בביה"ח הישראלי בהאיטי: לאן יילכו היתומים?

על מיטת שדה לצד אביה העייף, שוכבת ילדה יפהפייה בת 8. כשהאדמה רעדה וכל ביתם הזדעזע עד שקרס, נשברה אחת מרגליה. מצבה של קטיאנה דלבה טוב, ורגלה כבר מגובסת. גם את הכאבים היא מרגישה פחות, אבל היא עדיין עצובה מאוד. עוד כמה דקות ישחררו אותה מבית החולים הישראלי שהוקם בפורט או-פרינס, וגם אביה מוטרד. אין להם לאן לחזור.

רעש האדמה בהאיטי - עדכונים אחרונים ב-ynet:

• הצלב האדום: העולם צריך להתעורר
• תושבי האיטי: מה עלה בגורל יקירנו?  
• הכלב הצה"לי סייע לפעולות ההצלה
• אנשי זק"א: "מחללים שבת בגאווה"
• פיקוד העורף חילץ 4 לכודים בהאיטי
  

משפחת דלבה מתגוררת בקצה המרוחק של האיטי, במרחק שעה נסיעה מבית החולים. בית המשפחה קרס, ואמה ואחיה של קטיאנה מתגוררים ברחוב - אך ז'אן בטיס דלבה, אביה של הילדה, רוצה לחזור עמה לשם ולאחד מחדש את המשפחה. "אין לי כסף לחזור", הוא אומר בייאוש.

לפתע, מגישה אחת האחיות לילדה בובת פלסטיק. עיניה של קטיאנה נמלאות שמחה. היא מחייכת ומגישה את ידיה אל הבובה, מפשיטה אותה מבגדיה הוורודים ומלבישה אותה מחדש. "מאוד פחדתי כשהבית נפל עליי", היא אומרת ומחבקת את הבובה. "פחדנו מאוד", מספר האב, "הבית רעד והחל להתמוטט עלינו. יצאנו בנס, אך מסביבנו הכל הריסות. כולם יצאו לרחובות. מי שהצליח הוציא את הגופות של ההרוגים החוצה לרחוב".

לאחר מספר דקות מעבירים אלונקאים את קטיאנה אל מחוץ לבית החולים, לשטח בו ממתינים המשוחררים עד שיארגנו לעצמם פתרון שהייה. לאף אחד מהם אין לאן לחזור. קטיאנה שוכבת על האלונקה ומחכה. "יש לה כאב בטן", מספר האב, "היא מאוד רעבה. אין לנו אוכל, אין לנו מים ואין לנו כסף. ולי אין עבודה". ז'אן מביט בעיניים מיואשות. אין לו מושג כיצד יחזור אל הרחוב בו נמצאת משפחתו.

היולדת הראשונה בבית החולים הישראלי (צילום: דובר צה"ל)

גם ג'וסף ויטסמית בן השש לא יודע לאן יחזור. הוא שבר את רגלו וכעת הוא משתחרר מבית החולים. אחת האחיות לימדה אותו כיצד ללכת עם קביים. הוא עושה מספר צעדים ונאנק מכאבים. אחיו הגדול מקבל עבורו תרופות. "אנחנו לא יודעים לאן ללכת מכאן", הוא אומר, "הבית שלנו קרס".

קרבות רחוב על לחם ואספקה

ד"ר כרמי ברטל, סגן מפקד המשלחת הרפואית של צה"ל להאיטי, מסכים כי "אחד הדברים הקשים ביותר שאנחנו מבינים הוא שאנחנו משחררים אנשים ולא יודעים לאן הם הולכים ומה מחכה להם בחוץ". בבית החולים הישראלי טופלו עד כה מאה פצועים ונערכו עשרה ניתוחים. "מובאים אלינו הפצועים הקשים שטופלו קודם במרכזים שהוקמו על ידי משלחות אחרות", ציין ד"ר ברטל שהוסיף: "למעשה אנחנו בית החולים של העיר". 

באשר לאופי הטיפולים הניתנים בבית החולים אמר ד"ר ברטל כי "חלק מהפצועים נזקקו לניתוחים מצילי חיים של כריתה, חלקם סבלו מנמקים וזיהומים קשים. מחלקות האשפוז מלאות לחלוטין ואת חדר הניתוח מפעילים עם שתי מיטות מסביב לשעון". לדבריו, בבית החולים של צה"ל טופלו גם שני פצועי ירי. "אלו פציעות שקשורות לשגרת היום יום, פגיעות ירי קשות שנגרמו מהאלימות ומהקרב ברחוב על הלחם, המים והאספקה".

תינוק בודד מחפש יד מלטפת

בשעת בוקר מוקדמת, שעון האיטי, הגיע לבית חולים שדה שהקים צה"ל תינוק כבן שנה - מכוסה אבק, תשוש, עיניו המומות ועייפות. "חבר'ה, מהר, צריך עירוי", הנחה סא"ל ד"ר עמית אסא, רופא ילדים ומפקד היחידה לרפואה אווירית בצה"ל. "התינוק זקוק לנוזלים. צריך מבחנות, ניקח לו בדיקות דם וחום".

ידיים רבות טיפלו בתינוק האנונימי, שאיש אינו יודע כיצד שרד חמישה ימים, לבדו תחת ההריסות, ללא מזון או שתייה וללא יד מלטפת וחום אנושי. "הילד הגיע עם התייבשות קשה, עם רמת סוכר נמוכה בדם", סיפרו בצוות. אחת האחיות ליטפה את ראשו של התינוק המבוהל, בזמן שאחות אחרת החדירה לו מחט לתוך הווריד.

התינוק בכה מכאבים ופחד, אך היד המלטפת הרגיעה אותו. דקות אחדות לאחר שהחל לקבל נוזלים, בכיו נרגע. הוא נראה שקט יותר, אך עיניו נותרו מבוהלות. את התינוק חילצו ככל הנראה תושבים שעברו במקום, והם אלה שהעבירו אותו לכוחות ההצלה. לא היו לצדו הורים או משפחה.

התינוק שחולץ אמנם ישרוד את הפגיעה מרעש האדמה, אולם לאיש אין מושג לאן ילך לאחר שיתייצב מצבו.

"מגיעים לכאן כל כך הרבה ילדים יתומים", אומר ד"ר גיא לין, מנהל יחידת הטראומה בבית חולים נהריה, שמרכז את התחום הכירורגי בבית חולים השדה. "נחזיק אותם פה כמה ימים, אבל אחר כך, לאן נשלח אותם? לאחד האוהלים שברחובות?". לדברי ד"ר לין, ב-21 בחודש אמורה לעגון אונייה אמריקאית באי, ובצוות מקווים שיימצא פתרון לפחות לחלק מהיתומים.

הצוות הרפואי של היחידה לטיפול נמרץ, בו שוכבת התינוקת בת השנה שככל הנראה ננטשה על ידי הוריה, מוסיף להיאבק על חייה.