שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: רון כהן

    תבחרי: במה או משפחה

    דילמה קשה עומדת בפני כוכבות הזמר המזרחי: קריירה או משפחה. אבי שושן בוחן את הנושא דרך סיפוריהן של רינת בר ואביבה אבידן. וגם, במלאת עשור למותה של עפרה חזה, מגיע לה שנעסוק בתרומתה ולא בנסיבות מותה

    לא משנה כמה אשה תצליח ולאיזה הישגים תגיע בעולם המוזיקה המזרחית, גם היום, עדיין ישאלו וישפטו אותה לגבי הסטטוס המשפחתי שלה. על שרית חדד תוהים למה היא לבד, זהבה בן צריכה להסביר איך היא מתמודדת עם היותה גרושה ומרגלית צנעני כבר חוזרת כמנטרה בכל ראיון על התסכול מכך שהביאה רק ילד אחד.

     

    הטרגדיה של עפרה חזה

    להבדיל, עפרה חזה שמחר (ג') יצוין עשור למותה, נפטרה דווקא אחרי שסופסוף עשתה וי והתחתנה, לקול מצהלות העם ואחיותיה. חזה היא אולי הדמות הטרגית ביותר של הז'אנר המזרחי, שסיפורה הפרטי משקף גם את המחיר הכבד שמשלמות נשים מזרחיות רבות שרוצות להצליח. לא משנה כמה הצליחה, תמיד אמרו עליה "אבל מה זה שווה? בסוף היא נשארת לבד". אם לשפוט על פי סרטים תיעודיים עליה שהוקרנו לאחר מותה, היא עצמה הייתה שותפה לאורך השנים לתחושה זו.


    חזה. בת השכנים האולטימטיבית (צילום: מאיר פרטוש) 

     

    כל הסיכויים היו נגד חזה כשהחלה ללכת לסדנה של בצלאל אלוני בשלהי שנות ה-70: המשפחה המסורתית, המגורים בשיכוני העוני של שכונת התקווה הנחשלת ובעיקר צבע עורה השחום, שהיווה אנטיתזה למראה האשכנזי ששלט באותם שנים אצל זמרות כמו אילנית, מירי אלוני וכמובן ירדנה ארזי. חזה הצליחה דווקא בגלל שלא ניסתה להיות כמותן. היא הייתה הדמות המזרחית הקלאסית, בת השכנים האולטימטיבית, ה"פרחה" שכל אחת יכלה להזדהות איתה, ה"דיווה" שאפילו דנה אינטרנשיונל העריצה.

     

    לא הגיע לחזה שעשור אחרי מותה עדיין יתעסקו בנסיבות מותה ולא בתרומתה האדירה למוזיקה הישראלית. חשוב שנזכור שחזה הייתה אחת הזמרות שהטמיעו בארץ את המוזיקה המזרחית והצליחה לשלב אותה כחלק אינטגרלי ולגיטימי בתרבות הישראלית, ואף להפוך אותה לפופולרית בכל רחבי העולם המערבי. יהיה זכרה ברוך.

     

    רינת בר חוזרת בגדול

    אני מרוצה מרינת בר, מרוצה מאוד אפילו. עד כדי כך, שאני מכריז כי אם תתמיד בקו בו היא הולכת בחודשים האחרונים, היא עוד עשויה להפוך לזמרת המובילה בז'אנר המזרחי, אולי אף למקבילה הנשית של משה פרץ.

     

    אני מרוצה, משום שכשהיא החליטה לחזור לפעילות מוזיקלית, כל הסיכויים היו נגדה. זמן רב מדי עבר מאז צאת להיטה האחרון ("אחד מאלף" יחד עם חיילי הנקמה). בנוסף, בר כבר סיפרה בעבר על הקושי של בחורה צעירה ממוצא גרוזיני להסתובב בעולם גברי מחוספס, ואף אלים לעתים.

     

    כעת, עם נישואיה הטריים, עולה השאלה, איך מקבל בעלה את משלח ידה של רעייתו, שמצריך ממנה לעלות למועדונים אפלוליים ועתירי אלכוהול בשעות הלילה המאוחרות? אין הרבה בעלים שמצליחים להתמודד עם הסיטואציה הזאת בהצלחה.

     

    למרות כל הנסיבות האלה, בר מוכיחה בינתיים שהיא חזרה ומתכוונת להישאר. "שמלת כלולות", הסינגל הראשון שהוציאה, מתחיל לצבור כעת תאוצה ברדיו ולזכות להשמעות יפות, לצד 25 אלף הורדות בסלולר.

     

    את הסינגל השני, "הגיע הזמן", כתבה והלחינה בר בעצמה והוא מצליח לבלוט בזכות הלחן המוצלח. בכך בר חוזרת ומזכירה גם את איכויותיה כיוצרת, שכן בעבר כבר כתבה והלחינה כמה שירים, ביניהם "בתלם אוהבים", "אהוב שלי", "פגישה עיוורת" ועוד. זהו יתרון אדיר במוזיקה המזרחית, בה כמות הכותבים והמלחינים מצומצמת יחסית.

     

    לבר יש את כל הנתונים להפוך לזמרת המובילה בז'אנר המזרחי. היא צעירה, יפה, עושה רושם נבון בראיונות ויש לה קול לא רע בכלל. עכשיו רק נותר לקוות שהבעל ימשיך להיות מפרגן ובהמשך, כשתרצה להגדיל את המשפחה, היא תצליח לשלב זאת לצד תחזוק הקריירה.

     

    ההכרעה של אביבה אבידן

    לפני כשבועיים כתבתי כאן על הקאמבק של אביבה אבידן. השבוע חזרתי אליה ושאלתי אותה אם ייתכן כי למרות הכישרון האדיר והיכולת המוכחת, לא הצליחה להגיע לפסגה בגלל שהיא אשה ואם ממוצא מזרחי, בתחום שרובו גברים וחלקו נשים ללא משפחה.


    אביבה אבידן. הקרבה גדולה (צילום: דודי חסון)

     

    אבידן הסכימה עם הטענה באופן נחרץ וביקשה להוסיף ש"להחזיק קריירה של זמרת, ובפרט בשוק הים תיכוני, זה מעמד הדורש הקרבה גדולה מאוד. לא בכדי אין מספיק זמרות מזרחיות בארץ. אשה שחלומה הוא לעמוד על במות, ניצבת בפני צומת ועליה להחליט בין קריירה או משפחה, כי קשה מאוד ביחד".

     

    הבחירה האישית של אבידן הייתה לנסות לשלב בין השניים, ולכן יצא שהקליטה אלבומים בפרקי זמן ארוכים יחסית למה שנהוג כיום ולמרבה הצער גם התגרשה מבעלה. אני מקווה שאצל בר קצב העבודה יהיה כמו אצל מקביליה הזמרים הגברים, ושתמיד תמשיך לשיר את "שמלת כלולות" לבעלה.

     

    רק דבר אחד אני מבקש מבר: חזרי לחייך! אני רוצה לראות יותר את שמחת החיים שבעבר הייתה כל כך מזוהה איתך. בראיונות עד כה היית יותר מדי עצורה ומאופקת. הכל בסדר. את במסלול הנכון, תני חיוך.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רינת בר. שתמשיך לשיר לבעלה "שמלת כלולות"
    צילום: עמית סידס
    לאתר ההטבות
    מומלצים