לראשי ישיבות ההסדר אין ברירה

בשעה בה מועצת ישיבות ההסדר מתכנסת כדי להכריע בשאלה שעלולות להיות לה השלכות מרחיקות לכת על עתידן של ישיבות ההסדר, חייב הציבור הדתי לצאת בקריאה ברורה וחד-משמעית: לא לסירובי פקודה. לא להפגנות פוליטיות בצבא. זאת לא דרכנו ואין לנו חלק ונחלה במי שמנסה לגרור את הציבור שלנו למחוזות לא לנו.

הציונות הדתית קמה על ברכי השותפות עם התנועה הציונית החילונית. היא הוסיפה לנימוקים הלאומיים והביטחוניים לתקומת המדינה היהודית את הכמיהה הדתית לחזרת עם ישראל לארצו ולהשבת הריבונות המדינית היהודית כבימי קדם.

מתורתו של מורה הדרך הדגול והבלתי מעורער של הציונות הדתית, הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל, למדנו שהמדינה היהודית הינה התגשמות האידיאה האלוקית בעולם, והחובה לפעול להקמתה וביצורה של מדינה זו היא חובה דתית ממדרגה ראשונה.

חשיבותו של צה"ל כצבא שמאפשר את הקמת המדינה ואת שמירתה מפני האויבים המאיימים עליה מבחוץ היוותה מאז ומעולם בריח תיכון בתורתם של כל ראשי הציונות הדתית ורבניה. על רקע זה צמחו מתוך הציבור הדתי-לאומי חיילים מצטיינים בעלי מסירות עילאית לצבא ולמשימות המוטלות עליו. גם ישיבות ההסדר, שהח"מ זכה ללמוד באחת מהן, קמו על המצע האידיאולוגי הזה של חיבור ספרא וסייפא, חיבור שהוא הרבה מעבר ל"הסדר" פרגמאטי או פשרה של נוחיות, אלא חלק מתפיסה הוליסטית הרואה בשירות הצבאי מצווה דתית ותרומה חיונית לכינון כסא ה' בעולם, שהיא לא פחות חשובה מהמצווה של לימוד תורה.

כעת נשקפת סכנה למפעל האדיר הזה שחינכה ומחנכת רבבות מבניה המובחרים של הציונות הדתית ושמספקת אלפי חיילים וקצינים קרביים לצה"ל ואסור לעמוד מן הצד ולשתוק. המשבר הנוכחי הוא מיותר ותוצאה של עימות אישי רווי פרינציפים ויצרים פוליטיים. הוא מיותר מפני שלא עומדת כרגע משימה שנויה במחלוקת בפתח, ואני גם סומך על הצבא שכשתגיע משימה כזו המפקדים יהיו רגישים מספיק כדי לא להעמיד חיילים בפני דילמות מצפוניות (להבדיל מאידיאולוגיות-פוליטיות) בלתי אנושיות.

הכל מסכימים כבר שאסור לחיילים בשירות סדיר להביע עמדות פוליטיות בפומבי, ומצב שבו במהלך טקס צבאי חיילים מניפים שלטי מחאה פוליטית הוא בלתי נסבל ואפילו הזוי. את התופעה החמורה הזו חייבים לעצור לאלתר והרבנים צריכים להיות הראשונים שייצאו נגדה.

אני יודע בוודאות שרוב בניינו ומניינו של ציבור רבני הציונות הדתית מסכימים גם שאסור לחייל צה"ל לסרב פקודה ושלא יעלה על הדעת שהוא יהיה כפוף לפקודות שיגיעו מסמכות אחרת מזו של מפקדיו. כל עמדה אחרת היא מתכון בטוח להרס הצבא ולהתפוררות הממלכתיות היהודית שהתפללנו עליה במשך אלפי שנות גלות.

אני מכבד מאד את הרב אליעזר מלמד, שהינו גדול בתורה ואין ספק שהוא כמו כל אזרח אחר זכאי לחופש ביטוי במסגרת החוק. ואולם, הוא איננו יכול לצפות שיוכל כראש ישיבת הסדר שהצבא מפקיד בידיו את חייליו החייבים בשירות ביטחון, לקרוא לחיילים לסרב לפקודות והעולם כמנהגו ינהג. ברור שראשי צה"ל לא יוכלו לסבול מצב כזה, ועל כן עליו להתעשת ולהצהיר בשפה ברורה שכל עוד חייליו משרתים בצבא, הם מחויבים לפקודות  בהתאם לדין החל במדינת ישראל.

בכל מקרה חייבים ראשי ישיבות ההסדר להרחיק את עצמם מן השוליים ההזויים, לא לפחד מאלה המנסים לגרור אותם למחוזות קיצוניים וחתרניים ולחזור לעמדה הברורה שהשמיעו מאז ומעולם: הצבא הוא בשר מבשרנו; חיילינו ימשיכו לצעוד בראש למשימות שתטיל עליהם ממשלת ישראל בלי תנאים ובלי "אבל".

פרופ' אריה רייך, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ובוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים