שתף קטע נבחר
צילום: jupiter

יורשי העצר של הפופ

נשים חזקות וכואבות, גברים רגישים עם קול רועד ואלילים מתבגרים - הפופ בממלכה הבריטית ממשיך להיות פחות שגרתי מהאמריקני. ממיקה עד איימי וויינהאוס, מרובי וויליאמס עד דיידו, כל מה ששרף את המצעדים של היבשת בתחילת שנות האלפיים

נדמה ששנות האלפיים הביאו איתן גם זן חדש של זמרות בריטיות. בעצם, לא חדש אלא מחודש. איימי וויינהאוס, אדל ודאפי שיחזרו במדויק את הקול והחום של הכוכבות הבריטיות ששלטו בתעשייה 40 שנה לפני. שירלי באסי הוולשית, לולו הסקוטית ודאסטי ספרינגפילד האנגליה, לקחו מהאמריקאים את הסול ואת איכויות מוזיקת הפופ, הכניסו קצת עגמומיות בריטית והראו לעולם איך נשמע לב שבור.  


וויינהאוס. יהודיה לונדונית שנשמעת כשחורה מהמיסיסיפי (צילום: AP) 

 

במאה ה-21, נדמה שהזמרות הבריטיות התאוששו מההגמוניה היאנקית ונטלו חזרה לעצמן את הקול הזועק והכואב. ראשונה באה איימי וויינהאוס הלונדונית, שאחרי אלבום בכורה שזכה לשבחי המבקרים, "Frank", הוציאה ב-2006 את "Back To Black", שהופק באופן נאמן לסאונד של הסיקסטיז על ידי מארק רונסון.

 

האלבום הטיס אותה להצלחה בינלאומית בזכות הלהיטים "Rehab", שיר הנושא ו-"Tears Dry On Their Own". עם ההצלחה באו השערוריות, ההסתבכויות עם הבעל והקושי להיגמל מסמים, אך מתחת להם נמצא הקול העמוק והסטייל, שגורמים ליהודיה לונדונית להישמע כמו אחרונת צאצאי העבדים מהמיסיסיפי.

 

אחריה באו, לקראת תום העשור, גם אדל אדקינס ואיימי דאפי, שב-2008 פרצו עם סאונד דומה מאוד לסול המוטאוני של וויינהאוס. אדל האנגליה ודאפי הוולשית נאלצו להוכיח שהן יותר מאשר "איימי החדשה" או "דאסטי ספרינגפילד החדשה", וזכו למספיק שבחים ופרסי גראמי כדי לחוש בטוחות בכיוונים שלהן.

 

הכתר נפל: רובי וויליאמס

ילד הפלא של הפופ הבריטי התחיל את העשור ברגל ימין, עם להיטים כמו "Kids" - הדואט עם קיילי מינוג - והבלדה "Feel". בשנת 2002 חתם על חוזה חסר תקדים עם EMI, שהזרים לכיסו 80 מיליון פאונד. ארבע שנים אחר כך, כשהכריז שהוא יוצא לסיבוב הופעות בינלאומי, הצליחו המכירות לשבור שיא גינס: 1.6 מיליון כרטיסים נמכרו ביום אחד.

המשך העשור של רובי היה פחות מבטיח, ונראה שעם הבגרות חלה גם ירידה בפופולריות, בעיקר בבריטניה: אלבומיו "Intensive Care" ו-"Rudebox" היו הכי פחות נמכרים ואלבומו האחרון, "Reality Killed The Video Star" היה הראשון שלא להגיע לראש טבלת המכירות במולדתו. האם קדחת הכריסמס תסייע למכירות? יותר בטוח להמר שהאיחוד הצפוי עם חבריו ל-"Take That" יכניס הרבה יותר.

 

דור שלם דורש: דיידו

קוראים לה על שם מלכה פיניקית, היא החלה את הקריירה בלהקה האלקטרונית של אחיה, אבל עברה לפופ רך וזכתה לתהילה דווקא בזכות אחד משירי הראפ המצליחים בהיסטוריה. עם כזה סיפור רקע מסעיר, קצת מפתיע שדיידו עצמה היא, איך לומר, מעט יותר סולידית. ועם זאת, שיריה הרגועים והמתוקים הצליחה לדבר לדור שלם שרכש את אלבומיה בכמויות אדירות.


דיידו. הצליחה לדבר אל דור שלם

 

אלבום הבכורה של דיידו, "No Angel", היה הנמכר ביותר בעולם לשנת 2001, עם כ-21 מיליון עותקים. אבל עבודת השטח נעשתה שנתיים לפני כן, כששירה "Thank You" שובץ בפסקול "דלתות מסתובבות" ואחר כך בלהיט "Stan" של אמינם. דיידו המשיכה לעשות חיל באלבום הבא, "Life For Rent", ואז פוף - נעלמה לחמש שנים.

