שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    ישראל: טחנת הקמח בעזה היתה מטרה מוצדקת

    תשובת ישראל לדו"ח גולדסטון כוללת התייחסות לשלושה אירועים שנויים במחלוקת שאירעו במבצע "עופרת יצוקה", ונידונו במועצת זכויות האדם בז'נבה: הפגיעה במתקן לטיהור מי השפכים בעזה, הפגיעה בטחנת הקמח אל-באדר והפגיעה בבית משפחת אל-אשכר. "צה"ל נקט במאמצים אדירים כדי לצמצם את הפגיעה. חמאס פעל באופן מכוון מתוך אוכלוסיה אזרחית"

    תשובת ישראל לדו"ח גולדסטון, שהועברה אמש (יום ו') למזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, כוללת גם התייחסות ספציפית לשלושה אירועים שנויים במחלוקת, שנכללו בדו"ח גולדסטון ובעדויות שהוצגו במועצת זכויות האדם של האו"ם. בתשובתה מכחישה ישראל כל קשר לפגיעה במתקן לטיהור מי השפכים בעזה.

     

    ישראל מאשרת כי גג טחנת הקמח אל-באדר נפגע מפגז טנק במהלך קרב אך טוענת כי הטחנה היתה מטרה צבאית מוצדקת לאור העובדה שחמאס ניצל אותה כאזור הגנה. בהתייחס לפגיעה בבית משפחת אל-אשכר טוענת ישראל כי הוא שימש כמחסן נשק ואמצעי לחימה, דבר שהפך אותו למטרה צבאית מוצדקת, ומדגישה כי הזהירה את המשפחה בשיחה טלפונית מפני תקיפה. 

     

    המתקן לטיהור מי השפכים

    בתשובת ישראל נכתב כי צה"ל למד לראשונה על הטענות לפיהן הוא זה שתקף את המתקן מהדו"ח שהגישה

    מועצת זכויות האדם של האו"ם בהתבסס על דו"ח גולדסטון. "בהתבסס על ניתוח צילומי אוויר של המתקן מהימים הנוגעים בדבר הגענו למסקנה שהנזק למתקן אירע ב-10 בינואר 2009. בצילום אוויר מאותו יום, נראים בפעם הראשונה הנזק לדופן המבנה וזרימת מי ביוב לשדות הסמוכים".

     

    "מפעל השפכים לא הוגדר כיעד לתקיפה אווירית לפני או במהלך המבצע. התקיפה האווירית ביום הרלוונטי היתה במרחק של 1.3 ק"מ מהמתקן. בהתחשב באופי הנזק שנגרם למתקן, אין זה סביר שהוא נגרם מאש שטוחת מסלול של צה"ל. צה"ל לא ירה אש ישירה לעבר המתקן ואין רישומים לתקיפה כזו במסמכים מבצעיים".

     

    "כשהכוחות המשוריינים עברו ליד המתקן, במהלך המבצע, המבנה כבר היה פרוץ והאיזור שהקיף אותו היה מוצף והגביל את כושר התנועה של הכוחות באזור... הפצ"ר לא יכל לשלול את האפשרות שהנזק נבע מפעולה מכוונת של חמאס, כחלק מתוכנית ההגנה שלו לחבל בתנועת כוחות צה"ל באזור".

     

    "הפצ"ר יכל לקבוע שהנזק לא נבע מהתקפה מכוונת ומתוכננת מראש של צה"ל. בהקשר זה, הפצ"ר תמך במסקנה של חקירת צה"ל שמתקן השפכים לא נפגע כתוצאה מהתקפה מתוכננת מראש ושהפריצה בדופן במבנה והצפת האזור במי שפכים הגבילה בצורה משמעותית את יכולת התנועה של צה"ל. יתרה מזאת, הפצ"ר העיר שאין ראיה פיזית או עדות ראיה לתמוך במסקנה של דו"ח מועצת זכויות האדם. בהתאם לכך הפצ"ר לא מצא סיבה להורות חקירה פלילית בנושא", לשון תגובת ישראל.

     

    טחנת הקמח אל-באדר

    "מתחילת המבצע שימש האזור שבו נמצאת טחנת הקמח כאזור הגנה של כוחות חמאס, בשל קרבתו למעוז הארגון במחנה הפליטים שאטי. החמאס ביצר את האזור בתעלות ובתים ממולכדים ושיגר משם את כוחותיו לתקוף את חיילי צה"ל. לדוגמה, 200 מטר מדרום לטחנת הקמח, ניסו חמישה אנשי חמאס לארוב לכוח צה"ל באמצעות בית ממולכד. במרחק של 500 מטר ממזרח לטחנת הקמח, נתקלה יחידה אחרת בכוח אויב בבית ששימש לאחסון נשק. שני מטענים התפוצצו בבית, הגובל בטחנת הקמח".

