הנצחה מאוחרת
מורשתו של ג'פרי לי פירס, מהגיבורים היותר מוצדקים ופחות מוכרים ברוק, זכתה לאלבום הנצחה יפה ומכובד, בהשתתפותם של ניק קייב, דבי הארי, מארק לאנגן ועוד. שרון מולדאבי מציע שתכניסו אותו אל חייכם
תעשיית המוזיקה רווייה באלבומי מחווה בהם שלל אמנים מצדיעים ליוצר נבחר. בנוסף, קטלוגי הפופ מלטים באלבומים שיצאו לאחר מות אמנים (כמו ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון, שטופלו עוד בשנות השבעים) כשאחרים השלימו עבורם את כתיבת השירים וההקלטות.
אבל ספק אם נוצר עוד אלבום הצדעה כמו "We Are Only Riders" החדש. גם מהפרויקטים שניתן להכליל כ"פוסט-מוות" הוא מהמוצלחים ביותר. זה נס יצירתי וחברי, שבו אמנים מעולים התכנסו בהנצחה מאוחרת לעמיתם, חברם ואהובם המנוח.
אלבום המחווה. נס יצירתי וחברי
ג'פרי לי פירס, מהגיבורים היותר מוצדקים והפחות מוכרים ברוק, זכה לאלבום הנצחה שאינו רק יפה, מכובד ומשמר מורשת בטוב טעם. הוא פשוט אלבום גדול, שמצטרף בטבעיות גם לאלבומים שהוציא בחייו הקצרים, וגם לאלו של המצדיעים, ביניהם ניק קייב ודבי הארי, כל אחד לחוד וגם ביחד, מארק לאנגן, לבד ועם איזובל קמבל, לידיה לאנץ', הרייבונטס, מיק הארווי ועוד.
פירס, יליד קליפורניה, שמת משטף דם מוחי לפני 14 שנים בגיל 37, נודע בעיקר כמנהיג ה-"Gun Club", מלהקות הגיטרות המופלאות ביותר באמריקה בשנות השמונים. הם היו מחלוצי סגנון שהוכתר די במאולץ כ-"Psychobilly", כלומר שילוב בין פסיכדליה לרוקבילי.
קייב. בדואט וגם לבד (צילום: AP)
פירס, כותב מחונן וזמר עם הגשה מקורית של בלוז לבן בקול רוטט, שנשמע תמיד במרחק פסיעה אחת מהתמוטטות, היה כנער עיתונאי במגזין הפאנק "סלאש" וראש מועדון המעריצים האמריקני של להקת בלונדי. הוא היה גם משורר רוק חופשי מכבלים סגנוניים ומומחה לבלוז, לקאנטרי רוק ולרוק דרומי. את כולם הכליא באופן מושלם בחלק משיריו המקוריים, וגם בחידושיו לאחרים.
עם ה"גאן קלאב" הוא חזר לאחד התיאורים הכי כאוטיים ברוק של מלחמת ווייטנם, ב-"Run Through The Jungle" של קרידנס קלירווטר, ולבדו חידש נהדר את "My Man Has Gone Now" של האחים גרשווין. כמו שניתן לשמוע, פירס היה זייפן לא קטן בהופעות.,לאו דווקא משום שלא היה זמר טבעי, כי כן היה, אלא בשל אורח החיים שלו.
השיר שמגישה באלבום החדש לידיה לאנץ', "My Cadillac", נפתח במשפט ממצה, כואב ופשוט: "החיים שלי כל כך מדכאים". פירס היה דכאוני, מכור לאלכוהול ולסמים, וחברים כמו מארק לאנגן הענק העידו על מצבו הנפשי הלא יציב בשנותיו האחרונות.
