שתף קטע נבחר

קסמו של אובמה פג

כשהציפיות ממנו היו גבוהות כל כך והתוצאות דלות כל כך, קשה מאוד לקבל הזדמנות שניה. אובמה ניסה להצית מחדש התלהבות, אמונה ותקווה במנהיגותו ובממשלו, כנראה לשווא

אובמה קבל על כך שכל התייחסות לחקיקה בקונגרס מוכתבת על-ידי פופולריות בסקרים ושיקולי בחירות קצרי טווח, אבל הנאום שלו וגם תשובת האופוזיציה הרפוליקנית מעידה על יריית הפתיחה שנורתה במערכת הבחירות לקונגרס, שיתקיימו בנובמבר הקרוב.

 

נאום הנשיא היה מצויין, בנוי הייטב, פורט על כל הנימים הרגישים, עוסק בכל הנושאים החשובים שמטרידים היום כל אמריקני, מגלה אמפתיה לעובדים קשי יום ולמעמד הבינוני, מעלה שורה של רעיונות מענינים לפתרון בעיות ומציב את האתגרים והמדיניות בקונטקסט היסטורי של העבר הרחוק והעשור האחרון. חברי הקונגרס אפילו מחאו כפיים לאובמה 86 פעמים.

 

הבעיה היא שעברה שנה מאז שנבחר לנשיאות ומאז שמפלגתו הדמוקרטית זכתה לרוב מכריע בקונגרס, ועוד יותר לרוב מיוחס בסנאט שלא היה קיים הרבה שנים. אובמה ביקר בחריפות את וושינגטון, כלומר את הממסד השלטוני. הוא דיבר כאוטסיידר, כמי שנמצא מחוץ למערכת ונאבק בה, אבל בשנה האחרונה הוא היה וושינגטון, הוא היה הממסד, הוא עמד בראש הרשות המבצעת והוא נושא באחריות לכשלונות ולמחדלים.

 

הרטוריקה היא הנכס העיקרי של אובמה, אבל אחרי שנה של כהונה בבית הלבן היא אינה מספיקה, ועכשיו, למרבה הפרדוקס, היא אפילו בעוכריו. הוא זכה לאחרונה לכינוי "נשיא הטלפרומטר", המכשיר ממנו הקריא את נאומיו. כלומר, הוא טוב בדיבורים אבל חלש במעשים. הרטוריקה שלו נבחנת מול הציפיות, והתוצאות לא היו טובות מספיק בעיני הציבור האמריקני.

 

בנאומו, דבק אובמה באג'נדה המקורית שלו ובפתרונות כמעט זהים לאלו שהציג במערכת הבחירות שלו לנשיאות ולפני כשנה עם היכנסו לבית הלבן: צמצום האבטלה, רפורמה במערכת הבנקאות והפיננסים, מהפכות במערכות הבריאות, החינוך והאנרגיה וסיום המלחמות באפגניסטאן ובעיראק. הוא הודה בכמה כשלונות אבל הבטיח כמה פעמים שלא יוותר וימשיך במאבק לבצע שינויים מפליגים. הוא לא עשה מאמץ לבדוק מדוע נכשלו רוב היוזמות והתוכניות שלו הן בעניני הפנים והן בעניני החוץ, הוא לא חשף מה צריכים להיות הלקחים מכך ואיך ניתן ליישמן בשנות כהונתו הבאות.

 

רפובליקנים? הדמוקרטים הם הבעיה

את הכשלונות הוא ייחס לממשל הקודם של בוש והרפובליקנים, למשבר העמוק שירש ולחוסר שיתוף פעולה בקונגרס בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים. הוא ביקר את הרפובליקנים על כך שהם שוללים כל יוזמה שלו ומכשילים אותה וקרא כמה פעמים לשיתוף פעולה בין-מפלגתי.

 

האמת היא שהוא לא באמת שיתף פעולה עם הרפובליקנים, אך הבעיה העיקרית שלו היא דווקא עם חברי הקונגרס הדמוקרטים, לא עם המפלגה שבאופוזיציה. למשל, אובמה לא שיתף כלל את הרפובליקנים בתכנון וביצוע המהפכה באחד התחומים החשובים ביותר שלו, ביטוח בריאות לכל האזרחים; וחברי בית הנבחרים וסנאטורים דמוקרטים רבים הסתייגו מסעיפים רבים בתוכנית הזו ומיוזמות אחרות שלו.

 

אובמה נזף ברפובליקנים: להגיד לא לכל דבר זה לא לגלות מנהיגות ואחריות, והוא הפציר בחבריו לסיעה שלא לנטוש את תוכניותיו להתמודדות עם משברי הכלכלה והחברה. אבל ספק רב אם חברי הקונגרס משתי המפלגות ייענו לו. הנצחונות האחרונים של הרפובליקנים בבחירות למושלים בווירג'יניה ובניו ג'רזי ובבחירות המיוחדות לסנאט במסאצ'וסטס, הבהירו לצירים שאובמה נתפס כמי שלא סיפק את הסחורה, ותוכניותיו בעיקר בתחומי הבריאות והכלכלה אינן מקובלות על רוב הבוחרים שרק לפני שנה ומשהו העניקו לו ניצחון סוחף בבבחירות לנשיאות. בשנת בחירות, כל חבר בקונגרס שישתתף בהן יחשוב קודם כל עצמו ועל מאבק ההישרדות שלו ורק אחר כך על התוכניות של אובמה.

 

אובמה ניסה לנצל את ההזדמנות כדי לעצור את הסחף הכבד במעמדו בעיני הציבור, המחוקקים והתקשורת. סקרים אחרונים של גאלופ מורים על כך ששיעור התמיכה בו צנח מ- 70% מיד לאחר שנכנס לבית הלבן ל-47% ואילו שיעור הבלתי מרוצים עלה באותה תקופה מ- 10% ל-46%. בסקרים אחרים התוצאות הן עוד יותר גרועות. סקרי בזק שנעשו הלילה מיד לאחר הנאום ושרמת דיוקם אינם גבוהה, מורים על תמיכה של הציבור בתוכניות של אובמה אבל רק מיעוט חושב שהוא יצליח לבצע אותן.

 

ממחקרים על השפעה של נאומי הדו"ח על מצב האומה מתברר שבדרך-כלל הנאומים אינם הופכים מגמה במעמד הציבורי של הנשיא. שינוי דרמטי קורה רק לעתים רחוקות. בנאום 1998 הצליח קלינטון לשנות את מגמת התמיכה מ-59% ל-69% וב-2005 בוש עלה מ-51% ל-56%. נראה מה יגיד הציבור הפעם.

 

כשסיסמת הבחירות העיקרית לנשיאות היתה: "כן, אנחנו יכולים", וכשהציפיות היו גבוהות כל כך והתוצאות דלות כל כך, קשה מאוד לקבל הזדמנות שניה. אובמה ניסה להצית מחדש התלהבות, אמונה ותקווה במנהיגותו ובממשלו, אך נראה שהקסם פג.

 

פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים