נבחרת ישראל החדשה - לא רק יוסי בניון
הבשורה היחידה לרומניה היא, שהקפטן כבר לא לבדו. אוחנה? לא פחות ראוי מברקוביץ'. וגם: גיא לוזון מתאים לאימון הצעירה ומה חשיבות העוזר. איזי עין דור מסכם שבוע בכחול-לבן
אחרי ה-0:2 הידידותי על רומניה באמצע השבוע (אנחנו אלופי העולם במשחקי ידידות, לא?) ורגע לפני שחוזרים להתעסק בשאלת היורש של דרור קשטן ומי יהיה המאמן הלאומי הבא, קבלו כמה נקודות ראויות לציון בעקבות המסע של הנבחרת לטימישווארה.
1. לא מיותר. לא מעט ביקורות הושמעו כלפי ההתאחדות לכדורגל על ההתעקשות לקיים את המשחק ברומניה, שבמקור תוכנן על מנת להכין אותנו למונדיאל. ובכן, למרות שלא נהיה בדרום אפריקה, המשחק הזה לא היה מיותר בכלל. המחשבה לתת את המושכות, אפילו אם למשחק אחד בלבד, למישהו אחר מלבד דרור קשטן, היתה אפילו יותר מנכונה.
כיאל מול רומניה. מי אמר שהמשחק מיותר? (צילום: AP)
השחקנים היו צריכים להשתחרר מהקמפיין האחרון, שהפך למעיק, איטי ומשעמם. אלי אוחנה היה, מהרבה בחינות, האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון - צעיר, צנוע, נאמן למערכת ולא יכול לעשות יותר מדי נזק. ואכן, נזק לא נעשה כאן, להיפך. מהמשחק ברומניה, שנראתה כמו צל של הנבחרות שהיו לה בעבר, אפשר היה להסיק לא מעט לגבי העתיד ואפילו להיות אופטימיים.
2. לא רק יוסי. שוב הוכח שיוסי בניון צריך להיות שחקן חופשי ולא להיות מוגבל בתפקיד כזה או אחר, בצדי המגרש או מאחורי החלוצים. מספר 15 שלנו, שאצל קשטן היה תמיד 'בספק למשחק', היה אחד האחרונים שהוחלפו. הוא כבש, הנהיג ובעיקר נהנה מהמשחק. ככה זה כשלצידו שיתף פעולה עוד שחקן יצירתי, שנמצא בכושר נהדר, בדמותו של גילי ורמוט. כך העומס לא נפל על בניון לבדו ואפשר היה לראות משגרירנו בליברפול את מה שתמיד רצינו לראות.
שכטר בטימישווארה. טוב שתמה ההתעלמות ממנו (צילום: AP)
3. טוב שקשטן לא כאן. בכלל, השימוש בשלישייה החמה של הפועל ת"א - ורמוט, אביחי ידין ואיתי שכטר, כמו גם כניסתו כמחליף של ביברס נאתכו, היו חשובים לקראת הקמפיין הבא. קשטן התעלם מהשחקנים האלה (בעיקר משכטר) באופן סיסתמטי, וסביר להניח שהיה עושה זאת גם ברומניה. מי שיירש אותו יהיה חייב להכליל את הגוטמנים כחלק מהשלד לשנים הבאות. אותם דברים, אגב, אמורים לגבי שלומי ארבייטמן.
4. אפשר להחזיר את הגולן. זימונו של עומר גולן, לעומת זאת, היה מיותר לגמרי. חלוץ לוקרן נראה חלוד, כמי שכמעט ולא משחק בליגה הבלגית. נאתכו סידר לו מצב מצוין לקראת הסיום, אותו פספס גולן בשלומיאליות ואח"כ גם הגיע שער שנכבש בנבדל. גולן של לפני שנתיים ושלוש היה עושה מזה יותר ואולי כדאי שישקול חזרה לליגת העל שלנו.
