שתף קטע נבחר

עונת הקורבנות

אריאנה מלמד מזועזעת מ"עונת החתונות", מסכמת עשור של סלנג, מציעה אלטרנטיבה ל"אח הגדול VIP" ומעדיפה להשאיר משוררים מחוץ לארנק ואת האירוויזיון מחוץ לכנסת. סיכום שבוע

עושים ומפרקים

סיכום אחרון ודי: איך נראה ונשמע העשור של השפה העברית? בהתחלה היה סוף הדרך, פצצות לגבות ורסיסים לריסים. באמצע היה סוף, ובסוף - חזרנו לסבבה. היינו נורא עסוקים, כל הזמן עשינו והבאנו ושמנו. עשינו את דרום אמריקה וטראק בנפאל, חלמנו לעשות מכה ועשינו זה את זה וכשאמרנו "עשה לי", התכוונו שאמר לי. לפחות לא דפקנו, רוב הזמן - חוץ מבירות, צרפתיות, הופעות וצ'ייסרים. לעומת זאת, וודקות ועראק - פירקנו.

 

לא הבאנו את השלום והפוליטיקאים לא הביאו ביטחון, המשכנו לחלום על המכה שנביא כי עדיין לא הבאנו 14 בטוטו אז במקום זה הבאנו בוסות וכאפות לכל דורש, במיוחד לזרים גמורים ששידרגנו והפכנו לאחינו וגיסנו. לפעמים הבאנו אותה בהפוכה, לפעמים הבאנו יציאות הזויות ולפעמים הבאנו במקום שבו בעצם עשינו: הבאנו ביצועים והבאנו חיבוקים והבאנו אליפויות, ולפעמים, כשכשלנו, פשוט לא הבאנו את הסחורה.

 

שמנו סוודר, מגף, כפכף, מכנס ותחתון במקום להתלבש, רשמנו במקום לכתוב, טיקבקנו במקום לחשוב והיינו מה-זה מגניבים בעיני עצמנו. וכשעפו עלינו הגבנו בנחישות, כי מה אנחנו? ילדי כאפות? נראה לכם?

 

חתונה מיותרת

כוח משחית, וכוח אבסולוטי יוצר פיתוי להשחתה אבסולוטית. בחיים כמו בטלוויזיה. מי שנהנה עד מאד מצפייה ב"עונת החתונות" שהתחילה השבוע צריך היה לשכוח את זה, ואת המניפולציה הגדולה באמת שבוצעה כאן - ועוד תימשך ותיעשה כלפי זוגות אחרים שהתנדבו להצטלם לסדרה.


עונת החתונות. סאטירה? בעיקר ניצול (צילום: קרן נתנזון)

 

קוראים לזה "חוכמה על חלשים". המתנדבים אמנם מגיעים לשם מתוך תאוות פרסום, שהיא מכת מדינה, אבל לאיש מהם לא ידוע מראש כיצד יגחיכו אותם, כיצד יערכו אותם או כיצד יהפכו אותם לקריקטורות שעליהן ידרכו דנה מודן ורועי לוי בהתנשאות אין קץ, בחוסר חן דורסני ובשכחה מוחלטת שמדובר בבני אדם, לא רק בחומרים שאפשר להצמיד להם לשון מצוירת או בועות מחשבה דביליות.

 

היו מבקרים שקראו למוצר הזה בשם "סאטירה". לטעמי, מדובר בעיקר בניצול חולשות של אנשים פרטיים, שאכן הסכימו להצטלם, אבל לגמרי לא בטוח שהסכימו להיות קורבנות.

 

חתונת הזהב

גם אחרי דנה מודן, חתונות של אחרים ימשיכו לרתק אותנו. הנה הצעה ל"קשת", במקום האח הגדול VIP, שכנראה נפחה את נשמתה בגלל קיצוצים. במרתפים של חברת "אנדמול", יוצרת הפורמט הזה, מצוי משהו מלבב ששודר בגרמניה ובהולנד בראשית שנות התשעים והגיע לראש טבלאות הרייטינג.

