שנה אחרי: יצקו את העופרת - לא את המיגון

בחנוכה לפני שנה בדיוק החל מבצע "עופרת יצוקה". במועצות האזוריות שבעוטף עזה חזרו מאז שנגמר המבצע לשגרה, אך זו מכילה בתוכה רבות מהבעיות שהיו גם בשנה שעברה. אמנם הממשלה אישרה את מיגון הבתים, אך הבשורה לא הגיעה בפועל לכל מי שממתין להגנה וחלק מהיישובים ייאלצו להמתין עד שנת 2011 כדי להתמגן. אפילו למרפאות ביישובים - שנאלצו בשנה שעברה לפעול מתוך גני ילדים ובתי מגורים ממוגנים - עדיין אין מיגון. בדיקת ynet מעלה כי הבעיות רחוקות מפתרון.

בקיבוץ מגן שבמועצת אשכול הכינו "רשימת המתנה" לקבלת ממ"ד. התושבים והקיבוץ חולקים בנטל הכספי יחדיו, שכן המיגון אושר רק ליישובים הנמצאים בטווח של עד 4.5 קילומטר מהגבול. מגן נמצא בטווח של 4.7 קילומטר. 200 מטר הבדל. 

"המלחמה הייתה כמו טיול שנתי". בר לב וילדותיה (צילום: הרצל יוסף)

מזכיר הקיבוץ, דני ברזילי: "מבחינת הרשויות אנחנו לא רואים שום התקדמות". לדבריו, נעשים מאמצים רבים לקדם את הנושא באמצעות המועצה האזורית והתנועה הקיבוצית, אך ללא הועיל. בהיעדר סיוע מצד הרשויות - לקיבוץ לא נותר אלא לאלתר פתרון ואפילו את אמות המידה להשגתו. "בפועל, התחלנו לבנות ממ"דים בעצמנו. אנחנו בונים לפי היכולת ולפי המצוקות. יש לנו תור פנימי שבו אנחנו מנסים לקבוע מי יקבל קודם ומי אחר כך. הקריטריונים הם בעיקר מידת החשש של המשפחה, ואחרי זה מספר הילדים והגיל".

במצב הנוכחי, קיבוץ מגן נחלק לשניים - אלה שיש להם מיגון ואלה שאין להם. שרה שצקי (34), נשואה ואם לשני ילדים, בת 3 ובן 5, מקווה שיאשרו למשפחתה ממ"ד ודאגה להיכנס בהקדם לרשימת ההמתנה. "אומנם עברה שנה מ'עופרת יצוקה' אבל אנחנו לא חיים באשליה. אנחנו מודעים לאזור בו אנו חיים ויודעים שאנו חייבים להתמגן", סיפרה ל-ynet.

שצקי מסבירה כי המכשול העיקרי להשגת מיגון הוא המימון. "המדינה לא מסייעת ואנחנו בהחלט נמצאים בבעיה מהבחינה הזו. אני חוששת ומרגישה כאזרח סוג ב'. הקיבוץ לא יכול למגן את כולם. אבל אנחנו לא הולכים לוותר על המיגון. הביטחון שלנו יותר חשוב מהכסף".

הקסאם לא יודע איפה עובר קו מיגון

בעלה של שרה, תומר בן ה-36, מרגיש על בשרו את האבסורד שבדבר: "המדינה מתחה קו של 4.5 קילומטרים. מי שהיה מחוץ לתחום נשאר בלי. אנחנו נשארנו בלי מיגון אבל הקסאמים לא יודעים זאת. הקסאמים נופלים איפה שהם רוצים. מספיק שנופל טיל אחד וכבר השגרה הופכת לבלתי אפשרית. זה משפיע מאוד על הילדים. אתה מטייל עם הילד והוא שואל 'פה אפשר לצאת?' זה יכול להתחיל כל יום ואני מניח שזה יתחיל לטפטף שוב עד עופרת יצוקה 2".

