שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נוסע לאט

    כמעט בלי שנרגיש הפך אסף גברון לסופר מאוד פופולרי בחו"ל. רגע לפני שהוא טס לגרמניה לשנה שאלנו אותו למה בארץ פחות מפרגנים. "אני לא ספרות יפה נטו, והממסד הספרותי פה לא כל כך אוהב עירוב ז'אנרים", הוא אומר

    בשנה האחרונה החליט הסופר והמתרגם אסף גברון – לדאבון לבם של חובבי הספרות האמריקאית המתורגמת – לוותר על הצעות לתרגום ספרים. הוא רוצה השנה להתמקד בכתיבה. זה גם אמור להיות לו קל יחסית: גברון זכה במילגה יוקרתית מטעם ממשלת גרמניה, שמטרתה לעודד חילופי תרבויות בין אמנים ממדינות שונות בעולם.


    שלום, אני נוסע (צילום: מוטי קיקיון)

     

    "המילגה הזאת נקראת Artists in Berlin Residency – כל שנה מעניקים מילגות ל-20 אמנים לא גרמנים שבאים לברלין, מקבלים דירה ושכר חודשי, ומעבירים את כל המשפחה לשנה – במקרה שלי זה אישה וילדה", מספר גברון. "המטרה היא לעודד שיתוף פעולה בין אמנים מחו"ל ואמנים גרמנים. אני אשב ואעבוד שם על הספר החדש שלי. יהיו אירועים מדי פעם, אני חושב שאעשה ערב הקראה אחד. אני לא יודע גרמנית, אבל חלק מהמילגה זה שיעורי גרמנית".

     

    כך קורה שגברון – אחד הסופרים המקוריים שפועלים כאן ואחד המתרגמים המוכשרים ביותר מאנגלית – מוותר כעת על הצעות לתרגומים. גברון תירגם בכישרון רב, בין השאר, את ספריו של ג'ונתן ספרן פויר, דונלד הרינגטון, את "9 סיפורים" של סאלינג'ר, ולאחרונה את "מה מעיק על פורטנוי" של פיליפ רות'.

     

    "בזמן האחרון סירבתי לדי הרבה הצעות", הוא אומר. "תרגום זאת עבודה קשה. מעבר לפרנסה, זאת מלאכה מהנה ואני לומד מזה הרבה, אבל זה גם מתיש.

     

    יש עוד ספר שהיית רוצה לתרגם ולא הספקת?

     

    "פיליפ רות' הוא סופר שתמיד רציתי לתרגם. יש סופר ששמו דיוויד פוסטר וואלאס שהתאבד לפני שנה, תמיד רציתי לתרגם אותו. במשך שנים ניסיתי למצוא לו מו"ל ישראלי. בשנה שעברה אחרי שהוא מת פירסמתי עליו מאמר, ובעקבות זה היו שתי פניות ממו"לים וכנראה שזה יקרה בקיבוץ המאוחד, ייצא לאור קובץ של פיקשן ועיון, ואני אתרגם חלק ממנו.

     

    "אבל בכל מקרה, אני בהחלט מוריד עכשיו את כמות התרגומים, כי הדבר האידיאלי מבחינתי זה רק לכתוב. בשנה האחרונה זה מתאפשר כי נכנס לי קצת כסף מהמכירות בחו"ל".

     

    רן תנין רן

    שלושה מספריו של גברון זכו להתעניינות בחו"ל, וזכויות העיבוד שלהם לקולנוע נמכרו תמורת מקדמות נאות. ספרו "תנין פיגוע" נמכר לחברת הפקות גרמנית שהפיקה בין השאר את הסרטים "רן לולה רן" ו"להתראות, לנין". הבמאי של "תנין פיגוע" יהיה ככל הנראה נדב שירמן. ספרו המוקדם של גברון, "מובינג", נמכר למפיק אמיר הראל והתסריטאי אמור להיות אחיו אסף הראל, והספר השלישי הוא "הידרומניה" שזכויותיו נקנו על ידי "ארצה הפקות", שיצרו את "פובידיליה".

