אולי הפעם

1. חוק הסלקציה

מפסיקים עם נפלאות הקבלה - לא מאשרים זרים וחופרים בפייסבוק

לפני חצי שנה אירע טבח הפייסבוק הגדול - ישבתי ומחקתי מרשימת החברים שלי אנשים מיותרים, בלי לתת זכות שימוע או להביט לאחור. הפנמתי שמעמדי בפייסבוק לא עומד על כמות אלא על איכות וניסיתי לשפר אותה, אבל מאז הידרדרתי בחזרה לאישור לא בררני.

ככל שהסטטוסים שלי הופכים לאמנות יותר מזוקקת (הם מעולים, האמינו לי), אני נעה בין אהבתי לתשומת לב והרצון לשמור על אינטימיות מינימלית במה שהפך להיות היומן הפרטי שלי. חלילה לי מלסגור את הפרופיל להצעות מבחוץ או לענות לאנשים ב"סליחה, מי אתה? אני לא מאשרת אנשים שאני לא מכירה", אז אני משליכה בקשות חברות לצד, ואז, ברגעים קשים של שעמום, מאשרת את רובן.

השלב הבא הוא להתמודד עם הערות מציקות, לקרוא בסטטוס היומי שלהם מה אכלו לארוחת בוקר ולטבוע במבול איחולי ה"אחלה סוף שבוע", ואז להעביר אותם ל"הייד". שזה, כמובן, פתרון פסיבי־אגרסיבי, פחדני ולא חינוכי. על כן השנה אני מבטיחה לעצמי - חופר זר לא יאושר. אלא אם כן הוא נראה ממש ממש טוב. הדס בשן

לא מאשרים זרים וחופרים בפייסבוק (צילומים: יח"צ)

2. קריאה אחרונה

מפקיעים מהספרים את תפקידם כשטח אחסון להררי אבק וחוזרים לקרוא

בואו ולא נשלה את עצמנו - ההבטחה היא לא "לקרוא יותר", היא פשוט "לקרוא". אני יודעת בדיוק כמה ספרים קראתי השנה - כל אחד מהם סיפק לי גלים של עונג , אבל אני נוטה להתלהב יותר דווקא מרשימת הספרים שלא קראתי. לא קראתי את החדשים של מאיה ערד, מירי רזובסקי ואסף ציפור, לא רכשתי את "הדרך", ומהחדש של קוריישי כמעט שכחתי לחלוטין.

הייתי קרובה לקרוא את גולדן והחדש של הרוקי מוריקמי, הם מונחים על שולחני מאז הקיץ. תירוצים יש הרבה, חופשות יש מעט וטלוויזיה טובה יש תמיד (כשאין, מורידים משהו מהמחשב), אבל אם אני מסוגלת לקרוא מאמרים באינטרנט על הפרעת קשב וריכוז, ולשכנע את עצמי שיש לי אחת כזו ולכן קשה לי להתחייב למאות עמודים - אני כנראה גם מסוגלת לקרוא ספר, וסתם מתעצלת. הבעיה היא שקשה לי להחליט במה להתחיל. ואולי הישועה תגיע דרך הטכנולוגיה - הקינדל, שמאפשר קריאה של ספרים אלקטרונים וכל קובץ אחר, כבר בהישג יד. הדס בשן

3. לא מילה גסה

מורידים את הזבל ומרימים את האף – פחות טראש, יותר סדרות איכות

לא מזמן נכחתי בשיחת סלון מגה איכותית, עם קאווה מיובאת ופינגר פוד מהונדס, וליהגתי בכל הכוח על הא, דא וכל מיני דברים ברומו של עולם. הכל זרם בכוון הנכון עד אשר נפתח דיון בהשפעות "הסופרנוס" על עולם הטלוויזיה, השפעות "עמוק באדמה" על עולם הקברנים ומה תרמה תוכנית המופת "מד מן" לעולם המחוכים. החיוך נמחק מפניי. בכל פעם שהופנו המבטים אליי, לגמתי עוד קאווה וניסיתי להבין מי נגד מי.

רגע לפני שהתעלפתי, שאלתי אותם מה דעתם על תפיסת העצמי בשירתו של תומר גורג'ס מ"האח הגדול", הניצחון של רוקסן מ"היפה והחנון" והעובדה שליעד ואוהד עשו עדן ועודד מנשה והתנשקו בשידור חי בגמר "הישרדות". לסלון הזה אני כבר לא אוזמן יותר. אז לרגל השנה החדשה אני מבטיח לעצמי ולחבריי האומללים, כי במקום להביט במסך במבט חלול, אביט בו במבט בוחן כמי שמוחו מקבל מסז' אינטלקטואלי שיעלה לי את רף האיכות. מה־1 בינואר אין יותר טראש, בשבילי רק טלוויזיה איכותית. שי פרץ

פחות טראש, יותר סדרות איכות. "מד מן"

4. חארטה שופ

מסתכלים באומץ על דוגמניות, מפנימים את שקר הפוטושופ ומפסיקים לקנא

באמת שאין לי שום רצון לעלוב בקוראיי, ולרמוז כי אינם יודעים להבדיל בין שקר ואמת, אבל עם יד על הלב, מישהו עדיין לא הפנים את העובדה כי תמונות אופנה/שער/אתרי היכרויות מרוטשות עד כאב ומייצגות בעיקר את גחמות המצולם והצלם?

