אם אין כריכים, תאכלו עוגות

היה זה בתקופת מלחמת ההתשה בסיני. במסגרת תפקידי בצבא, הייתי צריך לבקר לעתים קרובות במוצבי התעלה. באחד המקרים נסעתי עם מחלקתי למוצבי התעלה כדי לתת שירותי רפואה מונעת לחיילים במוצבים. באותו שבוע, כיוון שלא יכולתי לקרוא ביום שבת את עיתון "ידיעות אחרונות", לקחתי אותו ביום ראשון לנסיעה לתעלה, ביחד עם שאר ציוד החירום.

כאשר הגענו למוצב המזח, היה המוצב שומם. תרמילי חיילים היו מונחים ברחבת המוצב, כמו במסדר, שורות שורות. מיד עלה בדעתי, כי הייתה פלישה מצרית למוצב. לכן נתתי הוראה לאנשי לתפוס עמדות. לפתע יצא חייל מהבונקר וצעק: "כנסו מהר לבונקר, בכל רגע צפויים ליפול פגזים על המוצב".

נכנסנו. הבידור היחידי שעמד לרשותנו היה עיתון "ידיעות אחרונות" מיום שבת. כיוון שכולם רצו לקרוא את העיתון, החלטתי לגזור אותו לחלקים בהתאם למדורים וכל חייל בבונקר קיבל מדור אחד מהעיתון. קבענו כי בכל פרק זמן נחליף בינינו את המדורים.

לאחר 24 שעות של הפגזה כבדה, הייתה הפוגה. טבח המוצב יצא למטבחון להכין לכולם כריכים עם חביתה. בדרכו בחזרה מהמטבחון עם ארגז הכריכים נשמע בום של יציאת פגז 160 מ"מ. טבח המוצב הפיל את ארגז הכריכים לרצפה ורץ לתפוס מחסה בבונקר.

הטבח, שהרגיש אשם על כך שלא הצליח לספק את הרעב שלנו, החליט להקל עלינו את הרעב, והקריא לנו מהעיתון מתכון לעוגה. אנו, מצדנו, נאלצנו רק לפנטז על אכילת אותה עוגה. 

ספרו לנו איך "ידיעות אחרונות" נגע בחייכם - ואנחנו כבר נספר לכל המדינה. סיפורים (באורך של עד 300 מילה) שלחו ל- yediothsheli@yedioth.co.il או לפקס 03-6082664, בצירוף שם מלא וטלפון