הרימו אוזן

אף אחד לא יאמין לי היום שאני הייתי הראשונה לחקות את ארז מ"האח הגדול", אבל זה בסדר: מי שצריך לדעת, יודע כיצד שכללתי את ה"אנננגניות חינוביות!" שלו כבר בשבוע הראשון, עוד לפני שזה היה אופנתי.

כמובן שכמו כל אמנות שמקדימה את זמנה, לא כולם הבינו אותי, והיו שהזעיפו עליי פוליטיקלי קורקט מסוג ה"איך את יכולה לצחוק על אדם מוגבל? תתביישי לך". אבל עכשיו כולם כבר יודעים - החירשות של ארז היא ממש לא העניין. זוהי עובדה משנית ליד היותו הדמות המגוחכת ביותר כרגע בטלוויזיה.

הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות - ולכן, קומו עוד היום ועבדו על החיקוי שלכם של הוגה השפה העברית התורן. הכניסו פנימה את כל ההצהרות הבומבסטיות, היומרנות חסרת הבסיס, המבטים הנוקבים ובעיקר את הקאצ'פרייזים שארז מנסה כל כך בכוח להחדיר, "ויהי מה" ו"אקסייט". אם אתם משקיענים, סרקו את שערכם כאילו שמכם הפרטי הוא אדולף. לבשו מעיל מעור על גופכם העירום. כרכרו מסביב כמו מייקל ג'קסון. גרמו לעץ שלכם להזיע, או לבכות, ואז, כשכמעט תעלו לכל מי שסביבכם על העצבים, כנסו אותם במטבח שלכם והתחילו להגיד שבאתם לשנות מוסכמות, להוכיח את כוחו של הפרט, לפזר אהבה ושלום ושאם זה בסדר, פוטנה, אני רוצה מסבחה בלי גרגרים.

"אנננגניות חינוביות!", ארז מ"האח הגדול". (איור: יואב דאובה)

ארז הוא תאונת דרכים שאי אפשר שלא להביט בה. בלי שום קשר למוגבלות ממנה הוא סובל, הוא חי בסרט שגורם לתקשורת שלו עם הסביבה להיות תמיד עקומה, מנותקת, אבל מצחיקה לחלוטין. בעונה כל כך משעממת, הוא הסיבה היחידה שאני רואה את "האח הגדול" (טוב, נו, הוא ואלירז). אני רק מקווה שיתנו לו עוד משימות בהן יוכל להראות את המנעד שלו, כמו כשניהל את חקירת "חוק וסדר", דפק על השולחן, סרק את שערו בעזרת האצבעות ובעזרת הג'ל שנשאר לו שם, והמיס את מה שנשאר מהקו העדין בין פנטזיה למציאות. אסור להדיח אותו. ויהי מה.