שובה בשנת 2008 עם האלבום "Safe Trip Home" כבר לא יצר שבריר מהאימפקט של קודמיו, למרות שורה של משתתפים מרשימים, ביניהם בריאן אינו, המוזיקאי ג'ון בריון, המתופפים קווסטלאב מה"רוטס" ומיק פליטווד מ"פליטווד מאק".

  

הגבר הרגיש: ג'יימס בלאנט

המאה ה-21 הביאה איתה ז'אנר חדש: הסינגר-סונגרייטר הבריטי הרגיש והנרעד. בניגוד ליוצרים מעשורים קודמים, כמו ניק דרייק או ג'ון מרטין, האמנים החדשים מבססים את שיריהם האקוסטיים על מצע אלקטרוני עדין.

 

המבשר הגדול של הסגנון היה דיוויד גריי, שבלהיט "Babylon" השיק את החיבור בין טקסט רגשני למקצב אלקטרוני, עם ריף גיטרה ספרדית בזוק מעל. השיר נכלל באלבום שיצא בסוף שנות ה-90, אך לפסגות המצעדים הגיע ב-2001.


בלאנט. בלדה על פגישה עם האקסית (צילום: Gettyimages)

 

אחריו הגיע ג'יימס בלאנט, חייל לשעבר בצבא הוד מלכותה, ששירת בקוסובו. "התשובה הגברית לדיידו", כך הכתיר אותו שרון מולדאבי שלנו כשכתב על אלבום הבכורה שלו, "Back To Bedlam", שיצא ב-2005 והיה האלבום הנמכר ביותר באותה שנה בבריטניה. הבלדה מתוכו, "You're Beautiful", נמכרה ב-10 מיליון עותקים, ובלאנט הוזמן לבצע את השיר בחתונתם של אלטון ג'ון ודיוויד פרניש.

אם "You're Beautiful" הנרגש הוקדש לאקסית שלו, אותה ראה שוב לרגע באנדרגראונד, זה עוד כלום לעומת הסיפור של דמיאן רייס על הבלדה המצליחה שלו, "The Blower's Daughter".

 

השיר היפה מ-2003 הוזנק לתודעה בזכות הסרט "קרוב יותר" של מייק ניקולס. בראיונות הרבו לשאול את רייס למה הוא מתכוון בשם "בתו של הנושף". פעמים רבות רייס התחמק מתשובה בטענה שזה יהרוס את הקסם, אך לבסוף התרצה והודה שהמדובר בבתו של המורה לקלרינט. האמת, די הורס.

 

השיר נלקח מאלבומו "O", "אלבום יפהפה מהסוג הצנוע", כך קרא לו בועז כהן כאן ב-ynet. בשנת 2006 הוציא רייס את "9", אלבום המשך, שזכה כאן לקצת פחות מחמאות מגיא חג'ג'.

 

בכל צבעי הקשת: מיקה

מיקה הגיע משום מקום, והתפוצץ במצעדים כמו סוכריות בצבעי הקשת. מיקה, מייקל הולברוק פּנימן, מייצר פופ צבעוני, נעים לאוזן ומלא ציטוטים לכל דבר, מ"קווין" וג'ורג' מייקל ועד הקברטים של קורט וייל. ב-2007 הוציא את אלבום הבכורה "Life In Cartoon Motion" (עם הלהיטים "גרייס קלי", "Lollypop" ו-"Relax"), שנמכר ב-5.5 מיליון עותקים. ב-2009 כבר הוציא את אלבום ההמשך "The Boy Who Knew Too Much". הלהיטים מתוכו, "Rain", "We Are Golden" ו-"Blame It On The Girls" המשיכו בכיוון הפופי והקציפתי.

 

מעניין אם עד האלבום השלישי מיקה כבר יתבגר, יאזן בין החיצוניות הצבעונית והעגמומיות הפנימית ויצליח להימנע מהפיתוי לצטט אחרים לטובת טיפוח הקול האישי שלו. כך או כך, בטוח שגם אז יהיה מהנה לשמוע אותו.

 

ישנם עוד כוכבים רבים, שהיריעה קצרה מלהרחיב עליהם: לילי אלן, עליה כתבנו בסיכום השפעת האינטרנט על המוזיקה, ליאונה לואיס, נטשה בדינגפילד, וויל יאנג, גארת' גייטס, סוזן בויל, עליה כתבנו בסיכום השפעת הריאליטי על הפופ, פיקסי לוט, קייט נאש, רייצ'ל סטיבנס, Bat For Lashes, קיי.טי טנסטאל ועוד.

 

ומה תוציא היבשת הבריטית בעשור הבא? לאיזה כיוון ישבור הפופ העתידני? ספרו לנו מה אתם חושבים. 

 

 

ובכלל, למצעד העשור כבר הצבעתם?

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
וויליאמס. האיחוד עם טייק דאט יעשה רק טוב
צילום: Julian Broad
לאתר ההטבות
מומלצים