     

    "אופציה לסרט זה עוד לא אומר כלום, אני יודע את זה מסטטיסטיקות שאולי עשרה אחוז ממה שנקנה מגיע למסך", הוא אומר. אבל בינתיים ספריו מתורגמים בחו"ל ומצליחים: "תנין פיגוע" יצא לאור בגרמניה, איטליה והולנד, ובפברואר ייצא גם בארצות הברית, קנדה ואנגליה, ובסוף השנה גם בצרפת. "הידרומניה" יצא בגרמניה, ואמור לצאת גם בהולנד. בקרוב גם "מובינג" יתורגם לגרמנית.

     

    מכירות בחו"ל באמת מכניסות כסף?

     

    "במקרה שלי כן, כי הגרמנים, האיטלקים והאנגלים קנו את 'תנין' ושילמו סכומי מקדמות די יפים. זה לא מחזיק שנים, אבל זה מה שאיפשר לי לנשום בשנה האחרונה. אני לא אגיד שהתבססתי כלכלית מהספרים שלי, אבל בינתיים משנה לשנה אני מצליח לא לעבוד בעבודה קבועה כדי להתפרנס.

     

    "אחר כך התמלוגים מהמכירות די דומים למה שנמכר פה. המכירות בחו"ל לא היו היסטריות, אבל בגרמניה הן החזירו את המקדמה. אני מעדיף לעשות כל פעם צעד קטן. בשלב הראשון להיות מתורגם, ואם זה מצליח מספיק וזוכה להכרה וקצת מכירות - גם זה מספק אותי. גם בארץ זה הולך לאט יחסית. יש סופרים שספר ראשון-שני מוכרים הרבה יותר, אבל אני מסתכל על זה כעל גדילה איטית והדרגתית".

     

    ערד, סלולר והפה והטלפיים

    גברון נולד בערד ב-1968 להורים ילידי אנגליה, וגדל במוצא עילית. הוא למד לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת לונדון, ובשנות ה-90 עסק בכתיבה עיתונאית. גברון הוא גם מוזיקאי, חבר בלהקת "הפה והטלפיים" (הלהקה מוציאה אלבום אחת לשש שנים, ועד אז כל אחד - גברון, אהד פישוף ורם אוריון - ממשיך בדרכו).


    הידרומניה. גברומאניה בגרמניה 

     

    בשנים 2000-2004 עבד כמנהל קריאייטיב בחברת היי-טק מתחום הסלולר. פעמיים חי בלונדון לתקופות של חמש שנים, האחרונה היתה עד לפני שנתיים. הוא פירסם עד היום כמה ספרים: "אייס", קובץ הסיפורים "מין בבית העלמין", "מובינג", "תנין פיגוע", הרומן העתידני "הידרומניה" - על מחסור במים במדינת ישראל, והספר "אוכל בעמידה" שכולל אוסף טורי ביקורת על מזון מהיר שפירסם ב"כל העיר".

     

    עכשיו הוא כותב ספר על ההתנחלויות; באירוע "פצ'ה קוצ'ה" האחרון בנמל תל אביב הוא הציג את התחקיר שעשה: מצגת עם תמונות שצילם במהלך ביקוריו במאחזים, הכוללת את הנופים, האנשים והקרוונים. הספר מספר על מאחז בלתי חוקי אי שם בהרי יהודה ושומרון.

     

    "זה ספר לא פוליטי, הוא מורכב יותר מסיפורים אישיים על אנשים", הוא אומר. "ההקשר כמובן פוליטי, אני לא יכול ולא רוצה להתעלם מההקשר הפוליטי, מהפסיכיות הזאת. אבל סך הכל זה בעיקר ספר קומי על החיים במאחז. זה מקום שהחוקים בו לא ברורים, הגבולות לא ברורים, ויש שם המון סיטואציות אבסורדיות וקומיות.

     

    למשל?

