נוסטלגיה במטולה: ביקור במסעדת "בית שלום"

למטולה הגענו באחד הימים החורפיים ביותר של השנה, כשאנו נוהגים אליה בזהירות בתוך ענן ערפילי שבלע אותנו לתוכו כבר באזור קריית שמונה. בתום נהיגה איטית וארוכה, העיירה הצפונית הקטנה התגלתה מבין העננים ונראתה כגלויה שוויצרית.

אחרי טיול רגלי קצר בקור הגלילי, התיישבנו במסעדת בית שלום, השוכנת בבית אבן עתיק מראשית המאה הקודמת ובחנו ברעבתנות את התפריט. על פניו, נראה שהגענו למקום המושלם ליום מסוג זה. הגשם העז שהחל לרדת בחוץ כמעט לא הותיר לנו ברירה אלא להזמין שתי קדירות מרק, שהתגלו כגדולות ומהבילות: מרק ירוק שנרקח מעשבי העונה ונזיד כפרי סמיך גדוש בירקות – שניהם היו עשירים מאוד וחיממו במעט את נפשנו הקפואה.

כיוון שהערב כבר התקרב, הרשינו לעצמנו להזמין גם בקבוק שרדונה מיקבי הגולן הסמוכים. הוא התאים במיוחד, מפני שהמטבח כאן – בניגוד מובהק לשאר המסעדות ביישוב, המצטיינות בגישה בשרית מובהקת – הוא חלבי ומבוסס על מאכלי דגים המגיעים מבריכות הסביבה.

המשכנו במעין קיש צנוע – מאפה בטטה עם רוזמרין וגבינת הבית, שהוגש עם ירקות. יחד איתו הוגשו פטריות ממולאות בגבינת עיזים שהועשרה באגוזים שבורים, וגלילות חצילים ממולאות בגבינה, שהוגשו ברוטב עגבניות. בכל המנות האלה ניכר מאוד המגע הביתי הטוב והמיטיב, הנדיר כל כך במסעדותיה הזריזות של תל אביב.

לעיקריות ניסינו את הפורל המעושן המגיע מנחל דן הסמוך, שהוגש עם אורז בר חום בקערית נפרדת והצטיין בעושר טעמים עדינים. העיקרית השנייה – סלמון צלוי ברוטב שמנת – הייתה הנחמה בהתגלמותה.

גם בשלב הקינוחים לא התאפקנו ודגמנו מעט משלוש העוגות: עוגת גבינה אפויה מגבינה רזה, עוגת תפוחים "של סבתא יוכבד" (שהוכנה על פי מתכון בן 100 שנה מתפוחי המטע הסמוך) ועוגת שוקולד, שהייתה למעשה כדור שוקולד רך מאוד, עם נגיעות של תפוז ואגוזים, שהוגש עם כדור של גלידת וניל וקצפת.

ארוחה כזאת, בתוספת יין, תעלה בסביבות 300 שקל לזוג, כולל שירות.

למחרת בבוקר חזרנו כדי לדגום את ארוחת הבוקר של המקום: זו כללה פלטת גבינות גדולה, הדגים כבושים בשמנת ובתפוחים ואיקרה מפתיעה על בסיס של רסק תפוחים. את כל אלה, כך התברר לנו בדיעבד, מכין חיים הבעלים.

מחירה של ארוחת הבוקר, הכוללת גם מאפים, ביצים, סלט ושתייה קרה וחמה ‭65 –‬ שקלים לאדם.

לא נגלה סוד גדול אם נקבע שהגישה למנות כאן היא מסורתית, ונדמה שאיש לא מתכוון להמציא שום גלגל קולינרי מחדש. להפך. דווקא משום כך שורה עליהן איזו נינוחות מרגיעה מאוד, שניתן לראות בה המשך לאווירת הניתוק המבורכת, המאפיינת את העיירה כולה.

המסע החוצה מאזור המרכז אל הפריפריה הוא תמיד גם סוג של תנועה בזמן. ומבחינה גסטרונומית מדובר תמיד בתנועה לאחור, למחוזות כמעט נוסטלגיים – הפעם במובן הטוב של המילה.

מסעדת בית שלום. הראשונים ‭,28‬ מטולה,‭.04-6940767 ‬