 

קראו לה "חתונה חלומית", ובכל עונה התמודדו מספר זוגות ערב נישואיהם על הזכות לחגוג בגדול ובחינם, בדיוק כמו שהם רוצים אבל לא יכולים כי אין כסף, ולכן יש משימות. טיול במיכל מלא ג'וקים, הליכה על חבל דק שמתוח מעל מדורה לוהבת, השתחררות מכבלים מאיימים ומופעים של זריזות מחשבה וכושר גופני היו הלחם והחמאה של התוכנית הזאת, שבשיאה הוכרזו הזוכים והתקיימה מסיבת חתונה אמיתית לגמרי.

 

מי שצופה ב"זמר חתונות" ודנה מודן גם יחד, ובעצם מי שרק חי כאן ולא צופה בכלום - יודע שהחתונה המקומית הפכה ממילא להיות הפקת מולטימדיה ענקית, קרקס עם יונים ומלאכים משתלשלים מהתקרה ושופרות וחצוצרות ומה לא. וכל אלה הרי יפים מאין כמוהם לפריים שטותי לגמרי של ערוץ 2. 

 

שירת השטרות

אם ישמעו לעצותיו של השר שטייניץ, נוכל עוד מעט לעשות שופינג עם בוכטה של נעמי-שמרים, יהודה-עמיחיים ונתן-אלתרמנים, כי אלה ואחרים מיועדים להתנוסס על גבי השטרות החדשים המתוכננים לנו. היוזמה לתרגם את נכסי הרוח שהורישו לנו למזומנים עוברים לסוחר מצליחה לעורר בי בעיקר קבס.


שמר. לשיר, לא לפרוט (צילום רפרודוקציה: מיכאל קרמר)

 

את אלתרמן ועמיחי צריך לקרוא, לא לדחוף לארנק, ואת נעמי שמר צריך לשיר ולא לפרוט. דווקא הפוליטיקאים המתים, אותם שטייניץ לא רוצה לראות על שטרות, מתאימים מאין כמוהם, שכן כמו השטרות הם מתחילים את חייהם נקיים ומרשרשים ומבטיחים ומסיימים שחוקים, בלויים וחסרי ערך.

 

מופע שנות ה-70

מי היה מאמין שתהילתו האבודה של האירוויזיון עודנה חיה ובועטת, ועוד בבית המחוקקים הישראלי: באין לוועדת החינוך של הכנסת נושאים בוערים לעוסק בהם - למשל, אפליה גזענית כלפי תלמידות מזרחיות בחינוך החרדי - נטפלו חברי הוועדה, הפעם בראשות המחוקק אלכס מילר, נציג ישראל ביתנו, להליך הבחירה של הראל סקעת להיות נציגנו הלאומי במופע האוחצ'ות הכי קאמפי בתבל.

 

רגעי קסם סטליניסטיים מובהקים נרשמו בישיבת הוועדה עת זעם מילר על ה"קומבינה", וודאי כשהעביר את הענין לטיפולו של מבקר המדינה. לגופו של ענין, הגיע הזמן להפקיע את שרידי ההתארגנות לאירוויזיון מרשות השידור, שכבר לא יכולה לבחור, להתכונן ולהפיק אפילו קדמצ'יק קטן בעצמה. והגיע הזמן ללחוש על

אוזניהם של מילר וחבריו - הסבנטיז נגמרו מזמן, ועימן גם המחשבה הנואלת ששיר פופ של שלוש דקות מחולל שינוי דרמטי בתדמיתה של ישראל בין הגויים, אפילו בביצוע מופתי של מאמי סדרתי כמו סקעת.

 

עם זאת, נקודת אור אחת היתה שם, לידיעתה של מירה עוואד: אנסטסיה מיכאלי כבר חושבת שמותר לערבים לשיר באירוויזיון! בדיון בשנה הבאה, אולי גם תסכים שירקדו עם כוכבים.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סקעת. הדרך לאירוויזיון עוברת בכנסת
צילום: עמית ישראלי
לאתר ההטבות
מומלצים