     

    "למשל כל מה שקשור לבנייה, זה נושא חם עכשיו, עם צו ההקפאה. באחד המאחזים שהגעתי אליהם יש אדמות ששייכות להתנחלות הגדולה והוותיקה שליד, אבל לא ברור מה מעמדן של חלק מהאדמות, וחלק אחר בכלל מוגדרות כשמורת טבע.

     

    "זה איזור מדהים ויפהפה, ופתאום מישהו בונה ביקתה מעץ בתוך שמורת טבע. זה לחלוטין נגד החוק, אבל אף אחד לא שם כדי לבדוק את זה. או שפתאום יום אחד אני רואה גמל מסתובב במאחז, חופשי ומאושר. מתברר שזו חיית המחמד של אחת המשפחות. זו נאקה, הם חולבים אותה והיא חיה אתם שם".

     

    בתור איש שמאל חילוני, איך היה עבורך המפגש עם המתנחלים?

     

    "ניסיתי ללכת מעבר לכעס ולדעות שלי. בתל אביב יש סטריאוטיפ ברור שלהם, וניסיתי לחפור לתוכו ולראות מה מוצאים – מצאתי מגוון מאוד עצום. הסטריאוטיפ חל אולי על קבוצה מסוימת של מתנחלים, אבל למעשה יש שם המון סוגים של אורח חיים, של דתיות, של אידיאולוגיות, של יחס לפלסטינים.


    התנחלויות. בין צוי בנייה לנאקה (צילום: AFP)

     

    "יש את אנשי הגבעות האלימים, אבל יש גם שכבה עצומה של אנשים נחמדים שנמצאים שם פשוט כי זה טבע וזה זול לגור שם. אני לא בא להגן עליהם ולא בא לתקוף אותם, אלא לנסות להבין את החיים שם, ולהסתכל על הצד המשעשע. זה נושא כל כך טעון ולכל אחד יש הדעה שלו, אני בטוח שיגידו שאם אני לא תוקף ולא מגן עליהם גם זה סוג של אמירה, אולי אפילו הסכמה".

     

    איך הסופר החילוני התל אביבי הממושקף התקבל שם?

     

    "בסקרנות ובעניין. עשיתי לי שם כמה חברים, שגם עזרו לי בתחקיר ואני בקשר קבוע איתם. אולי הגעתי לסוג מסוים של אנשים שלא משקף את הכלל, אבל הוא בכל זאת משקף משהו. אני בהחלט מנסה להתייחס לפנים השונות שיש שם. גם להם יש סטריאוטיפ עלינו, שאנחנו רק שונאים ורק תוקפים אותם. זה שבאתי להתעניין בהם ושאלתי שאלות, זה קצת הפתיע אותם. התל אביבי הממושקף בא באמת לראות איך הם חיים".

     

    המקום בו הז'אנרים מתערבבים

    בספר הזה, ככל הנראה, לא יהיו אלמנטים של מדע בדיוני ועתידנות, שנכנסים לא פעם לספריו של גברון. הוא יהיה כתוב ריאליסטי לגמרי. "גם 'תנין פיגוע' היה ריאליסטי בדרכו, עם קצת הקצנה של המציאות. כי בחור ישראלי ששורד שלושה פיגועים בשבוע אחד, זו פלישה מסוימת למחוזות האבסורד. אבל 'תנין פיגוע' בא להראות את הטירוף האמיתי שהיה כאן בתקופת הפיגועים".

     

    "כקורא אני מעדיף ספרות ריאליסטית, אבל ככותב אני אוהב לשלב ז'אנרים – לכתוב ספרות יפה, אבל שמתחברת לז'אנרים אחרים. זה יכול להיות בלש, זה יכול להיות מדע בדיוני, זה יכול להיות פשוט קומדיה – בכל הספרים שלי כמעט יש אלמנטים קומיים".