"הממ"ד מספק לנו תחושת ביטחון", סיפרה ל-ynet לירז בר-לב בת ה-36, נשואה ואם לשתי ילדות בנות 4 וחצי ושנתיים וחצי. בני משפחת בר-לב חשים בעלי מזל, שכן הם עברו לבית חדש עם ממ"ד. "בשנה שעברה רצנו לשם, אפילו שהבית עוד לא היה גמור. אתה מרגיש שם מוגן. במלחמה רצנו לשם מהר, התקנו מנורות וישנו שם עם מזרונים ופנסים, כמו טיול שנתי".

בקיבוץ מסבירים כי המיגון מאפשר לתושבים להמשיך בניהול השגרה במקרה הצורך. "בהתחלה, לילה אחד העברנו בגנון ממוגן יחד עם עוד שתי משפחות. זה היה סיוט. כל פעם שהיה 'בום' בכה ילד אחר", אמרה לירז וסיפרה כי ניתן להרגיש בקלות מי אינו מוגן וחש פחות בטוח: "אנחנו מרגישים את החששות, את הקנאה, העצבים, של מי שאין לו. אני מבינה אותם. אני אומנם לא מהפחדנים, אבל יש לי שני ילדים קטנים. כשהצבע האדום תופס אותך באמצע ואתה צריך לרוץ לאנשהו, זה פחד שאי אפשר לשלוט בו". 

"מרגישים את החששות של מי שאין לו". בר לב ומשפחתה (צילום: הרצל יוסף)

"אני לא מקבלת את זה שמגן נותר בחוץ", זועמת בר-לב. "בעיני זו שרירות לב ואטימות. במגן נפלו מספר קסאמים, אחד בין בתים של אנשים מבוגרים. מה צריך שיהיה כדי לקבל מיגון"? היא מספרת עוד כי מצוקת מיגון והתור האיטי לקבלת ממ"ד מעצימים את החיכוכים בין התושבים. "זה גורם למתחים - מי חשוב יותר ומי פחות? זה יותר מחוסר שוויון. זה לשאול את עצמך את החיים של מי חשוב להציל יותר"?

בינתיים באשכול החלו במיגון בתי מגורים בחמישה יישובים, בהם עין השלושה וניר עוז. "המיגון של חלק מהיישובים האחרים נדחה, דבר היוצר מצב בעייתי", אמר מהנדס המועצה מוטי לבן ומדגיש גם הוא כי המצב במגון בעייתי, שכן הקיבוץ כבר נפגע מירי הקסאם - אך נמצא מחוץ לטווח הזוכה למיגון.

זקוק לטיפול בעת נפילת קסאם? אל תבוא למרפאה

ומה יקרה אם יתחדש הירי? מצב שירותי הרפואה באזור ממשיך להיות מסוכן, בהיעדר מיגון לבנייני המרפאות. ברחבי המועצה יש 10 מבני מרפאות הזקוקים למיגון ו-4 מרפאות אזוריות. "במלחמה קיבלנו הנחיה ממשרד הבריאות להעביר את המרפאות למבנה ממוגן, ואלה שלא עברו נסגרו", סיפר המהנדס לבן. "אם הייתה מערכה יותר קשה, כוללת וארוכה - נראה שהיינו ניצבים בבעיה גדולה מאוד".

"השאלה שצריכה להישאל היא איך עוברים את המלחמה הבאה תוך המשך מתן שירותי בריאות לאוכלוסיה, שכנראה לא תוכל לנוע ממקום למקום", אמר לבן.

ראש מועצת אשכול, חיים ילין, טוען כי מיגון הבתים עומד בקצב הנדרש: "ברור שכל עוד יש שקט יחסי יש פחות לחץ. אין לי ספק שבמצב של הסלמה גם אם בניית הממ"דים לא תסתיים אנחנו יודעים כיצד לנהוג".

