סוף סוף צדק בשייח ג'ראח
הימין למד את השיטה מהשמאל, והוא עושה שימוש מושכל במערכת המשפט על מנת להשיב רכוש יהודי לבעליו
לשמחתי, מעולם לא שמעתי שמדינת ישראל מנעה מערבי שמחזיק קרקע או בית במערב ירושלים להתגורר בביתו או לבנות כחוק על אדמתו אך ורק מנימוקים גזעניים. לאחרונה קמו ארגוני שמאל שמבקשים להשליט שלטון אפרטהייד בירושלים. קרי: במערב יש זכות לכל אחד לממש את הזכות לקניין, ואילו במזרח - רק לערבים יש זכות לכך. על מנת למנוע מיהודים בעלי נכסים במזרח העיר לממש את בעלותם, הם מגייסים מדינות זרות ומשווקים סיפורי בדים על "ערבים מסכנים שגורשו מבתיהם על ידי מתנחלים בריונים".
הבתים בשכונת שמעון הצדיק אליהם נכנסו יהודים בצו בית המשפט, ממוקמים על חטיבת קרקע בשטח של 18 דונם שרכש ועד העדה הספרדית והוועד האשכנזי (כנסת ישראל) ב-1876. בשנת 1936 כללה השכונה בתי מגורים, בתי כנסת ומוסדות חסד. אדמה זו ספוגה בדם יהודים ובסמוך אליה עומדת אנדרטה להנצחת 78 הרופאים ואנשי הצוות, שנטבחו בדרכם להר הצופים. מעת הקמת השכונה הוביל המופתי של ירושלים חג' אמין אל חוסייני מעשי התנכלות כלפי תושבי השכונה. לאלה מבינינו ששכחו, המופתי היה הראשון להוציא פאתווה (דין מוות) על ערבי שמוכר קרקע ליהודי.
למרבה הצער, עם ההכרזה על הקמת המדינה ב-1948 לאחר פרעות, הפגזות והתקפות בלתי פוסקות, נאלצו היהודים לנטוש את בתיהם בשכונה זו ואלמלא היו הפורעים הערבים מפסידים במלחמת השחרור הרי שגם את רחביה וטלביה היו מטהרים מיהודים. לאחר מלחמת השחרור הבתים הללו עברו לחזקת הממונה הירדני על נכסי האויב שהשכירם למשפחות הערביות שהתגוררו בהן עד עתה. הבעלות הפרטית בנכסים אלה מעולם לא הופקעה, וההליכים להשבת הרכוש היהודי לבעליו החוקיים החלו לאחר מלחמת ששת הימים כאשר שוחררה השכונה מחדש על ידי כוחות צה"ל.
והנה שוב נשמעת הטענה מפיהם של אנשי השמאל כאילו צריכים יהודים לוותר על רכושם, שהרי גם הערבים נטשו בתים שהיום מתגוררים בהם יהודים. התשובה לכך הינה שאין ארוחות חינם ואין מלחמות חינם וחייב להיות מחיר לפתיחה במלחמה, שאם לא כן לא יהיה שום אינטרס לערבים להימנע מכך.
אכן, גם הערבים נטשו במהלך המלחמות בתים, אך המוסר האנושי מכיר בכך שזהו מחיר המלחמה שבה פתחו. לפיכך אין הצדקה להשיב בתים אלה לידיים ערביות. בנוסף לכך ראוי להדגיש שמדינת ישראל חוקקה ב-1973 חוק לפיצוי נפקדים ערבים בגין רכוש נטוש שנתפס על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ובמשך כ-15 שנה היה יכול כל מי שהשאיר נכס כזה לקבל פיצוי כספי שנקבע על פי קריטריונים של האו"ם.
בהקשר זה יש לציין, שמרבית היהודים שעלו ממדינות ערב לאחר קום המדינה השאירו אחריהם רכוש רב ועל אף שעזיבתם מעולם לא לוותה בניסיון הפיכה או מרד כלפי השלטון הערבי. טרם שמעתי על ארגוני שמאל שיוצאים להפגנות בעד השבת רכושם. לאחרונה עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק המתנה כל הסכם שלום בפיתרון סוגיית הרכוש של יהודי ארצות ערב אך המתקפה התקשורתית נגדו מלמדת עד כמה הצליחו ארגונים אלה, הנהנים מתמיכה אירופית, להציג כל יוזמה המבקשת לעשות צדק היסטורי עם העם היהודי, שנרדף על ידי ארצות ערב אך ורק משום שהעז לחלום על בית לאומי, כנלעגת.
קו ישיר מחבר בין דו"ח גולדסטון לטיעוני השמאל במקרה זה. בשניהם חוזר הניסיון להשיג רווח מדיני ממציאות שהתרחשה בעקבות אלימות וטרור שהפעילו פלסטינים כלפי יהודים, כאילו אין מחיר לפרעות והפגזות של אוכלוסיה אזרחית במשך שנים.
הימין למד את השיטה מהשמאל, והוא עושה שימוש מושכל במערכת המשפט על מנת להשיב את הרכוש היהודי לבעליו הראשונים. סבורני כי מגמה זו אף תלך ותתחזק ואנו צפויים לראות יהודים רבים חוזרים לאדמותיהם בירושלים המזרחית.
עו"ד יאיר גבאי, חבר מועצת העיר ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
