שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ישראלים בארה"ב: של מי הילדה המנומסת הזאת?
    איך שומרים על השפה ועל הזהות היהודית, כמה קשה לגדל ילדים רחוק מסבתא ואיך שרים נד-נד באנגלית? אודי זומר, פרופסור למדעי המדינה בניו-יורק, ראיין עשרות הורים ישראלים בארה"ב ומספר לנו על ההורות השונה מעבר לים

    לפני כשש שנים יצאה מיכל לגן השעשועים בקרבת ביתה בשכונת הארלם בניו יורק. כשהילדה שלה התנדנדה על הנדנדה, מיכל שרה לה בעברית "נד-נד, נד-נד" והתפלאה שלאף אחד מההורים מסביב אין שיר מתאים לסיטואציה. אולי לאמריקאים אין שירי ילדים, היא חשבה לעצמה.

     

    מיכל, פסיכולוגית קלינית ואודי זומר, פרופסור למדעי המדינה בסטייט יוניברסיטי של מדינת ניו-יורק, היגרו לארצות הברית לצורך עבודת הדוקטורט של שניהם. 2 ילדיהם, טליה (6) ואורי (3), נולדו שם.

     

    "ההורות בארצות הברית העלתה בי את הצורך לראות מה קורה אצל אחרים ולהבין מה מאפיין את חווית ההורות של מהגרים ישראלים", מספר זומר, שיצא למסע מחוף אל חוף וראיין במהלכו עשרות רבות של הורים ישראליים. את הראיונות הוא קיבץ בספר "קרובים רחוקים, הורים ישראלים באמריקה".

     

    זומר אומר שהורות והגירה הן שתי חוויות טוטליות. "אני מצאתי שההורות משליכה באופן משמעותי על חווית ההגירה ומעלה מחדש שאלות של זהות וחיבור עם הארץ, גם אצל אלה שהיגרו מתוך רצון להתנתק. הורות של מהגרים ישראליים מעלה אצלם את השאלה מהי בכלל ישראליות ואם ניתן להעביר אותה הלאה".


     אודי, מיכל, טליה ואורי. בארץ יש רשת תמיכה. לא תמיד מוצאים לה תחליף בחו"ל

     

    זהות ושייכות

    אחת מן המסקנות שעולות מהספר היא שבסופו של דבר הזהות הישראלית חשובה לכולם, לכל המהגרים. "המתח בין הזהויות קיים בכל המקומות. ההורות היא הזדמנות לפתרון הקונפליקט הזה ולאיחויו, כי תוך כדי עיצוב הזהות של הילדים, ההורים מתמודדים עם השאלות הללו. שורשי ההורות שלנו נעוצים בילדות שלנו ויוצאים מהפופיק שלנו", מסביר זומר את הקושי של המהגרים בסביבה החדשה.

     

    "כשנולד לנו הילד השני כבר הכרנו שירי ילדים שמתאימים לגן השעשועים וגילינו את הרפרטואר המקומי העשיר, אבל השאלות של הזהות המשיכו לעלות", הוא מוסיף. ילדיו הולכים למסגרות חינוכיות שאין להן צביון יהודי. הם לומדים עם בני מהגרים מגרמניה, אתיופיה ואיטליה. "דווקא הסביבה ההטרוגנית עוזרת להם להבין שאלות של זהות ושייכות לא רק לישראל, אלא גם לשאלות שקשורות לחוויה של ההגירה וזה מאפשר לנו לגדל אותם עם קשר למקום וגם לזרום עם הזהות הישראלית.

     

    "אני רואה שגם אצל מהגרים אחרים להורים חשוב שהילדים ידברו את שפת ארץ המוצא. לבת שלי יש חברה בגן שהיא בת למהגרים מגרמניה. גם לאמא שלה סנדרה חשוב שהיא תדע לדבר גרמנית. זה לא רק שלנו חשוב שהילדים שלנו ידעו עברית", הוא מסביר.