     

    "המבצע הקרקעי של צה"ל באזור הזה החל ב-9 בינואר בשעות הלילה. לפני המבצע הקרקעי, הזהיר צה"ל את התושבים באזור, בין היתר באמצעות שיחות טלפון מוקלטות, והאיץ בהם להתפנות מהמקום. שיחות טלפון נעשו גם לטחנת הקמח. במהלך ההכנות למבצע, זיהו המפקדים את טחנת הקמח כ-"נקודת שיא אסטרטגית" לאור גובהה וקווי התצפית הברורים ממנה. למרות זאת, בשלב התכנון הוחלט שלא לבצע תקיפה מקדימה על טחנת הקמח, כדי למנוע ככל האפשר נזק לתשתית אזרחית".

     

    "במהלך המבצע מצאו עצמם חיילי צה"ל תחת אש כבדה מכמה עמדות של חמאס ביזור טחנת הקמח. כוחות צה"ל ירו לעבר מקורות הירי. כשכוחות צה"ל השיבו אש, הקומה העליונה של טחנת הקמח נפגעה מפגז טנק. לא נעשתה שיחת טלפון להזהיר מראש לפני התקיפה, הואיל וטחנת הקמח לא היוותה יעד לתקיפה מתוכננת. כמה שעות לאחר המקרה, בעקבות דיווח על האש בטחנת הקמח, תיאם צה"ל את הגעתן של כמה כבאיות אש כדי לטפל בשריפה".

     

    "הפצ"ר בחן את הממצאים שנאספו ובחן את המידע שאספה ועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם (קרי: דו"ח גולדסטון). בהתחשב במידע הגיע הפצ"ר למסקנה שטחנת הקמח נפגעה מפגז טנק במהלך הקרב. הפצ"ר לא מצא עדות כלשהי כדי לתמוך בטענה שהטחנה הותקפה מהאוויר בפצצה מדוייקת, כפי שנטען בדו"ח מועצת זכויות האדם. הפצ"ר הגיע למסקנה שלהאשמה אין תימוכין, לא בדו"ח המועצה ולא בעדות שנשא בפניה מנהל הטחנה, רשאד חמאדה, שעזב את האזור בעקבות אזהרות צה"ל".

     

    "הפצ"ר מצא כי בנסיבות המיוחדות של הקרב ובהתחשב במיקומה של טחנת הקמח, היא היתה מטרה צבאית מוצדקת על-פי החוק הנוגע לעימותים מזוינים. מטרת התקיפה היתה לנטרל איומים מיידיים על כוחות צה"ל. הפצ"ר לא קיבל את ההאשמות בדו"ח מועצת זכויות האדם, לפיהן מטרת התקיפה היתה למנוע מזון מאוכלוסיה אזרחית של רצועת עזה. בהקשר זה, הוא ציין את העובדה שזמן קצר לאחר התקרית, איפשר צה"ל לכבאיות פלסטיניות להגיע ליזור ולכבות את האש, והזכיר כי כמות נכבדת של מזון וקמח הוכנסה מישראל לעזה במהלך המבצע".

     

    "הפצ"ר ציין שמנהל התחנה העיד בפני הוועדה של מועצת זכויות האדם, כי אחרי המבצע הוא מצא קליעים ריקים על גג הטחנה. קליעים אלה אינם יכולים לנבוע מירי של צה"ל, כיוון שחיילי צה"ל השתלטו על הטחנה שלושה ימים אחרי התקרית ולא תפסו את גג, שם הם היו נחשפים לאש האויב. בהתאם לכך, לא מצא הפצ"ר סיבה להורות על חקירה פלילית בנושא", לשון תגובת ישראל.

     

    הפגיעה בבית משפחת אבו-אשכר

    "ממצאי חקירת צה"ל עולה כי המרתף וחלקים אחרים בביתו של אבו-אשכר שימשו לאחסון נשק ותחמושת, לרבות רקטות גארד. יתרה מזאת, האזור בו ממוקם הבית שימש לעתים תכופות לשיגור רקטות לעבר ערים ישראליות. לפני התקיפה, צה"ל טלפן לביתו של אבו-אשכר כדי להזהיר על התקיפה. אבו-אשכר קיבל את השיחה. בעקבות השיחה פינו כל הנוכחים את בבית באופן מיידי. יתרה מזאת, התקיפה בוצעה בלילה, כשפחות אזרחים עלולים להיות באזור. אזרחים לא נפגעו מהתקיפה".

