הלב השבור שלי ואני יצאנו לדייט
הוא לא הפסיק להרגיש ולא הפסיק להיות בסכנת שבירה. הלב שלי יותר אופטימי ממני, ואני נגררת אחריו בלית ברירה
כמו שמדינת ישראל רגילה להיות שמשית ושמחה, גם אני תמיד שומרת על חום פנימי, אבל היום קר לי מאוד. כמו שהרחובות מוצפים, כך גם אני מוצפת רגשית. אף אחד לא יודע כמה זמן זה יימשך ואם יש טעם לקנות עוד סוודר כי החום הפנימי לא עובד.
עוד הבטחה, כמו עוד מטריה, גם היא לא עומדת ברוחות העזות ונשברת. אני לא עומדת בתנודות הזמן והייאוש וכותבת לאקס עוד sms, אחרון – מלקוש הודעות וזהו. חשבתי שאני מוגנת ויצאתי לרחוב בלי מעיל וכובע צמר. הלב שלי כבר שבור, אז מה תשנה עוד שכבה או פחות שכבה – מי יוכל להגיע אליו? זה שהצליח הראה לי איך גם לב שבור אפשר לשבור עוד יותר, אפילו לרסק.
כמו תמיד, כל הסימנים היו על הקיר, ולא סתם - הם התנוססו כגרפיטי ענק וצבעוני. איכשהו שוב הצלחתי להתעלם. סמכתי על הלב שלי שיפצע את מי שינסה לגעת בו, שישרוט את מי שיתקרב, שיגן על עצמו, עליי, שלא יישבר!
שוב טעיתי. לב שבור הוא עובדה, לא הגנה ולא מתקפה. למלחמת המינים הזו באתי לא מוכנה. רק עוד דייט, מה יכול להיות? לא ציפיתי להתאהב שוב, חשבתי שאת הגביע שלי כבר קיבלתי ואין כפל מבצעים. פישלתי פעם אחת ואין פרס ניחומים. אומרים לי להגיד תודה שאהבתי פעם בחיי, אז תודה, אבל בתוכי אני צועקת תביאו לי עוד! אני אדם, מין יצור מוזר ששום דבר לא מספק אותו, ומה שמתגלה כטוב הוא רוצה עוד ממנו, והרבה.
מבטים, חיוכים, לפעמים גם זיונים
הייתי צריכה קצת שינוי, שמשהו יזוז ימינה ושמאלה. אולי רק לשמוע את רסיסי הלב בתוכי מתנגשים ובאופן הרסני להיזכר באהבה ההיא. אבל אהבה חדשה? איך אפשר, אין עם מה – שבור. בכל זאת יצאתי לדייט, כי זה מה שכולם עושים כדי לא להיות לבד, כדי שלא ישעמם. עכשיו אני חושבת שאולי עדיף להיות בודדים ולהגן עליו, כי התברר לי שכשהוא בחתיכות הלב לא יכול להגן על עצמו.
שנינו ביחד, הוא שבור ואני נכה רגשית, יוצאים לסיבוב לבדוק כמה אנחנו שווים. מבטים, חיוכים, לפעמים גם זיונים, הכל טוב ויפה, כל עוד לא נקשרים. פתאום הרגשתי משהו, נראה לי שהוא לקח פיסה חדה במיוחד ודקר אותי, רצה להגיד שנמאס והגיע הזמן שאאחה אותו, למרות שאני מעדיפה אותו שבור. אחרי שהלב אוהב פעם אחת, הוא מתמכר ורוצה עוד. אני לעומת זאת מפחדת, למרות שלא ממש מתים מזה, "רק" חווים מוות רגשי.
כדי שיפסיק להציק לי הסכמתי חלקית. מסטוצים עברתי לדייטים, שזה כמו סטוצים, רק עם שם אחר ועם סיכוי קלוש לאהבה, כמו כל החיים האלה. הסיכוי הקלוש פיעם בלב שחשבתי ששכח איך לפעום. הוא בונה על הסיכוי הזה, אני קצת פחות. יצאנו לדייט אחד שאחריו בא עוד אחד ועוד אחד, ואפילו סקס היה.
כשרצו את הלב שלי אחרי הסקס, הוא בכלל פירפר מאושר. הנה לך, הוא אמר לי, הפעם זה אמיתי, זה לא סטוץ. במקרים כאלה קל לשכנע אותי. עמוק בפנים אני אדם אופטימי לחלוטין, בעיקר בדברים בהם אני רוצה להאמין.
לזה התכוון ברי סחרוף כששר לב שבור הוא לב שלם
כמה ימים אחרי זה הכל הפך לנחלת העבר. הלב שלו לא רצה יותר את שלי, ושוב לבי התרסק מרוב צער. הפעם זה היה מפץ גדול, מטורף, הרגשתי את הכאב וההדף מבפנים. לב שבור מלכתחילה מנופץ לרסיסים קטנטנים שאי אפשר לאסוף, אי אפשר לחבק, והכי גרוע – אי אפשר להדביק ולהציל.
הרסיסים שפעם היו הלב שלי כבר לא פועמים ולא מקווים, לא מפצירים בי ולא משכנעים, הם נפוצו לכל עבר. דוממים. אולי לזה התכוון ברי סחרוף כששר "לב שבור הוא לב שלם": גם לב שבור יכול להישבר, בדיוק באותה מידה שלב שבור יכול לאהוב.
זה מעודד אתכם? עד שלא יתאהב בי "האדם הנכון" שאוכל לאהוב בחזרה, זה לא יעודד אותי. וכן, אני יודעת שיש לי דרישות, אבל מה שקורה בסוף זה שאני מתאהבת ושוכחת את כולן.
פחות משעה אחרי המפץ חזרתי לדרכי המחושבת והקרה. פלירטטתי בלי הכרה מכוח האינרציה, מהר מהר, לפני שהדיכאון יחלחל יחד עם רסיסים קטנים מכאיבים בכל מקום.
אני שבה לדרך, שוב מסתכנת, משחקת ברולטה רוסית שנקראת אהבה. בקצב הזה בפרק הבא נבדוק אם אפשר לרסק רסיסי לב.
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על לב שבור
לפנייה לכתב/ת 
