מסמך הרבנים: כך עושים עיסקת שבויים
רבנים מרכזיים בציונות הדתית ניסחו עקרונות לדיון בעסקאות לחילופי שבויים: "להשקיע מאמץ מיוחד באנשי בטחון ופחות במי שסיכן עצמו שלא כדין; אין לשחרר מחבלים חיים תמורת גופות". יוזמי המהלך ל-ynet: "בעבר הייתה העדפה מסוכנת של טובת השבוי (ואף החלל) היחיד על טובת הציבור"
מדינת ישראל דרוכה ומתוחה לקראת הכרעת הקבינט בעסקת שליט, ועמדת ההלכה היהודית בסוגיה נשמעת שוב: כמה רבנים בכירים מהזרם המרכזי בציונות הדתית גיבשו מסמך ובו ניסחו לראשונה קריטריונים ברורים לדיון בעסקאות להחלפת שבויים במחבלים. בין העקרונות: יש להתחשב בסיכון העתידי, להתאמץ פחות כשהחטוף סיכן עצמו לשווא ולא לשחרר אסירים חיים תמורת גופות.
במסמך, עליו חתמו הרבנים שלמה אבינר, יעקב אריאל, חיים דרוקמן ודב ליאור, נטען כי עסקאות מסוג זה שביצעה ישראל עד היום התאפיינו ב"היעדר קריטריונים ברורים" וב"העדפה מסוכנת של טובת השבוי (ואף החלל) היחיד על פני טובת הציבור". העקרונות גובשו על ידי חוקרים ממכון "משפטי ארץ" למשפט עברי, והם כוללים שישה סעיפים קצרים ותמציתיים. לצידם מופיעים המקורות ההלכתיים - מהרמב"ם, המהר"ם מלובלין ואחרים, ועד פוסקים בני זמננו כרב עובדיה יוסף, הרב שלמה גורן והרב שאול ישראלי.
הרבנים פותחים בכלל יסוד ולפיו "למרות חשיבותה של מצוות פדיון שבויים, יש לשקול עסקה להחלפת שבויים במחבלים על פי טובת הציבור והשפעתה על הביטחון הלאומי בטווח הקצר והארוך", ומייד מפרטים כי "הביטחון הלאומי מושפע בין היתר הן מהרתעת האויב ומהפגיעה ביכולת הפעולה שלו והן מהנכונות של חיילים להסתכן בידיעה שיעשה מאמץ גדול לשחררם אם ייפלו בשבי". בהתאם לכך הם קובעים: "החלטה על עסקה צריכה להתחשב בהערכת ארגוני המודיעין את הסיכון העתידי הטמון בה".
בתוך גבולות הגיזרה האמורים קוראים הרבנים לקובעי המדיניות לנהל את המשא ומתן על פי שלושה עקרונות עיקריים, אשר כל אחד מהם עוסק בתרחיש אחר שידעה ישראל בשנים האחרונות. כרמז למהלכים כמו עסקת טננבוים נכתב במסמך כי "מידת המאמץ לשחרור אדם שסיכן את עצמו שלא כדין – קטנה יותר"; על עסקאות להחזרת חטופים כרגב וגולדווסר, וקודמיהם - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד - נטען ש"למרות המצווה להביא חלל לקבר ישראל, אין לשחרר מחבלים חיים בתמורה לגופות"; בעניינו של שליט ודומיו – "יש להשקיע מאמץ מיוחד בשחרור אנשי בטחון שפעלו בשירות המדינה".
רקע הלכתי
אף שפדיון השבויים נחשב לאורך ההיסטוריה כערך יהודי נעלה ביותר, בהלכה נפסק כי "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן". הקונפליקט התעורר בקהילות יהודיות בגולה - כאשר חברים בהן נחטפו ותמורת שחרורם נדרשה הקהילה לשלם "כופר נפש", ואולם בימינו, במציאות של מלחמה, פוסקים רבים הכריעו כי כלל זה אינו רלוונטי ובמקומו יש לשקול את האינטרס הציבורי הרחב, גם לטווח הארוך.
הרב עובדיה יוסף, למשל, נותן משקל עודף לסכנה המיידית והברורה לחייל החטוף על פני האיום העתידי האפשרי על חיי אזרחים וחיילים אחרים, זאת על פי הכלל ההלכתי "ברי (דבר ודאי) ושמא (ספק) – ברי עדיף". בתשובה שפירסם בספרו "יביע אומר", לשאלה בעניין מבצע אנטבה (על האפשרות לשחרר במקומו מחבלים), הוסיף לנמק כי האיסור לפדות שבוי במחיר מופקע הוא בשל החשש שהדבר יגביר את המוטיבציה לחטיפות נוספות בעתיד, אך אצל ארגוני הטרור הפלסטינים הנכונות לכך היא גבוהה ממילא, ולכן הדבר מותר.
"פוסק הדור" הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, לא ביטא עמדה עקרונית בסוגיה, אך לא התנגד לעסקאות קודמות שבהן נפדו חטופים במחיר שעל פניו נראה כ"יותר מכדי דמיהן".
גלעד. להשקיע מאמץ מיוחד
צילום: AFP
הרב אריאל. לא בכל מחיר
צילום: אילן מרסיאנו
מומלצים