בצילומי מזון מקצועיים משפריצים מדי פעם חומרי הדברה כדי לגרום למזון להיראות מבריק ויפה יותר, שמעתם פעם על מישהו שניסה את אותו הדבר על ארוחת הצהריים שלו? אז ככה. היות וגם אני חוטא באותו חטא הקנאה ממש, לקראת השנה החדשה אני מבטיח לעצמי כי עידן הריר על תמונות דוגמנים מרוטשים מאחוריי. מהיום אני מסתכל על תמונות כעל פיקציה אחת גדולה.

המנטרה היא שגם דוגמניות סובלות מצלוליטיס (ראיתי במו עיניי!), גם הן שונאות את הגוף שלהן וגם הן מסתכלות על תמונות של דוגמניות אחרות ושונאות את העולם. מהיום אני מרשה לעצמי לעשות את אותו הדבר, רק עם פחמימה ביד וחיוך על הפנים. שי פרץ

5. עקב המצב

נפטרים מזכרה של קארי בראדשו וממורשת הסטילטו הארורה שלה

רבות דובר על תרומתה של קארי בראדשו למערכות היחסים של נשים עם הנעליים שלהם, אלא ששנתיים אחרי הסרט הראשון שהנפיקה הסדרה ההיא, אנחנו כבר יודעות שיש דברים שהיו צריכים להישאר בטלוויזיה.

נפטרים מזכרה של קארי בראדשו וממורשת הסטילטו הארורה שלה

אז ככה: באותה מידה שבראדשו כבר אינה רלבנטית לחיינו כך גם הסטילטו שלה. נעלי העקב, סקסיות ככל שיהיו, מייצרות אצלנו בעיקר כאבי גב וברכיים, כפות רגליים מיובלות ויציבה ברווזית שהיא הכל פרט לנשית וחושנית. אין שום דבר לוהט באשה לבושה היטב שמתרסקת על המדרכה. החל מהשנה הנוכחית, אנחנו עוברות לנעליים נוחות. לא קרוקס חלילה, אבל לרדת לחצי עקב נראית לי התחלה אפשרית לגמרי. הדר טורוביץ'

6.צדקה תציל מאימיול

אוכלי חינם תורמים לאתרי ההורדות הישראלים, כדי שנמשיך לאכול בחינם

האינטרנט מלאה בחלאות: האקרים מרושעים, אנשים ששולחים הודעות ספאם על ויאגרה וכאלה שמעלים ליוטיוב סרטונים של עצמם מפוצצים חצ'קונים. אבל יש גם כמה נשמות טובות ורובן מתרכזות באתרי ההורדות הישראליים. מדובר בכמה צדיקים, שמנהלים על חשבונם ובזמנם הפרטי אתרים מעולים להפליא, כמו wnet.co.il ו־idown.co.il, עם ארכיון ענק של סדרות וסרטים באיכות גבוהה ואפילו עם תרגום לעברית שמגיע בילט אין.

כמו כל אתר הורדות ראוי, האתרים האלה מסובכים עד מעל לראש בתביעות משפטיות והשנה אני מתכוונת לתמוך בהם. כי מה זה תרומה של 50 שקל בחודש מול עולם האפשרות הבלתי מתכלה שהאנשים הנהדרים האלה מציעים לי? הם הרי לא מבקשים שנשלם להם משכורת, רק שנעזור קצת להשאיר את האתר באוויר. וזה הרבה יותר בשבילנו מאשר בשבילם. חגית גינזבורג

7.יהיה סבבה, יהיה ענן

מעבירים את הבוידעם הממוחשב מההארד דיסק אל מחשכי הרשת

קלות ההשגה והחינמיות של התכנים התרבותיים ברשת (סרטים, אלבומים) הפכו את האגירה והצבירה, נטייה נפוצה של האדם המערבי, לאמנות ואובססיה. המגמה הלוהטת של עולם המחשבים, "מחשוב ענן" (Cloud Computing), לוקחת את זה הלאה, אל המרחב הווירטואלי.

מהות המהפכה, בפשטות: אחסון כל האלבומים, הסרטים, התמונות (כן, גם אלה שצילמתם יחד במלון בברלין), התוכנות והמסמכים על שרתים באינטרנט במקום על ההארד דיסק. היתרון זורח באור יקרות: גישה לכל מה שברשותכם מכל מחשב בכל מקום, באמצעות האינטרנט. החסרונות נוגעים בעיקר לפחדים שלנו מפני אובדן פרטיות ודליפה של מה שאחסנו שם במחשכי האינטרנט.

