תנו לעצמכם להיות אגואיסטים לרגע

שוב רבתם. זה הריב המי יודע כמה שלכם החודש וכל מערכת היחסים מרגישה על סף פיצוץ אחרון ומוחלט. הדבר היחיד שאת רוצה לעשות הוא לשים לזה סוף, ללכת אל חברה טובה ולבכות על מר גורלך כשאת חמושה בגלידה איטלקית משובחת. גם אתה רוצה כבר לסיים את הקשר הזה – לצאת עם החברים לפאב, להרביץ כמה בירות ולשכוח ממנה.

מה שיקרה בפועל הוא שתיקחו פסק זמן, תירגעו, ואחר כך תנסו לחזור זו אל זרועות זה ולהציל את הזוגיות. בכל זאת, לא הגיוני לזרוק את כל השנים בהן הייתם יחד לסל וחסל. תנסו לשכוח ממה שהיה, לפתוח דף חדש ולשחק אותה זוג יונים.

אתה תעזור במטלות הבית שאתה לא סובל, ותנסה לא להתעצבן עליה בלי סיבה. גם את תשתדלי להקדיש לו תשומת לב, תכיני לו ארוחות בוקר, תוותרי על הספר שאת קוראת לפני השינה ותהיי איתו.

העניין הוא שאי אפשר למחוק באמת את העבר, וגם לא לטאטא אותו מתחת לשטיח יחד עם הרצונות והתכונות השונות של כל אחד מכם, בדיוק כמו שאי אפשר להתעלם מהפערים שיש ביניכם. במוקדם או מאוחר, מילה אחת לא במקום תפוצץ שוב את כל הבועה היפה והכיעור ישוב, ובגדול.

לשלוט באגו, או לתת לו להשתולל

בואו לא נשלה את עצמנו, במציאות זוגיות לא תואמת את מה שראינו בסרטים, בהם ההזדהות שלנו עם האחר היא מוחלטת ואנחנו מרגישים אותו כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו. זוג מורכב משני אנשים שונים, וזה טבעי שכל אחד חושב קודם כל על צרכיו שלו. כשאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, והזוגיות לא מתנהלת לפי הכללים שלנו, האגו שלנו מתעורר לחיים ויוצא למלחמה כדי להשיג את מבוקשו.

כשמגיעים להתנגשות רצונות רצינית יש לנו שתי אפשרויות. הראשונה, ללכת עם האגו שלנו עד הסוף ולהגיד שזהו, לא אכפת לנו יותר מכלום ומעכשיו נעשה רק מה שבא לנו. וכשהאגו משתולל, מהר מאוד החבילה תתפרק וכל אחד ימשיך לדרכו.

האפשרות השנייה היא לנסות לרסן את עצמנו, להשתיק את היצרים והמרמור ולהשתדל להיות יפי נפש ונעימים זה כלפי זה כדי לשרוד ביחד. אם כל אחד מצמצם את האגו שלו למינימום, שני אגואים קטנים יכולים איכשהו להסתדר ביניהם ולחיות בשלום.

הבעיה היא שזה מנוגד לטבע שלנו. בסופו של דבר האגו של מישהו יתפרץ, ובעוצמה גבוהה עוד יותר ממה שהיה קודם, ואז באמת לא נהיה מסוגלים לסבול האחד את השנייה.

ספר הזוהר מציע אפשרות שלישית ואומר לנו: אל תהרסו את האגו. עד כמה שאני שונא, עד כמה שאני מרגיש נפרד ומרוחק מהאחר, אסור להתעלם מהפער שנוצר ולהגיד "בוא נשכח ממה שהיה ונפתח דף חדש". צריך מצד אחד לשמור על האגו, אך יחד עם זאת לנסות לבנות את הקשר בינינו תוך כדי התעלות מעליו, ולגלות את האהבה.

אם לא נדרוש עזרה, לא נגיע לקשר חם

זה נשמע כמו משימה כמעט בלתי אפשרית: איך מחברים בין השנאה לאהבה, בין הכוח הדוחה אותנו זה מזה לבין הכוח המושך אותנו להיות ביחד? איך מחזיקים את שני הקצוות האלה יחד בו זמנית?

ובכן, משתדלים. דווקא כשמתאמצים לעשות את זה ומגלים שלא מסוגלים, בדיוק בנקודה הזאת פורצת מליבנו צעקה אמיתית ורצון שלם לחיבור עם האחר על פני ההפרעות והאגו. דווקא מנקודת השבירה תבוא הבנייה מחדש.

כשיש צורך אמיתי מיד מגיע מענה, ובין האהבה לשנאה נכנס כוח שלישי שקושר ומחבר אותם יחד ומביא להשלמה והרמוניה. הכוח הזה לא נמצא אצלו או אצלה, אלא ב"ביחד" החדש שנבנה מתוך אותה צעקה משותפת לחיבור.

אם נסתכל לעצמנו בעיניים, נגלה שאנחנו לא יכולים באמת להרגיש מישהו חוץ מאת עצמנו, ולכן לא נגיע לבד לחיבור מלב אל לב. האופי האנושי שלנו בנוי כך שאם לא נדרוש עזרה ולא נפנה לכוח חזק מאיתנו שכן יכול להביא לחיבור, תמיד יהיו לנו הפרעות ולא נגיע לקשר חם ואוהב עם אדם אחר. אנחנו צריכים לראות נכון את המצב ולדרוש את הכוח הזה.

בסופו של דבר חשוב לזכור שאין מה לחשוש מקשיים בזוגיות, ואין צורך לנטרל את האגו או לרמוס את מה שאנחנו מרגישים ולהעמיד פנים שהכל בסדר. דווקא על גבי ההבדלים והפירוד נבנית האהבה. לכן, בכל פעם שהמרחק ביניכם גדל וקשה להתעלות מעליו, יש גם הזדמנות להגדיל את האהבה עוד ועוד, עד אינסוף

• שלי פרץ, שחקנית וסופרת, כותבת מתוך חכמת הקבלה .