ מתוך ההטיה הכי חזק שאפשר, אבל בלי טעויות. וכן, זה נכון אפילו תוך כדי גשם ראשון וחלקלק בטירוף; כל מה שצריך לעשות זה להקפיד לא להשכיב יותר מדי. בשאר הרעות החולות מטפל ה-K לבדו, תוך מופע אורות אזהרה על לוח השעונים וסדרות של זמזומים ופצפוצים שמסדרים בשבילך את האחיזה כל הזמן.
אם לסטיב ג'ובס היו גלגלים
בקרת ההחלקה, ה-ABS והקוויק-שיפטר הם לא הכל בסעיף הטכנולוגי. יש עוד תשעה מצבי מתלים - על הקשת שבין נוחות, נורמלי וספורט - שבהם שולטים מהכידון, ושכל אחד מהם מתכוונן בהתאם לעומס (רוכב יחיד, רוכב עם ציוד, רוכב עם מורכב). כדי לתמוך במערכות האלה, האופנוע יודע עליך כמעט הכל: מה אתה עושה עם המצערת בכל חלקיק שנייה, אם נגעת במצמד וכמה אתה דביל על הבלמים; הוא יודע כמה אוויר יש בצמיגים בזמן אמת, ומתריע על חריגה; הוא מודיע אם נשרפה לו איזה נורה ואם השמן מתקרב לכמות המינימום; הוא מחווה את הטמפרטורה של האוויר, המהירות הממוצעת, וטווח הנסיעה על כמות הדלק שנותרה במכל בהתאם לכמה אתה חזיר על הגז.
הנה מחשבה מפחידה: מה יקרה אם מתישהו בעתיד אפוקליפטי יבוא איזה שוטר מניאק, יתחבר לך לשקע USB מתחת לווינקר וידע עליך הכל? והנה תשובה מדאיגה: אם הוא ידע איפה היית ומה עשית עם המכונה המטורללת הזאת, תושבת ותישלל בו במקום. אין מה לעשות: על אופנוע כזה, ששומר עליך כל הזמן, אפשר לזוז מהר מאוד. אולי אפילו מהר מדי.
הביטחון במהירויות הגבוהות הוא בדיוק מה שגורם לך לתהות איך זה שמערכות בקרת בטיחות, הן לא סטנדרט בכל רכב דו־גלגלי, לעזאזל. בתחום הזה נמצאות המכוניות לפחות עשור של פיתוח לפני האופנועים, למרות שדווקא על שני גלגלים העסק לא פחות מהכרחי. בלי להגזים, אפשר לשער שמערכות בטיחות כמו של ה-K פשוט יעלימו לחלוטין את רוב התאונות העצמיות שמפרקות אלפי רוכבים בעולם מדי שנה.
עד אז - ואחרי יומיים תמימים בפאסט-פורוורד - מתברר ש-K1300S הוא האייפון של עולם האופנועים. גדול, יציב, מהיר, כולם רוצים אותו ולא לכולם יש כסף. לאלה שיש כסף אין מושג איך למצות את כל היתרונות והאפשרויות, וכך או כך, בעוד כמה שנים יופיעו הפיצ'רים שלו בכל סלולרי שישמש את החברות כמכשיר חלופי. מה שכן, כשהזמן הזה יגיע תמצאו את ב.מ.וו במקום אחר לגמרי: משווקת את האיי-אופנוע הבא.
ולמי שבכל זאת לא הבין
מנוע: בהמה. ארבעה צילינדרים בנפח גדול, שמפוצצים אותך בתחושות ובנתונים מופרכים מכל פינה. מסוג המנועים שכבר בסל"ד סרק-פלוס-200 מסוגלים לפרפר את האחורי, ולא משנה כמה רחב וספורטיבי הגומי שם. משם והלאה מדובר במשיכה ברוטלית קדימה. לפעמים אפילו נדמה שיש שם יותר מדי מנוע, בטח בחלק התחתון. אז מזל שהבקרות עובדות. בעצם, אולי היצרן הרשה לעצמו את ההגזמה הזאת בדיוק בגלל הבקרות - *****
ביצועים: אם לשפוט על סמך העוצמות שצריך להפעיל וההיזון החוזר שמתקבל מחבילת השלדה-מתלים-היגוי, האופנוע הזה לא מככב: כאמור, הכל כבד ומנותק מדי. אבל כשעושים את הסוויץ' בראש ומתחילים לרכב מעבר למגבלות האחיזה (דרך אחרת לנסח את זה: רכיבה ברוטלית על הבקרות), מקבלים טיל בליסטי שיש מעטים כמותו, אם בכלל. לא פעם מדובר בעבודה פיזית קשה, אבל הראש שקט, אז אתה דוחף לו פול-גז ופול-ברקס. טריפ ייחודי - ****
נוחות: מושב ג'ל תענוג, אבל הכידון רחוק ונמוך יחסית לאופי האופנוע. זה שובר את הכתפיים במהירויות חוקיות. במהירות אחרות זה דווקא בסדר, אבל אז מגיע הקטע עם מיגון הרוח. בתכל'ס, ובניגוד לבימרים אחרים, אתה מרגיש את הגוף אחרי רכיבה - ***
פוזה: פגשתי אנשים שחטפו בחילה מהמראה, ואחרים חשבו שהוא מרשים מאוד. אני שותף לדעה השנייה. כמו בהרבה בימרים, אין כאן עיצוב אלא הנדסה. אפילו הפיירינג נראה כאילו נותר ללא צביעה, אפור כמו חומר היסוד. זה נותן תחושה של תכליתיות, וזה מגניב כי התכלית היא כוח ומהירות. תוסיפו לזה את סמל הפרופלור הלבן על רקע השמיים הכחולים של ב.מ.וו, שבדרך כלל לא מוצאים על אופנועים כאלה, וקיבלתם אחלה פוזה - ****