דבי הארי. פירס העריץ את "בלונדי" (צילום: קרן יונה)
פירס הספיק להוציא ארבעה אלבומים להקתיים ועוד אחד, "Wildweed", כסולן, וכן אלבום בשיתוף מוזיקאי בריטי בשם סייפרס גרוב, שהוא גם המלאך שהוליד את הפרויקט הנוכחי. מר גרוב עבר בין חברים של פירס וחילק הקלטות דוגמה של שירים עליהם עבדו יחד טרם מותו של הזמר.
מרבית השירים פשוט מצוינים, וגם אם חלקם זוכה ללא פחות משלושה ביצועים שונים, זה לא מעמעם מהקסם ואף מוסיף לו. אפשר, לדוגמה, לשמוע את אותו שיר מוגש כדואט של קייב והארי, כדואט של לאנגן וקמבל, וגם בביצוע הרייבונטס.
גם כריס סטיין מבלונדי מצטרף כאן להארי, ושניהם כבר הקדישו בעבר לפירס שיר בשם "Under The Gun" באלבום הקאמבק של להקתם בלונדי, "No Exit". בנוסף, נמצא כאן קיד קונגו פאוארז, שהיה חבר לתקופה מסוימת גם ב"גאן קלאב" וגם ב"זרעים הרעים" של ניק קייב, ואולי הוא שהפגיש בין פירס לקייב והארווי. האחרון, אגב, דווקא מאכזב באלבום.
לאנגן. מופיע לבד וגם עם איזובל קמבל (צילום: MCT)
לידיה לאנץ', מנסיכות האופל המובהקות מהעשור המוזיקלי של פירס, נשמעת כאן, כמו שנכתב בצדק בבלוג "סאבא-קאלצ'ה", כמעט כמו מייסי גריי, אבל גם כמו האמא הרוחנית הלחששנית של קורטני לאב. זה אלבום שעיקרו בלדות עם אופי מובהק של רוק גותי, וקצת אלט-קאנטרי. רק בשיר האחרון הקצב מתעורר ויש תחושת בואה של מהומה קלה, כשדייב אלווין הותיק חובר ללאנץ'.
אבל ברובו, האלבום, שנקרא "We Are Only Riders - The Jeffrey Lee Pierce Sessions Projects" הוא אסופה יפהפיה של בלדות גיטרות קודרניות ודוקרניות ברוח אלבומיהם של להקתו, ושל קייב, ולאנגן. זהו המוצר הטוב בסוגו מאז האלבום השלישי של ה-Soulsavers בשנה שעברה.
פירס מעולם לא הפך למותג מסחרי מצליח, אפילו לא יחסית לשוליים של הרוק, למרות שכבר הונצח בסרט בשם "Ghost On The Highway" ובאוטוביוגרפיה "Tell The Mountain Go". האלבום החדש ראוי, וצריך להביא אותו לתודעת קהלים רחבים יותר, אבל לא בטוח שזה יקרה.
רוחן של שנות השמונים מרחפת כאן לא רק מעל ובתוך נפשות האמנים הנוכחים. נחבטתי אליהן גם בשל הקושי המקומם במציאת פרטים על האלבום. הוא יצא רשמית לשוק השבוע, וניתן
להזמינו בכמה אתרים, אבל החומרים עליו ברשת דלים להחריד. חברת התקליטים הגרמנית שהפיקה אותו, Glitterhouse Records מאפשרת האזנה חופשית לכולו, אבל הפרטים עליו מוגשים רק בגרמנית.
עשו טובה לעצמכם: אם אחד מהשמות הנ"ל, מהנדריקס ומוריסון וקרידנס ועד ללאנגן והרייבונטס, מעביר בכם רטט של התרגשות, הכניסו גם את פירס לחייכם.
בשבוע הבא ימלאו עשר שנים לאובדנה של מיכל ניב היקרה, חברה ושותפה, שהיתה מאוהדיו של ג'פרי לי פירס בארץ. הטור הזה, באהבה ובגעגוע, מוקדש לזכרה.
לפנייה לכתב/ת 
