מיעוט סורר או ציבור מסתגר?
האם העדה החרדית הירושלמית הולכת ומקצינה? יו"ר זק"א ואנתרופולוג בעקבות חטיפת הגופה במאה שערים ושורת המאבקים המתוקשרים בשנה האחרונה
חטיפת גופת הצעירה אתמול (יום ד') בירושלים, מצטרפת לגלי המהומות האחרונים סביב פתיחת חניון קרתא, מפעל אינטל, מעצר "האם המרעיבה" ועוד מיני מחלוקות שצפו ועלו בעיר הקודש בתקופה האחרונה, כשהמשותף לכולן הוא התפקיד המרכזי שממלאת בהם "העדה החרדית" הבדלנית, אותה קבוצה המרוכזת בשכנות מאה שערים וכופרת בסמכותם של מוסדות המדינה.
שוב ושוב עולות השאלות, האם אותם קיצונים שמובילים את המהומות מייצגים את העדה החרדית כולה? האם עדה זו מייצגת את עמדותיו של רוב הציבור החרדי? מתברר שגם גורמים יודעי דבר חלוקים לחלוטין בדעתם בנושא. כך למשל, יו"ר זק"א, הארגון שבזכות תיווכו הוחזרה לבסוף הגופה, העריך בשיחה עם ynet כי "מדובר במיעוט סורר שאינו מייצג את העדה החרדית". מאידך, אתרופולוג שחוקר זה שנים את הקהילות החרדיות (וחרדי לשעבר בעצמו), קובע בפסקנות: "זה איננו מיעוט. הציבור החרדי בירושלים חפץ בהסתגרות ושליטה".
יהודה משי זהב, מייסד ויו"ר זק"א, טוען כי הן במקרה אתמול והן בהתפרעויות
העבר, מקור האלימות הוא בשוליים שבשוליים. "מדובר בקבוצה קטנה מאוד, שרוממות כבוד המת בפיהם, אבל ביזוי נוראי של כבודו בידיהם", הוא אומר. "הם לא יכולים לדבר על כבוד המת, להסתובב עם גופה ולזרוק אותה למחסן נטוש. אין כאן קשר לכבוד".
משי זהב נמנה בעצמו בעבר על העדה החרדית ואף היה מוכר בתור ה"קמב"ץ" שלה, אך כיום מייצג קו עצמאי. לדבריו, הקבוצה המצומצמת העומדת מאחורי גילויי האלימות פועלת באופן עצמאי: "אין להם רבנים המובילים אותם ואין הלכה מאחוריהם. הם פועלים בשם עצמם והראייה היא שהם לא מהססים לתקוף גם רבנים וגדולי דור".
עוד הוא טוען, כי אין קשר בין היחס של הציבור החרדי למדינה ומוסדותיה, לבין ההתפרעויות: "הציבור החרדי נחלק לשניים. הרוב החרדי, שחבר במפלגות המוכרות הפועלות בכנסת ונשמע לרבניו, ומולו מיעוט קטן הקרוי 'העדה החרדית', שאיננו מכיר במדינה - וזה בסדר גמור, זו ראיית עולמם. הבעיה היא, שבתוך ציבור זה יש קבוצה של עשרות בודדות המשליטה טרור בתוך העדה, תוקפת ופועלת בצורה עבריינית. הרבנים לא מגנים אותם מאותה סיבה שהמשטרה, היודעת מי הם, איננה עוצרת אותם ומתבזה. הם מפחדים ממעשי טרור שלהם, והם רוצים לשמור על השקט בעיר. חבל לי שרבנים ומנהיגים מפחדים להגיד את האמת ולהוקיע".
לדברי משי זהב, כל חרדי מן המניין, שאיננו נמנה על המיעוט, מגנה את ההתנהלות העבריינית: "אף אחד לא בעד זריקת אקונומיקה על נשים שעוברות ברחוב, אף אחד לא בעד חטיפת גופות, למעט קבוצת משועממים שמחפשים אקשן".
משי זהב מבהיר כי הציבור החרדי בישראל פורח וגדל, מתעסק בטוב וחי בשמחה במדינת ישראל: "המדינה היא עובדה קיימת, היא לא צריכה הכרזות על הכרה בה. יש בציבור החרדי לעתים ויכוחים על התנהלות המדינה, על החלטות ממשלה ובתי משפט, אבל בשורה התחתונה - החרדים יודעים שיש פה מדינה, ושיום אחד הם יצטרכו לנהל אותה. מי שלא מאמין בארץ, בסופו של דבר לא יהיה פה. זוהי עמדת הרוב".
"כמה אלפים זה לא שוליים"
ד"ר שלומי דורון, אנתרופולוג, מרצה במכללה האקדמית אשקלון וחוקר זה שנים רבות קהילות חרדיות בישראל, חולק על עמדתו של משי זהב: "מבחינת החרדי הפשוט, שאיננו נחשף לעולם שמעבר, מדובר במקרה בו הרשעים באו לחטוף את הגופה ולנתח אותה - והיה צורך לעצור אותם".דורון, שנולד למשפחה חרדית אך חצה את הקווים ויצא בשאלה בשנות ה-20 לחייו, מסביר כי עצם ההתנגדות לארגון זק"א - שמידי אנשיו נחטפה הגופה - בעצם מגלמת בתוכה את היחס לציבור הישראלי בכלל. "זק"א מתקבלת בציבור החרדי ברגשות מעורבים", הוא אומר. "זהו איננו ארגון חרדי במלוא מובן המילה, ולדעת העדה החרדית, הדומיננטית בירושלים, זק"א זוהי התקרבות לחברה הישראלית, וזה דבר מסוכן מבחינתם. הם לא מתנגדים שזק"א יפנה גופות, אלא שיעביר אותן לידי גורמים שאינם חרדים. אם יש חשש כזה - אז מתפתחת בעיה".
ד"ר דורון דוחה מכל וכל גם את הטענה שמדובר במיעוט מבוטל. "ישנם מיליון חרדים במדינה לערך. 40 אלף מתוכם הם חברי העדה החרדית בירושלים, שיש לה כוח אדיר. אז אם מאות עד אלפים יוצאים להפגין באירועים שיוצאים מכלל שליטה, זה נחשב מיעוט זניח? כמה אלפים מעשרות אלפים זה לא מיעוט זניח. לעדה נוח להוציא את ה'שוליים' מתוכה, אבל אותם שוליים נקראים להפגנות ונשמעים לרבנים. זה נוח לומר 'לא הזמנתי אותם' ולשחק במספרים".
"מדובר בעשרות אלפים שאינם מקבלים את הישראליות", הוא קובע. "ישראלי חילוני וגוי זה אותו הדבר מבחינתם, והעדה הזו דוחפת את הציבור החרדי בכללותו להסתגרות בכל מחיר. זו קהילה סגורה וטוטלית. הם לא רוצים שחילונים ייכנסו והם חפצים בשליטה מוחלטת, במיוחד בענייני הדת".
גם לגבי העתיד, ד"ר דורון אינו אופטימי: "הריחוק גדל עם השנים. ככל שהחברה המודרנית והמדינה מתפתחים, מבחינה כלכלית ומבחינת רווחה, זה מאיים יותר ויותר על הציבור החרדי בירושלים, שהולך לכיוון שונה של חברה מסורתית. מבחינתם אין אפשרות לשילוב - בניגוד לציבור החרדי בבני ברק למשל, שם תמצא הסתגרות עם השתלבות מסוימת. בעדה החרדית, המגמה היא הסתגרות ושליטה".
לפנייה לכתב/ת 