מעבירים את הבוידעם הממוחשב מההארד דיסק אל מחשכי הרשת

מצד שני - הולכים להקים פה מאגר ביומטרי ואתם דואגים שיראו מה עשיתם במלון ההוא בברלין? או איפה אתם גולשים בליל סערה? החשש מפני קריסת השרתים שתוביל לאיבוד המידע שצברנו, מתבטל אם תזכרו כמה פעמים ההארד דיסק האישי שלכם קרס ותגבו את עצמכם בכמה שרתים. הכי מודאגים, אגב, הם יצרני המחשבים ומיקרוסופט. בקיצור ב־2010 יהיה מעונן חלקית ולא צפויה התבהרות בקרוב. רועי פודים

8.מכשיר קהה

אומרים לא למתקפת האפליקציות - יש מספיק (זבל) גם ככה

בפעם הבאה שפרסומת ה־Apps המעצבנת של אייפון תופיע על המסך שלי, אזרוק עליה את החפץ הכי כבד שאמצא בסביבה. נכון, יש לאייפון, וכנראה לכל מכשיר סלולרי אחר, משהו כמו מיליון סוגים של אפליקציות, וזה באמת מאוד מגניב ומתקדם טכנולוגית ועושה תחושה של "וואו, איזה עולם מגניב", שאפשר היום ללמוד ספרדית דרך אפליקציה מטופשת, או לזהות כל שיר שמתנגן ברקע או לברר את מצב הבורסה בפיליפינים, אבל השנה אני לא מתכוונת יותר לבזבז את הזמן והכסף שלי על שטויות אידיוטיות שכמה חנונים הגו תוך כדי לעיסת סנדוויץ' על חשבון אפל.

לא רוצה שמסך הנייד שלי ייראה כמו כוס בירה, שיהיה לי חבר וירטואלי שירקוד ממבו עם כל שיחה נכנסת או אלוהים יודע מה עוד. את הזמן שלי השנה אני מתכוונת לבזבז על דברים מהותיים באמת. פרקים חדשים של "עקרות בית נואשות", למשל. חגית גינזבורג

אומרים לא למתקפת האפליקציות - יש מספיק (זבל) גם ככה. אייפון

9.שוברים את החוטים

מפסיקים את הפלרטוט ההססני בין המחשב לטלוויזיה ועושים מהם BFF באמצעות מדיה סטרימר

איך שהדירה שלי נראית עכשיו, כדי לחבר את המחשב האישי שלי לטלוויזיה ולמערכת אני צריך צוות קידוח (או את יוסף! הוא יצא מהבית), מקדחת קונגו, חמישה ק"מ של חוטי נחושת מצופים פלסטיק והחומר הזה שעושה דברים לבלתי נראים כדי שכל החוטים האלה לא יכערו את קירות השנהב של דירתי הצנועה.

וגם אז, אחרי מבצע תעלת בלאומילך הזה, אצטרך לרוץ לחדר המחשב כדי להריץ אחורה בכל פעם שמישהו מהמתנחלים בסלוני מצמץ ופספס את הבדיחה הכי טובה בסרט? לא יקום ולא יהיה. בשביל זה הגיעה בשורת הסטרימר לארצנו. מדובר במכשירים קטנים שיוצרים בצורה אלחוטית ונוחה קשר אמיץ בין הטלוויזיה למחשב ומאפשרים לראות על המסך בסלון את כל האוצרות שיש במחשב, לרבות קטעי וידאו בסטרימינג. והכל עם שלט - בלי חוטים, בלי קדיחות, ובלי לראות יותר ערוץ 2. רועי פודים

10.תעשו סיבוב

חוזרים להופעות רוק ישראליות ואפילו לרכישת דיסקים

אחת הסיבות לכך שהמוזיקה המזרחית שולטת נובעת מהעובדה שיש לה קהל אקטיבי, אוהב, שמוכן לשלם כסף בשביל לשמוע את מי שהוא אוהב. פעם כולנו היינו כאלה. יש לנו עדיין הזדמנות לחזור ולהיות כאלה. יכול להיות ששכחנו כמה זה כיף.

במקום לבלות עוד ערב מול המחשב בחיפוש אחר להקת אינדי־פרוג־פופ שאף אחד לא מכיר, אבל יש לה סולנית חמודה לאללה עם קול מתיילד, צאו מהבית ולכו להופעה. קחו בירה, תעמדו ליד אנשים אחרים, תשמעו מוזיקה אמיתית ומלוכלכת שמגיעה מהרמקולים עם חריקה של לייב, תמחאו כפיים בסוף - כי הופעה זאת מערכת יחסים, אז תשקיעו.

יודעים מה? הנה רעיון קיצוני, בואו נחזור לקנות דיסקים של מוזיקה ישראלית. אחד בחודש, לא יותר. בואו נחזור להשקיע במוזיקה הישראלית, היא תחזיר את ההשקעה. בטוח. הדר טורוביץ'

• אז אילו החלטות אתם קיבלתם לכבוד העשור החדש? טקבקו לנו