טעות לעולם נשארת

זה היה בשנת 1966, כשלמדתי במדרשת בית ברל. ישבנו קבוצת תלמידים על הדשא, ואחד התלמידים קם ואמר שהולך לקיוסק. "מישהו רוצה משם משהו?" שאל. ביקשתי שיקנה לי עיתון "ידיעות אחרונות" ואשלם לו מאוחר יותר.

למחרת, כשנפגשנו שוב על הדשא, ניגשתי לתלמיד ואמרתי לו: "אני חייבת לך מאתמול, קח בבקשה". "זה לא אני, כנראה את מתכוונת לתלמיד השני", ענה.

"איך זה יכול להיות? דיברתי איתך אתמול", אמרתי. ואז הופיע התלמיד השני, ובן שיחי אמר: "'כנראה התכוונת אליו".

התברר כי שניהם גבוהים ורזים ודי דומים, וכך יצא שמסיפור העיתון צמחה אהבה גדולה, והתלמיד שחשבתיו שקנה את העיתון הפך לאהבתי הגדולה. לאחר תשעה חודשים התחתנו ואנו 42 שנים יחד, באהבה עזה ובאושר.