כמה מובטלים יש בישראל באמת?

כמה מובטלים יש בישראל? על פי הנתונים הרשמיים האחרונים שפורסמו מדובר על כ-7.4% מכח העבודה – או כרבע מיליון עובדים. אבל האם נתונים אלה משקפים את היקף הישראלים שאין להם עבודה? כאשר מוסיפים לבלתי מועסקים על פי ההגדרה הרשמית גם את המתייאשים מחיפוש עבודה ואת המועסקים חלקית שלא מרצון, אנו מקבלים את ההיקף המדויק יותר של מספר המובטלים.

ב-2007, למשל, אחוז הבלתי מועסקים בקרב בני 64-15 היה דומה לנתונים שפורסמו באחרונה: 7.3%, ולאחר הכללת הקבוצות הנוספות, המספר האמיתי של המובטלים הוא גבוה הרבה יותר: 12.7%. כך עולה מבדיקה שערכה בחודשים האחרונים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). הבדיקה מיועדת לבחון כיצד השתנה הרכב כוח העבודה בשנים 2001 ועד 2007 כאשר מגמישים את ההגדרות הרשמיות המצמצמות את היקפי הבלתי-מועסקים. על פי אותה מדידה מדויקת יותר של האבטלה, שיעור המובטלים היה ב-2008 11.8% (ולא 6.1 כפי שדווח) וברבעון השלישי של השנה שעברה: 13.6%.

עוד עולה ממצאי הלמ"ס כי שיעור האבטלה בקרב הנשים גבוה מזה של הגברים, וכאשר מתייחסים לשיעור האבטלה "הסמויה", הפער בין המינים גדל עוד יותר. במילים אחרות, רוב המתייאשים הם בעצם מתייאשות, או שמא רוב המועסקים חלקית שלא מרצון הם בעצם מועסקות: בשנת 2007 הרחבת ההגדרה הזו העלתה את אחוז הבלתי מועסקים בקרב גברים יהודים מ-6.2% ל-8.3%, בעוד שבקרב נשים ערביות זינק אחוז הבלתי מועסקות מ-15.2% ל-38.3%. כאמור, שיעור האבטלה הרשמית כעת העומד על פחות מ-8%, היה מזנק ל-13.6% לו היו מכניסים את אותן אוכלוסיות.

אבטלה של קבע

זו האבטלה האמיתית - מצב בו בני אדם המסוגלים והרוצים לעבוד אינם יכולים להשיג תעסוקה התואמת את יכולתם הגופנית והמקצועית ואת צרכי הקיום ההכרחיים להם ולמשפחותיהם. האבטלה כתופעה חברתית של קבע אופיינית למשטר הקפיטליסטי. יש המבחינים בסוגים שונים של אבטלה: כגון "מבנית", "זמנית", "עונתית", "בשל אי התאמות טכנולוגיות", "אזוריות", "מגזרית". כלכלנים ליברליים ראו באבטלה סטייה מן המצב הנורמאלי של תעסוקה מלאה, שאליו שואפת באופן טבעי הכלכלה. לדידם, האבטלה נוצרת עקב הדרישות התכופות של העובדים לתוספות שכר או להעסקת עובדים רבים יותר, דרישות שאין ביכולת המעסיקים למלא.

קרל מרקס הבחין כבר במאה ה-19 בקשר ההדוק בין האבטלה לבין המשטר הקפיטליסטי. בקיומם של המובטלים, ואף כתופעה המונית, ראה מרקס כאמצעי לחץ המרכזי שבעזרתו יכולים בעלי ההון למנוע או להאט את עליית השכר ולשמור על שיעורי רווח גדולים. על פי מרקס, אין ביכולתו של הקפיטליזם לפעול, ואף להבטיח שיעורי רווח גבוהים, ללא אבטלה. מרקס אף הגדיר את המוני המובטלים כ"חיל המילואים התעשייתי" של הקפיטליזם. בשנים האחרונות, הן בישראל ובהן בעולם הקפיטליסטי, לצד שיעורי אבטלה משתנים, אנו עדים לתופעה חדשה: עבודה במשרה חלקית. אמנם עובדים אלה מועסקים (אינם "מובטלים" – על פי ההגדרה הרשמית) אבל במשרות שאינן מסוגלות להבטיח קיום בכבוד.

תסתפקי במשרה חלקית

הגידול במספר העובדים במשרות חלקיות אף הוא תורם להעמקת הרווחיות ול"הגמשת כוח העבודה" המגדילה אף היא את רווחי בעלי ההון. ברוב המשרות החלקיות, בישראל ובעולם, מועסקות נשים. עם העמקת המשבר הקפיטליסטי, שהחל בארה"ב בקיץ 2007, צפויה העמקת האבטלה בכל העולם, ובקשת רחבה של מקצועות - מפועלי ייצור ועד לעובדי תעשיות הטכנולוגיות המתקדמות והמערכת הפיננסית.

אז מיהו מובטל? לכאורה, מובטל הוא כל עובד שאין לו תעסוקה. אך במדינת ישראל קיימות הגדרות שונות למובטל. ההגדרה שסיפקה באחרונה הלמ"ס רחוקה מההגדרה הממלכתית המקובלת והמצמצמת, אך קרובה למציאות החברתית. הניסיון של השבועות האחרונים להרחיב את תכנית ויסקונסין הוא ניסיון שקוף לגזור קופון נוסף על חשבון מגזר הולך וגדל: המובטלים. לפני מספר חודשים התראיין בטלוויזיה, ראש עיריית רמלה, יואל לביא, הנמנה עם קבוצה של ראשי ערים הדוחפים להרחבת תכנית ויסקונסין, קרי הפרטת שירות התעסוקה. בתשובה לשאלה של הכתב "יש האומרים שכל תכלית התכנית היא להרוויח על חשבון המובטלים", השיב לביא להפתעת מראיינו: "מה... הם היחידים העושים עסקים בארץ? למה... להם לא מותר להרוויח?". מובטל ורע לו. מובטלים רבים וטוב למי שעושה רווחים על גבם. 

• ד"ר אפרים דוידי מלמד באוניברסיטאות בן-גוריון ותל-אביב ומרצה במכללה החברתית-כלכלית. 
• המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
  

• לכל השיעורים לחצו כאן .