5. אלי או אייל. אלי אוחנה צודק - בכדי להיות מאמן נבחרת ישראל, אתה צריך לעבור מספר תחנות בקריירה, להכיר את המערכת, את השחקנים ובנוסף גם להיות צנוע. אלי טוען כי עדיין לא הגיע תורו, אבל בהשוואה לאייל ברקוביץ', הוא נראה בשל יותר, גם אם אי אפשר ממש להסיק ממשחק אחד וגם אם בעבר הוא ירד ליגה עם סגלים טובים כמו אלו שהיו לבני יהודה ולהפועל כפ"ס.
ובכל זאת, יש בו משהו באוחנה שנראה נכון, עם הטרנינג הכחול-לבן. למרות שגם עם הנוער הוא בינתיים נכשל, אבל יש תחושה שבבוגרים, כשעומדים לרשותו השחקנים הכי טובים, הוא יוכל להוציא מהם יותר. ברקו, מצידו, ניסה לפרשן את המשחק בממלכתיות מסוימת, אחרי מסיבת העיתונאים המפורסמת שעשתה לו נזק תדמיתי.
להוציא עקיצות קטנות פה ושם ("אני הייתי עומד כל המשחק ולא יושב") והשוואות מטעות לתקופה בה הוא היה שחקן ("בתקופתי שיחקנו מול ספרד וצרפת, לא היו לנו בתים קלים כמו שיש עכשיו"), אייל היה נחמד יותר מהרגיל והתעסק, תתפלאו, בעיקר בכדורגל. ובכל זאת, אלי צודק - אם כבר מאמן ישראלי, עדיין לא הגיע תורם. בטח לא כשאלי גוטמן ואלישע לוי מחכים.
6. העוזר. אבי לוזון עדיין מתעקש על מאמן זר, למרות שהסבירות להחתמת גוטמן או אלישע גוברת. מבחינת אוחנה ומוטי איוניר, אין הבדל גדול באיזו דרך יבחר לוזון, כל עוד אחד מהם, או אולי אפילו שניהם, ישמשו כעוזרים. כפי שראינו במשחק ברומניה, לישראל יש דור מוכשר, שיכול לעשות דברים יפים ואם להודות על האמת, הקמפיין הבא אף חשוב יותר מזה הנוכחי.
במוקדמות המונדיאל הבא, בקמפיין שייחל בעוד קצת יותר משנתיים, נוכל ליהנות גם משחקנים כמו מאור בוזגלו, בן סהר, גיא אסולין, מוחמד גאדיר, אייל גולסה ואחרים, בלי קשר לכושר בו יימצא בניון. אוחנה ואיוניר יודעים ששם תגיע ההזדמנות שלהם להשכיח את הדור של מקסיקו 70, בדרך לברזיל 2014. אם יחכו בסבלנות, הם אלה שיקבלו את המושכות בעוד שנתיים. אשרי המאמן.
גיא לוזון על הקווים. פרוטקציה או לא פרוטקציה? (צילום: אלי אלגרט)
7. לוזון ראוי. לפני כשנה וחצי עלה שמו של גיא לוזון כמועמד הבכיר לאימון הנבחרת הצעירה. על פי התסריט המסתמן, אוחנה ואיוניר יקודמו, כך שאת דור השחקנים הבא ידריך מאמן בני יהודה הנוכחי. כשהעניין עלה שוב על סדר היום לפני חצי שנה, אבי לוזון מיהר להכחיש ואמר שכל עוד הוא היו"ר, אף אחד שנושא את שם משפחתו לא ימונה למאמן לאומי מכל סוג שהוא. שלא נחשוב שיש כאן פרוטקציה, אתם יודעים.
מצד שני, לוזון הצעיר הוא מאמן ראוי לקחת את מושכות הנבחרת הצעירה. יש לו נסיון של כמעט עשור שלם כמאמן לגיטימי בליגת העל. יש לו נסיון בקידום צעירים וההצלחה עם בני יהודה מוכיחה שהוא יכול לעשות דברים יפים דווקא במערכת שקטה, בה הוא האיש שמלחיץ ולוחץ. יש לו גם ידע מהשתלמויות רבות והמון מוטיבציה להצליח. רק שלא יגידו שמדובר בפרוטקציה.
לפנייה לכתב/ת 
