הכבאים השתלמו בשוויץ: כך מכבים אש במנהרה

ב-24 במרץ 1999, נסעה במנהרת המון-בלאן בהרי האלפים, מאיטליה לצרפת, משאית שהובילה תשעה טון מרגרינה ו-12 טון קמח. בטנק הדלק היה כחצי טון סולר. שריפה התפשטה במהירות לעבר תא המטען, שהיה עשוי קצף דליק. בתוך זמן קצר התלקחו כלי רכב נוספים. האש בערה במשך יומיים, וחומה הגיע לאלף מעלות צלזיוס. פעולות הכיבוי מהצד הצרפתי לא היו יעילות, ואילו בצד האיטלקי כלל לא התקיימו פעולות כיבוי, בשל ציוד חסר של הכבאים וחוסר תיאום עם מפעילי המנהרות. 39 נוסעים נהרגו, 30 כלי רכב נהרסו, ובמנהרה נגרמו נזקים כבדים לתשתית.

תסריט דומה, מדיר בימים אלה שינה מעיניהם של מפקדי שירותי הכיבוי בחיפה. במהלך השנה ייפתחו מנהרות הכרמל, הכוללות ארבע מנהרות שאורכן הכולל קרוב ל-10 ק"מ. גורמי הכיבוי וההצלה נערכים לאתגר שכמוהו לא היה עדיין בישראל. 

"מבחינה טכנית, התקינו במנהרות את הציוד המתקדם ביותר בנוגע לשריפות", אומר קצין ההדרכה ודובר איגוד הכיבוי בחיפה, רשף חזי לוי. "מערכת מתקדמת לגילוי שריפות, מצלמות במעגל סגור, מפוחים, מאגר מים, דלתות מילוט וכניסות לרכב הצלה בין המנהרות. גם שיתוף הפעולה עם אנשי המנהרות מעולה. הבעיה היא - פער גדול בין איכות הציוד לידע של כוחות הכיבוי בחיפה".

בשל פערים אלו, ייצאו בחודשים הקרובים 60 כבאים מחיפה להשתלמות במנהרת הַגֶרְבַּאך בשווייץ. קבוצה ראשונה נחתה שם כבר בתחילת החודש. בטמפרטורה של 12 מעלות מתחת לאפס, התאמנו 22 קצינים וכבאים מול שריפות מסוג שלא הכירו.

מסוף הכניסה לאחת המנהרות בחיפה (צילום: אבישג שאר-ישוב)

"זו התמודדות והתייחסות שונות לשריפה ולאש", מסביר קצין המשמרת, רשף פיני סיסו, "בוגר" המחזור הראשון בשווייץ. "יש התייחסות להטיה של החום, כדי למנוע פגיעות בתשתית המנהרה. האש עשויה להגיע לטמפרטורה של 1,400 מעלות, וחייבים להסיט את המסה של האש גם כדי לחלץ נוסעים שנלכדו בכלי הרכב. חשיבות רבה יש גם לדילול העשן באמצעות מים, כדי למנוע הרעלה, ואפילו לפיזור העשן ביציאה מהמנהרה, כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה שמתגוררת באזור".

"קרעו אותנו בשוויץ"

מנהרת הגרבאך נמצאת כ-80 ק"מ מציריך, ומשמשת ללימודים עבור כבאים מכל העולם. האימונים החלו בשעת בוקר מוקדמת והסתיימו בשעת ערב מאוחרת. "כל מה שנשאר לעשות זה להתקלח וללכת לישון. פשוט קרעו אותנו", סיפר רס"ל שחר בראונר, מפקד צוות בשירותי הכיבוי בחיפה. "כולם התאמנו בלי הבדלי דרגות ותפקידים. זה אימון באש חיה, והמדריכים שופכים דלקים תוך כדי הפעילות. אחד הכבאים שלנו נכווה בפניו, וגם אחד המדריכים התלקח באיזשהו שלב".

לדבריו, המהפך החשיבתי הקשה ביותר, היה בסדרי העדיפויות והפעילות בעת הגעה לשריפה. "לנו תמיד היה ברור שכשמגיעים לרכב בוער, השלב הראשון הוא חילוץ הנפגעים. במנהרות גילינו, כי השלב הראשון הוא התזת מים, כדי למנוע פגיעה בתשתיות המנהרה שנמצאות על התקרה. ניתוק של החשמל במנהרה עלול לגרום להפסקת עבודת המפוחים, שמוציאים את העשן. רק לאחר מכן ניגשים לחילוץ הנפגעים".

חם שם בפנים (צילום: ערן כהן, שירותי כבאות והצלה חיפה)

היבט נוסף הוא ההקפדה על איכות הסביבה, גם בעת כיבוי שריפות. "שריפות דלק ושמן מכבים באמצעות קצף. אבל קצף, מסתבר, מזהם את הסביבה ולכן אצלם מכבים גם שריפות דלק באמצעות מים", סיפר בראונר.

הלימודים האינטנסיביים בנופי האלפים לא הותירו זמן רב פנוי, ובכל זאת, הצליחו המארגנים לקיים באחד הערבים ערב הווי, בו למדו הכבאים הישראלים עד כמה קשה לנשוף בקרן אלפים. על הבדלי התרבויות עמדו דווקא בחדר האוכל, שם פגשו הכבאים מחיפה בחיילים מהצבא השוויצרי.

"מדהים לראות איך מאה חיילים שווייצרים נכנסים בדממה לחדר האוכל ואוכלים בלי להוציא הגה. לעומתם, 22 כבאים ישראלים עשו רעש כמו גדוד של גולנצ'יקים רעבים", סיפר בראונר בחיוך. "גם סדר היום מתנהל בדייקנות שווייצרית. אם כתוב הפסקת צהריים ב-12:00, לא משנה מה עושים באותו רגע, בדקה ל-12:00 מפסיקים הכל".

בחודשים הבאים ייצאו לשווייץ עוד שתי משלחות של כבאים חיפאיים. במקביל פועלים בשירות הכיבוי בחיפה על פיתוח "תורת לחימה באש במנהרות כביש", על פי מודל של האיחוד האירופאי. "תורת הלחימה העיונית טובה", אומר רשף לוי, "אך אימון מעשי באש חיה, בתנאים של עשן וחום קיצוני - כפי שיידרשו לו בזמן חירום - לא קיים במדינת ישראל".