     "כשנולד לנו הילד השני כבר הכרנו שירי ילדים שמתאימים לגן השעשועים"

     

    לא מסוגלת לדבר אנגלית

    שאלת השפה היא עניין שחוזר בשיחות שלו עם משפחות המהגרים הישראליים. "זו אחת השאלות הראשונות כשאתה מגדל ילדים בארץ אחרת. מכאן נגזרות שאלות כמו אילו ספרים לקרוא לילדים ואילו שירים לשיר להם. פגשתי משפחות שהעובדה שהמשיכו לדבר בבית עברית הייתה המרכיב העיקרי בזהות שלהן גם כלפי מי שרצה להצטרף למשפחה וכשהבן גדל והתחתן עם אישה שלא דיברה עברית היא למדה במיוחד כדי להצליח להשתלב בתוך המשפחה".

     

    מרואיינת אחרת אמרה לזומר: "מאוד יפריע לי אם העברית של הילד שלי לא תהיה עברית איכותית. חשוב לי שתהיה לו עברית ברמה מסויימת".

     

    נושא השפה והזהות הישראלית, מסביר זומר, חשוב גם אצל משפחות שבעבורן החזרה לארץ היא לא מעשית. "זו הרי אופציה שיושבת לכל מהגר בראש ומשפיעה על הבחירה שלו באיזו שפה לדבר עם הילדים ובאיזה שם לקרוא להם. בסופו של דבר חווית ההגירה מעמתת את כל ההורים עם מרכיבי הזהות הישראלים שלהם, שאותם הם רוצים להעביר הלאה לדור הבא. במודע ולא במודע". כך שחר, אחת האמהות המרואיינות בספר (השמות כולם שונו), מספרת ש"אני לא מסוגלת לדבר עם הילדים שלי אנגלית. כשאני עובדת עם אפרת על שיעורי בית אני עוברת לעברית אחרי שני משפטים".

     

    זומר חוזר ומדגיש שהספר שלו הוא לא ספר הדרכה כיצד לגדל ילדים מעבר לאוקיינוס או האם כדאי לשלוח אותם לבית ספר יהודי או לא. "הספר נותן כלים להמשיג את הסיפור האישי ולהבין מה זו החוויה הזו של להיות הורה בחו"ל. וכל אחד יכתוב את הסיפור שטוב לו", הוא מסביר. "אין כאן סיפורים הוליוודיים, אבל מהשיחות עם המרואיינים עולות הדילמות שכל המהגרים מתמודדים איתן ביומיום, במיוחד בכל מה שקשור להורות".

     

    ההורה הופך לשליח

    השאלה על ההורות היא למעשה שאלת הפתיחה האחידה בכל הראיונות שהוא מקיים והיא שמהווה את הטריגר למרואיינים שלו לדבר על עצמם ועל פתרון משבר הזהות שלהם, שנובע מהמפגש בין חוויות הילדות שלהם כפי שהם זוכרים אותן בישראל, לבין הילדות השונה בתכלית של ילדיהם בארצות הברית.

     

    גם הורים שגדלו בקיבוץ ומגדלים את ילדיהם בעיר חווים משבר של שינוי וזהות.

    "נכון", הוא מסכים. "אבל כאן מתווספים עוד פרמטרים. הרי גם הזמן משפיע ולגדל ילד בתל אביב לפני שלושים שנה זה לא כמו לגדל ילד בתל אביב היום, ובין קיבוץ לעיר יש הבדלים, אבל למשתני הזמן או צורת ההתיישבות נוספים הבדלים של תרבות, מנהגים ושפה".

     

    בעוד שהורים המגדלים את ילדיהם בארץ 'פטורים' למשל מכל מה שקשור לחינוך והעברת מרכיב הזהות הדתי, בעבור הורים מהגרים הופכת השאלה הזו למרכזית ביותר. "בארץ עדלאידע וליל סדר היו עניין של כולם וכשאתה מגיע לאמריקה אין כולם. וכאן נכנסת שאלת הבחירה", מסביר זומר. אחת המסקנות שעולה מן המחקר שלו היא שבהורות של מהגרים הנופך היהודי מתחזק מאוד והישראליות מתבטאת במרכיבים היהודיים.