     

    "זמן קצר לאחר התקיפה, שני בניו של אבו-אשכר, שניהם פעילים בחמאס, נהרגו כשניסו לשגר פגזי מרגמה לעבר כוחות צה"ל. הפצ"ר בחן את הממצאים ובהם גם עדותו של אבו-אשכר בפני ועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם. הפצ"ר הגיע למסקנה כי לאור השימוש במבנה לאיחסון נשק ותחמושת, לרבות טילי גראד, היווה הבית מטרה צבאית מוצדקת. ההתקפה לא כוונה נגד דיירי הבית, אלא נגד מאגר הנשק שבו".

     

    "הפצ"ר הגיע למסקנה שההתקפה עומדת במחוייבות של צה"ל לנקוט בכל האמצעים למזער אובדן של חיי אזרחים. היעילות של אמצעי זהירות שננקטו, כמו גם העיתוי של התקיפה והשימוש באזהרה, ניכרים מהעובדה שלא היו נפגעים אזרחים בתקיפה. התוצאה היתה חיסול מצבור גדול של נשק, כולל רקטות ארוכות טווח ומניעת פגיעה צפויה באוכלוסיה. בהתאם לכך, הפצ"ר לא מצא סיבה להורות על חקירה פלילית במקרה זה", לשון תגובת ישראל.

     

    הערות נוספות

    בהתייחס לתלונות הנוגעות להפרות לכאורה של החוק הבינלאומי הנוגע לעימותים מזוינים, נכתב בתגובת ישראל: "ישראל מודעת לדאגות שהועלו ביחס למבצע ברצועת עזה. כפי שנידון בדו"ח 'המבצע בעזה' וכפי שנסקר לעיל, האסטרטגיה המכוונת של חמאס לפעול מתוך אוכלוסיה אזרחית הקשתה על צה"ל להשיג את המטרה של המבצע - הפחתת האיום של התקפות מכוונות נגד אזרחים ישראלים - תוך הימנעות מפגיעה באזרחים פלסטינים".

     

    "חשוב לציין, כי צה"ל נקט מאמצים אדירים כדי לצמצם את הפגיעה הזאת. החיילים אומנו לפעול בכפוף לדיני המלחמה. כוחות צה"ל השעו, שינו ונמנעו ממתקפות על מנת למנוע פגיעה בחיי אזרחים. הם סיפקו אזהרות והתרעות שונות לפני פעולות מסוימות. ועם זאת, מאמציה של ישראל לעמוד בדיני המלחמה לא מפחיתים מצערה על אובדן חייהם של אזרחים תמימים והפגיעה ברכושם".

     

    "בעקבות המבצע בעזה, נקטה ישראל מספר צעדים ממשיים כדי לאשרר את מחויבותה לחקירה מקיפה, והיכן שיש צורך גם ננקטו אמצעים משפטיים בגין הפרות של דיני המלחמה. ישראל לקחה על עצמה את אחריות לחקור כל תלונה ספציפית הטוענת להפרה במהלך המבצע, גם כאשר מקור התלונה אינו אמין. הפצ"ר בחן באופן אישי כל תלונה שהוגשה, וכן את ממצאי חקירת המפקדים (כאשר היו קיימים), לפני שהחליט אם לפתוח בחקירה פלילית".

     

    "הרמטכ"ל יזם שש חקירות מיוחדות על-מנת לבחון כמה מהתלונות הרציניות ביותר, בנוסף לחקירות הרגילות שהתקיימו בדרגים נמוכים יותר. הפצ"ר הורה למשרד הפרקליט הצבאי לעניינים מבצעיים לפעול בשיתוף פעולה מלא עם יחידת החקירות הפליליות של המשטרה הצבאית בכל חקירה פלילית, גם לפני ההחלטה אם להגיש כתבי אישום נגד המעורבים".

     

    "עד מועד הגשת דו"ח זה, צה"ל חקר או החל לחקור יותר מ-150 תקריות שונות שהתרחשו לכאורה במהלך מבצע עופרת יצוקה הנוגעות להפרה של דיני המלחמה. צה"ל יזם חלק גדול מהחקירות אלה, על סמך מקורות המידע שלו. מקרים אחרים הובאו לידיעת הרשויות בישראל במגוון ערוצים אחרים, בין היתר באמצעות תלונות שהוגשו ישירות על-ידי פלסטינים או ארגונים לא ממשלתיים, או בעקבות דיווחים בתקשורת ומקורות אחרים (כמו דו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם)".

     

    "קצב התקדמות החקירות משקף את הגישה המאורגנת לחשיפת העובדות, ובעת ובעונה אחת גם את הבטחת זכויותיהם של אזרחים ואנשי צבא. באופן אידיאלי, החקירות היו מתחילות מוקדם יותר, נגמרות מהר יותר ומניבות תוצאות חד משמעיות. אך העבודה באזור קרב אחרי מלחמה אינה אידיאלית, ומסבכת את הליך איסוף הראיות. חקירה מקיפה דורשת זמן".