"אנחנו בונים כעת מיגון בחמישה יישובים ותוך חודש נתחיל ביישוב השישי", מבטיח ילין. "נותרו לנו ארבעה יישובים נוספים שיש לתקצב. המגבלה היא רק כספית. מיגון בתי התושבים הוא מפעל מציל חיים. אני מקווה כי ראש הממשלה ומנכ"ל משרדו יזרזו את התהליך".

שדות נגב: אחרי המבצע - המיגון איטי

שנה אחרי המבצע, מתברר כי גם המצב במועצה האזורית הסמוכה, שדות נגב, אינו משופר בהרבה. גם שם, ההחלטות בנוגע למיגון הבתים ומוסדות הציבור מבוצעות בשטח בעצלתיים, אם בכלל. נקודת האור: רוב גני הילדים במועצה כבר מוגנו.

ביישובים הנמצאים מזרחית לעוטף עזה, בטווח של 7.5 ק"מ יש שבעה מוסדות חינוך, בהם מכללה, מתחם קריית חינוך עם ארבעה מוסדות, ושני בתי ספר יסודיים, שבהם לומדים כ- 3,000 תלמידים. בכל אלה אין מספיק מקלטים ואין מיגון.

בינתיים, ביישובי שדות נגב חלק מהיישובים מתמגנים ואצל אחרים טרם סיימו לשפץ את המקלטים. בסעד כבר יצא מכרז אחד לבניית חדרי ביטחון ובמועצה מקווים כי עד סוף 2010 יסיימו את הבנייה. בעלומים מקווים להתחיל את הבנייה רק ב-2011, שכן הם נמצאים בשלב ב' של הבנייה. "יש לנו מעט מאוד בתים עם מיגון", אמר עדיאל פורת, מרכז המשק בקיבוץ עלומים, "התחושה היא מאוד לא סימפטית. ברגע שיש 'צבע אדום' כל אחד תופס מחסה איפה שהוא יכול. מי שנמצא בבית אין לו אף דרך להתגונן. פשוט מתפללים שהרקטה לא תיפול ביישוב".

"אנחנו מקווים שכמה שיותר מהר יאשרו לנו את המיגון ויבנו את חדרי הביטחון. מדי פעם עדיין יש התרעות צבע אדום, בערך פעם בשבוע. אנחנו בהחלט חוששים שהשקט המדומה שכרגע קיים ברצועה יישבר ואז נהיה חשופים כמו שהיינו ב'עופרת יצוקה'", מזהיר פורת.

"נראה כאילו אחרי המבצע הכל מתקדם הרבה יותר לאט", אמר ל-ynet ראש המועצה מאיר יפרח. "אולי זה בגלל הרגיעה. אין לי הסבר לזה. אני מוטרד מההמשך". הוא מספר כי רוב המקלטים ביישובים משופצים, אך עדיין נשאר לשדרג כ-30 מקלטים ולשפץ עוד 30 אחרים.

"פיקוד העורף הכין תוכניות, אבל הכל נעלם"

נכון להיום, מה שמטריד במיוחד את המועצה הוא מצבם של מוסדות החינוך. "יש שם פערי מקלוט אדירים", סיפר מנהל מחלקת החינוך במועצה, מוטי אדרי. "לאחר עופרת יצוקה אמרו לנו לחזור הדרגתית ללימודים. לא יכולתי להחזיר את כולם בגלל מצב המקלטים. אנשי פיקוד העורף הכינו יחד איתנו אחרי המבצע תוכניות מקיפות, אבל הכל נעלם".

"הכל מוכן אבל משרד הביטחון צריך לתקצב את זה", מוסיף אדרי.

"ביישובים גם אין ממ"דים ומרכזי החינוך הם המקומות הכי מוגנים. חובה שיהיו שם די מקלטים. ראש המועצה יפרח הזהיר: "במקרה של 'עופרת יצוקה 2' לא נוכל להמשיך בלימודים. תהיה פה מהומה".