     

    "ההורים הופכים להיות השליח. זו אינה אחריות של מערכת החינוך וזה נותן להם אוטונומיה להחליט עד כמה ומה הם יעבירו הלאה. כשאתה מגדל את ילדיך בארצות הברית ובכל מדינה אחרת שהיא לא ישראל, אתה הופך להיות עבורם המקור היחיד בענייני חגים", הוא מסביר.

     

    תחליף למשפחה

    שאלה מרכזית אחרת שעולה בקרב של משפחות מהגרים ישראלים היא שאלת מעגל התמיכה והמשפחתיות: "החוויה היא שבארץ יש רשת חברתית של תמיכה שמתחילה בסבא-סבתא ועוברת דרך שכנים וחברים. מהגרים ישראליים מחפשים לכך תחליף ולא תמיד מוצאים. חלקם מצליחים למצוא חלופה בקרב הקהילה הישראלית, אחרים מדווחים שמדובר בפשרה ובוויתור".

     

    "הקושי", הוא מסביר. "הוא שקבוצת התמיכה הזו, כלומר החברים הקרובים, מקבלים מעבר לים מעמד של משפחה ולכן מופנות אליהם ציפיות גבוהות כמו אלה שמופנות כלפי משפחה וזה עלול ליצור בלבול".

     

    בעבור חלק מההורים, הילדים הם גם מפתח להשתלבות בחברה האמריקאית, וגם הזדמנות לחידוש הקשר עם המשפחה בישראל. טליה, אחת המרואיינות, מספרת איך חווית הלידה שלה בארצות הברית חיברה אותה מצד אחד למקום והביאה אות לפתח קריירה בעלת משמעות כתומכת לידה ומצד שני חיזקה את הקשר שלה עם משפחתה הקרובה והמורחבת בארץ. היא אפילו החלה להתגעגע ל"שבט". המסגרת של קהילת הישראלים היא משמעותית מאוד ומהווה לעיתים קרובות תחליף למשפחה הרחוקה.

     

    "הורים ישראלים בארצות הברית", מספר זומר. "נעים בין השאיפה שילדיהם ישתלבו ויצליחו בסביבה החדשה לבין הרצון לגדל אותם כ'ישראלים' וחווית ההורות נעה בין קרע ההגירה לבין משבר הזהות שנהיה דומיננטי. מהגרים ישראליים מרוצים ממערכת החינוך ומדגישים מאוד את החלק הלימודי וההישגי בחינוך ילדיהם. הם אימצו מן החברה האמריקאית את ההכרה שמערכת החינוך היא הכלי מספר אחד לסוציאליצזיה וזה המנוע להצלחה. הזהות שלהם כישראלים הולכת ומתגבשת עם גידול הילדים. דווקא אלה שיודעים שיחזרו בוודאות לארץ נוטים לאפשר לילדים לזרום בחופשיות רבה יותר עם החוויה האמריקאית".

     

    "הורים ישראלים", מספר זומר. "מופתעים מכל עניין הגינונים והנימוסים. בחברה האמריקאית בכלל ובמערכת החינוך בפרט זה נושא מרכזי. ההורים עומדים מופתעים כשהם רואים עד כמה הבת שלהם מנומסת ומצד שני, יש הרגשה שהילדים עוברים אילוף. בכל מקרה, ההתנהגות של הילדים שונה מאוד ממה שהוריהם זכרו מילדותם".

     

    אפשר לסכם את התובנות שעולות בספר במשפט של זומר עצמו: "אפשר להוציא את הישראלים מישראל, אי אפשר להוציא את ישראל מהישראלים וקשה מאוד להפסיק אצלם את הדיאלוג הפנימי שהם מנהלים עם הישראליוּת שלהם".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים