שתף קטע נבחר

לס איז מור

לס קלייפול, בסיסט וזמר להקת "פריימוס", מספר בראיון מיוחד לרגל הגעתו לישראל מה מצחיק אותו, מה דעתו על "סאות' פארק" ואיך זה לנגן עם טום ווייטס. אגב, רוצים את המוזיקה שלו בחינם? בכיף, רק תארגנו לו אוכל בחינם מ"סטארבקס"

"אתם הולכים לחוות משהו שלא ראיתם או שמעתם מעולם", מכריז לס קלייפול, "עם מרימבה, ויברפון ומערכת תופים. יחד עם בסיסט ממזר שמנתר ממקום למקום. גם אם תאהבו וגם אם תשנאו את זה, זו תהיה חוויה ייחודית". כך מגדיר לס קלייפול את הופעתו שתתרחש במועדון הבארבי בתל-אביב ב-25 במרץ.

 

קלייפול צודק; מאז ומתמיד השתולל הבסיסט והזמר עם הקול המאנפף על הבמה עם המוזיקה שלו. עוד בשנות התשעים, כשעלה לגדולה עם להקת "פריימוס" המטורללת והמצחיקה, נחלק הקהל בין מיליוני מעריצים מחבקים למיליונים אחרים שחשבו שמדובר בשטות גדולה. כך או כך, קשה היה להישאר אדיש.

 

זמן לא רב אחרי שקלייפול (46) הקים את פריימוס בסוף שנות השמונים, הוא הפך לקול מכוון במוזיקה האלטרנטיבית אמריקאית. הוא גילם דמות של המדען המטורף שניסה את השיקויים שהכין על עצמו והפך גם לבסיסט וירטואוז, קאובוי צוהל וסוס עבודה. כל התכונות האלה גרמו לקלייפול לשמור על קריירה יציבה גם לצידה של שלישיית "פריימוס" וגם 20 שנה לאחר שהיא הוקמה.

 

את קלייפול ניתן לשמוע בטלוויזיה מדי שבוע כבר 13 שנה, כמי ששר את שיר הנושא לסדרה הפופולרית "סאות' פארק". קלייפול הלחין וביצע את שיר הפתיחה של הסדרה, שעבור מעריצים רבים כבר הפך להמנון טלוויזיוני. גם כשהפתיח הוחלף לפני כארבע שנים, היה זה קלייפול זה שדאג לגירסה החדשה. אגב, היתה זו אהבתם של יוצרי הסדרה, טריי פארקר ומאט סטון, למוזיקה של פריימוס שהביאה את קלייפול לתוכנית הקאלט המצוירת.


קלייפול. בסיסט ממזרי שמנתר ממקום למקום

 

קלייפול עבד בעבר עם טום ווייטס, לני קרביץ, אדריאן בלו ו"טוקינג הדס". הוא הקים את "אויסטרהד", פרויקט מוערך בו משתתפים גם מתופף להקת "פוליס" המוכשר סטיוארט קופלנד ומנהיג להקת "פיש", טריי אנסטסיו. אם כל זה לא מספיק, קלייפול גם עבד עם חברים מ"מטאליקה", ג'רי קנטרל מ"אליס אין צ'יינס", "לימפ ביזקיט" והרשימה עוד ארוכה. בנוסף, הוציא גם אלבומי סולו משלו. האחרון, "Of Fungi and Foe" יצא בשנה שעברה, ובעקבותיו ינחת האיש בתל-אביב.

 

"ההופעה שלנו משתנה בכל ערב. תלוי איך אנחנו מרגישים", מספר קלייפול בראיון מיוחד ל-ynet. "יש שירים מסוימים שתמיד ישולבו בהופעה, אבל הכל תלוי בתחושה. תמיד יש הכל מהכל: חתיכות קטנות מ'פריימוס', חתיכות מ'אויסטרהד' וחידושים. אבל אנחנו גם מנגנים הרבה שירים משני האלבומים האחרונים, כי רוב חברי הלהקה שלי יצרו אותו".

 

מלבד המוזיקה, אתה גם איש משפחה ואב לשני ילדים והבן שלך, קייג', השתתף באלבום האחרון שלך. איך אתה משלב בין העולמות?  