     

    "אין להתעלם מהקשיים המיוחדים הנוגעים לחקירת הפרות לכאורה של דיני המלחמה. הם כוללים את חוסר היכולת לאסוף ראיות מזירת האירוע, במהלך הקרב או אחריו, כאשר השטח נמצא בשליטת האויב, האפשרות של השמדת ראיות, ומניפולציה שלהן על-ידי האויב. הצורך לזמן חיילי מילואים לחקירה, הקושי לזהות במדויק את זירת ההתרחשות, המתוארת במושגים מקומיים ולא רשמיים, והצורך למצוא את האזרחים שהיו עדים, שלעתים מפחדים מתגובה עוינת של הרשויות שלהם".

     

    "למרות המורכבויות האלו, הצליח צה"ל להשיג התקדמות אמיתית בחקירות והשלים חלק גדול מהן. עד כה, הובילו חלק מהחקירות להעמדה לדין משמעתי או פלילי. במקרים אחרים, החקירה הראשונית הסתיימה, והפצ"ר בוחן אותן על מנת להחליט אם להמשיך בצעדים המשפטיים ובחקירות. בכמה מקרים, הפצ"ר לא מצא ראיות להפרות וסגר את תיק החקירה. חלק אחר של החקירות נמשכות בפרקליטות הצבאית, בפרקליטות המדינה ובבית המשפט העליון, והמסקנות יפורסמו עם הזמן".

     

    "בהתאם לסטנדרטים המקובלים בצה"ל בנוגע לחקירות פיקודיות, לחוקרים היתה עצמאות מלאה וגישה לכל החומרים הקיימים. כמו כן, ניתן להם החופש לחקור ולתשאל כל חייל וקצין רלוונטי. הם חקרו את האנשים המעורבים, ואספו מסמכים וחומרים מגורמים חיצוניים. הם סקרו יומני מבצעים, צילומי וידיאו ותצלומי אוויר, דו"חות ותדרוכים צבאיים, מסמכי מודיעין ותוכניות מבצעיות. כל חייל שנחקר היה מחויב לשתף פעולה עם החקירה, וכולם אף עשו זאת".

     

    סיכום

    "המבצע בעזה הציג אתגרים מורכבים לישראל ולצה"ל. בעוד שהצורך והחובה להגיב ביעילות לאלפי הרקטות ופצצות המרגמה שהטילו טרור באוכלוסיה הישראלית במשך שנים - היה ברור, האסטרטגיה שאימץ חמאס, ובמיוחד התבצרותו השיטתית בלב אזורים מאוכלסים, יצרה דילמה מבצעית קשה".

     

    "האתגרים הללו לא הסתיימו עם תום המבצע. מרכיב מפתח הנוגע כיבוד החוק של עימותים מזונייים הוא מחויבות כנה לבחון מבצעים צבאים ולחקור לעומק האשמות על פעילות בלתי חוקית. מימוש המחויבות הזו בהקשר למבצע בעזה מחייבת מאמצים רציניים להשיג ראיות משדה הקרב ולאפשר לאזרחים למסור את גרסתם. המצב מחייב גם מודעות לכך שבמצבים של קרב מורכב, טעויות אנוש ותוצאות טראגיות אינן בהכרח הפרות של החוק לעימותים מזוינים".

     

    "היקף החקירות היא אתגר נוסף. ישראל בודקת כל האשמה בלא קשר אם המקור הוא ניטרלי, עוין או ידיד. היא חוקרת 150 מקרים שונים, לרבות 36 חקירות פליליות שנפתחו עד-כה. בהקשר רחב יותר, שש חקירות מיוחדות שמבצע פיקוד דרום ביוזמת צה"ל נוגעים לדאגה כללית יותר הנובעת מהנעשה בתוך הלחימה. מעבר לנהלים משמעתיים ופלילים שננקטו, לקחים מבצעיים מהחקירות הללו הוכנסו לנהלי צה"ל".

     

    "במסמך הזה, רצתה ישראל לחלוק את נהלי החקירה שלה כפי שבוצעו במנגנונים השונים המעורבים, לרבות אלה שפעלו באופן עצמאי בתוך המערכת הצבאית, כמו גם אלה שפעלו בפיקוח היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון. ישראל מכירה בחשיבות הדיאלוג ושיתוף הפעולה בנוגע לנהלי החקירה עם מדינות דמוקרטיות אחרות, המתמודדות עם אתגרים והמחויבויות לקיום שלטון החוק".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "חקירה מקיפה דורשת זמן"
    צילום: רויטרס
    "לחוקרים ניתנה עצמאות מלאה"
    צילום: רויטרס
    "הליך איסוף ראיות מסובך"
    צילום: AFP
    מומלצים