מתחת לכל ביקורת

זהו, נגמר. לעולם לא נוכל עוד לעשות פרודיות מחוכמות ומצחיקות על שידורי טלוויזיה מגוחכים מהעולם השלישי, מפני שהעולם השלישי כבר כאן, כל ערב ב-18:00 למשך שעתיים בערוץ 24.

"התבורי'ס" הוא, בפשטות, המוצר הטלויזיוני הנחות ביותר שתפגשו על המסך שלכם. יצרו אותו אלכימאים מוכשרים במיוחד שמצליחים לעשות כסף מזבל טהור, באמצעות נוסחת קסם בה מתייחסים אל הצופים כאילו גם היו זבל. אבל גם שנים ארוכות של זלזול והעלבת צופים מבית היוצר של ערוץ 2, הבעלים של 24, לא הכינו אותי לשפל הזה.

בבית אחד בבית דגן חיים בכיף (בערך, ואולי בכלל לא, אבל למי אכפת) שימי תבורי ובניו - בן אל, דניאל, אלירן, אוראל, בת אל שלא הגיעה וכל מיני ילדים אחרים שיש להם אלוהים בתוך השם הפרטי, והתגלמותו שוכנת בסלון הביתי: זה שימי תבורי בעצמו, אם לא הבנתם, שמש גדולה מוקפת לוויינים קטנים וצייתנים שמטפחים את הנרקיסיזם חסר הגבולות של אבא, גם כשאבא לא בדיוק זוכר מי נולד קודם ומתי, ומה תפקידם של כל אלה בחייו. העיקר שתמונותיו הממוסגרות של האב תלויות יפה ובסדר מופתי בכל פינה.

"התבורי'ס". זה אפילו "אינטראקטיבי" (צילום: יוסי צבקר)

הסלון, המטבח והמסדרון הם תחליפי-תפאורה כעורים עד כאב, מספות העור המנוכרות דרך הכורסאות המפונפנות והפסבדו-עתיקות, עבור לארון הבגדים המגובבים, וחזור עד לפרוזדור בו מסתופפות סטטיסטיות - נשים שנורא רוצות לשיר בהרכב עתידי של בני תבורי שייצא מתישהו ל"סיבוב הופעות".

הדרך אל התהילה עוברת ב"אודישנים", כמובן: קלידן משועמם מפיק קצב רינגטוני כשאחת-אחת מנסות הנשים ללכוד את תשומת הלב של בן אל בעודו מכין סלט טונה וקורץ למצלמה כשהוא דוחף לשם המון סחוג, ושימי תבורי מעשן ומקפיץ את רגלו בעצבנות ודניאל תבורי מדרבק ואורנה דץ באה לבקר.

למועמדות בנות המזל נאמר "את שרה יפה" או "יש לך קול חלש", ובחירה דמוקרטית של הגברים העבירה אותן לשלב הבא, בו נתלתה תמונה שלהן על גבי לוח ובן אל, שובב שכמותו, אפילו חיבר מגנט לעין של צילום אחד. בסוף, אחרי שיבחרו, תוכלו גם אתם להשתתף באס-אם-אסים, אותה זכות גדולה שנפלה בחלקכם והופכת את העניין כולו ל"אינטראקטיבי", כפי שדניאל, האדם החושב בחבורה הזאת, מטעים פעם אחר פעם.

אה, ואפשר לעקוב אחרי התבורי'ס גם ברשת, או כמו ששימי תבורי מסביר, "תשלחו שאלות לאינטרנט", ואפשר אפילו - לראשונה בתולדות הטלוויזיה - לסמס ולהחליט מי מבין הבנים ישטוף כלים!

עוד נתגעגע לזבל הזה

אורחים באים והולכים, והליקוק העצמי ממשיך: מנהלם האישי של התבורי'ס מתודה שהם מדהימים ומצליח לומר את המילה ארבע פעמים במשפט אחד. עוד הוא מספר עד כמה שינו את חייו כשעבר מג'ינס לחליפות ומעילי עור. הנה, ככה נראית פרובינציאליות מהסוג הגרוע ביותר: אנשים שאין להם מה לומר מוצבים בפני מצלמה ומהגגים את עצמם לדעת, ואחרים נגררים אל תוך הפארסה הזאת וסבורים שמדובר בזכות גדולה. עובדה, אפילו ראש המועצה הגיע ונשא נאום לוקאל-פטריוטי נלהב.

ובתווך היתה עליבות גדולה. בזו אחר זו עלו לשיר שמונה "מועמדות", שיכלו לכל היותר לבצע בית ופזמון משיר, כשהן מגלות כי דרכן לתהילה סוג ב' עלולה להוביל אותן גם לסידור החולצות המגובבות של האב. האם כך נראית החצר האחורית של תעשיית המוזיקה השמחה עם הכפיים, או שזו החצר הקדמית עצמה?

איש מבני תבורי אינו מסוגל להוציא מפיו משפט עברי תקין. איש מבני תבורי, כולל האב, אינו מסוגל לגלות ולו שמץ של כבוד כלפי המתמודדות. כל המשפחה

הזאת גם יחד לא בורכה בחן המאפשר קיום של רגע טלוויזיוני מתקבל על הדעת.

זה היה, בפשטות, המוצר הגרוע ביותר שאליו נחשפתם מאז נולדה הטלוויזיה המסחרית בישראל, אבל אל דאגה - יהיה גרוע ממנו. אבי ניר, מי שאחראי מיניסטריאלית על הזבל הזה, הודיע לא מזמן (בכנס ראש פינה) ש"האח הגדול" הוא סוג של התבוננות סוציולוגית מעמיקה בחברה הישראלית. על פי הכלל המקודש היחיד בטלויזיה מסחרית - כל זבל הוא רק בשורה למוצר נחות עוד יותר בעתיד - בעונה הבאה אפשר יהיה לקרוא ל"תבורי'ס" סוגה עילית.