     

    אני לא אוהב להיתקע בשמרנות של ספרות יפה נטו. אני לא כזה. בארץ הממסד הספרותי לא כל כך אוהב עירוב ז'אנרים וחבל. אני רואה בעירוב הזה סוג של משל למשהו שיוצא קצת מהקופסה של הספרות היפה, הבידיון הריאליסטי הסטרייטי, עם דגש על שפה ועל סגנון. אין לי בעיה עם זה, אבל זה לא הכל – זה חלק מהרבה ז'אנרים וסגנונות של ספרות".

     

    ואתה חושב שהמו"לות העולמית פתוחה יותר להתפתחויות האלה?

     

    "קחי סופר כמו ג'ונתן לתם, שכתב את 'ברוקלין היתומה'. הוא משלב בדיון ספרותי עם בלש. כמוני, גם הוא מכניס אלמנטים של מדע בדיוני ופנטזיה. לפני שנה הוא זכה בפרס האמריקאי של מקארתור, חצי מיליון דולר – זה הפרס הספרותי הכספי הכי גדול בעולם. אני לא רואה איך סופר כזה מקבל בישראל פרסים או הכרה בסדר גודל כזה. יש תחושה, שבניגוד לכאן, באמריקה כן מעריכים דברים שיוצאים קצת מהקופסא".

     

    וזו אולי הסיבה להתקבלות האיטית יחסית של ספריך בישראל?

     

    "ברור שמדע בדיוני בכל העולם מצליח פחות ממיינסטרים. בדרך כלל לא יוצאים לי ספרי מיינסטרים מובהקים – לא בכוונה. במקרה של 'תנין פיגוע' די ברור לי שהתגובות הצוננות בארץ קשורות לנושא שלו – פיגועים ודמות של פלסטיני חבר בחוליית פיגועים. אבל מבחינתי זה היה הספר הכי מעניין שיכולתי לכתוב באותה תקופה.

     

    "'הידרומניה' קשור למדע בדיוני, למרות שמי שקורא את הספר לא מרגיש שהוא בתוך מדע בדיוני. לבנות לך שם ספרותי קשור למזל ובעיקר לעבודה קשה והדרגתית. וזו קודם כל עבודה שלך עם עצמך, שאתה מגיע להכרה בעצמך שאתה סופר וזה מה שאתה רוצה לעשות. לי לקח זמן להיות שלם עם זה בצורה סופית".

     

    סופרים נגד בדידות

    ולסיום, כדורגל. גברון הוא קפטן (ויוזם הרעיון) של נבחרת הסופרים של ישראל בכדורגל, בה משחקים מלבדו סופרים ומשוררים כמו ניר ברעם, עמיחי שלו, תומר ואורי קרמן, אבי שילון, אודי שרבני, אלי אליהו ואחרים. בסוף פברואר יש להם משחק נגד נבחרת הסופרים של אנגליה, זה הולך להיות לא קל. עד כה התקיימו שלושה משחקים בינלאומיים, ומאזן הנבחרת הישראלית לא רע: במשחק הראשון הם אמנם הפסידו בגרמניה, אבל אחר כך ניצחו פעמיים בישראל את גרמניה ואת אנגליה.

     

    "אנחנו משתפרים כל הזמן", אומר גברון. "מעבר לגימיק זה מאוד יפה, אני חושב, לפגוש סופרים, ובנוסף לכדורגל תמיד יש ערב ספרותי. סופר זה ג'וב מאוד בודד, כשאתה כותב אין לך אפשרות לפגוש אנשים. אז מדי שבוע אנחנו נפגשים לאימון, וכבר יצאו מזה דברים נחמדים – ערבים משותפים, שיתופי פעולה. זה רעיון נחמד להשתמש בפופולריות של הכדורגל כדי לקדם קצת ספרות. לגנוב מאור הזרקורים של הכדורגל כדי להאיר את הספרות".

     

    לכל כתבות המדור לחצו כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גברון. התרגומים האמריקניים יחכו קצת
    צילום: מוטי קיקיון
    לאתר ההטבות
    מומלצים