 

"הילדים שלי משתתפים בכל האלבומים שלי, אפילו אם הם רק צועקים ברקע. חלק מההקלטות לאלבומים נעשות בחצר האחורית שלי, אז אם מקשיבים טוב אפשר לשמוע גם את הכלבים נובחים והטלפונים מצלצלים.

 

"אני עכשיו בהופעות באירופה וזו הפעם הראשונה מזה 12 שנה שהגעתי לכאן, בגלל שאני לא אוהב לעזוב את המשפחה שלי. אבל עכשיו הילדים שלי גדולים יותר, הם בני 12 ו-13 וזו כבר לא חוויה טראומתית להיות רחוק מהם. בארצות הברית  אנחנו נפגשים בדרך, אבל באירופה זה לא ממש אפשרי".

 

עכשיו באירופה, אתה פוגש קהל שלא ראית יותר מעשור. איך התגובות?

 

"זו תחושה מדהימה ואני מכיר אותה, כי אני הייתי זה שניגש בשעתו לגדי לי, לאלכס ולניל (חברי להקת 'ראש' הקנדית - א"ב) וסיפרתי להם כמה אני אוהב אותם וכמה הקשבתי להם מאז שהייתי בן 13. אותו דבר קרה לי גם עם טום ווייטס ואדריאן בלו. אגב, בסופו של דבר, עבדתי עם כולם. אני תמיד שמח ליצור תחושות כאלה לאחרים".

 

במבט לאחור, יש דבר אחד שאתה גאה בו יותר מכל?

 

"לא ממש. אני לא הבחור מלהקת הרוק הגדולה עם חשבון הבנק הכי גדול. אני הבחור שמנגן עם הרבה אנשים שונים מסביבו. אני בלהקה עם סטיוארט קופלנד ואנחנו חברים טובים, וזה מוזר לי: הוא היה גיבור שלי כשהייתי ילד. אני מנגן באלבומים של טום ווייטס, וזה נפלא. אלה רגעים שארצה שיונצחו על המצבה שלי כשכבר לא אהיה כאן, או כל מטאפורה אחרת שתרצה להשתמש בה".

 

מה עם פריימוס? מה הסיכוי שתחזרו לנגן יחד בקרוב?

 

"יש דיבורים, תמיד יש דיבורים. הבעיה היא לפנות לזה זמן וממש לעשות את זה".

 

המוזיקה שלך מפורסמת בהומור שבה. אילו דברים מצחיקים אותך בימים אלה ומספקים לך השראה?

 

"תמיד נמשכתי לקומדיות בריטיות. הייתי אוסף קלטות שלהן כש'פריימוס' הופיעה באירופה, לפני שיכולת להשיג הכל באינטרנט. הייתי נכנס לחנויות וסוקר את כולן למצוא את כל הקלטות של הקומיקאים אדריאן אדמנסון וריק מייאל. הבריטים ממשיכים לא לאכזב. ריקי ג'רווייס, עם "המשרד" ו"ניצבים", וגם סדרה כמו "מייטי בוש", אלה הדברים שהיום גורמים לי לרעוד מצחוק. דבר נפלא עוד יותר זה להעביר את התוכניות האלו גם לילדים שלי ולראות איך הם מפתחים את חוש ההומור שלהם".

 

הייתי בטוח שתציין את "סאות' פארק".

 

"אני רואה פה ושם, אבל כבר לא כמו פעם. מאט חבר טוב שלי ואנחנו נפגשים הרבה אבל את טריי כבר לא ראיתי הרבה זמן. שני האנשים האלה אף פעם לא מפסיקים להדהים אותי, כמה הם יכולים ללכת על הקצה. ההומור האמריקני חייב הרבה לשניים האלה, הם באמת פרצו את הגבולות מכל מה שהיה מקובל חברתית. הם יצרו עולם שלם באמריקה שקומיקאים ואנשי טלוויזיה אחרים הולכים בו".

 

אני והמוטציות שלי

הרבה השתנה מאז התחיל הנער מקליפורניה את דרכו המוזיקלית הצבעונית. לצד המוזיקה שהשתנה בחייו של קלייפול, כך גם, כמובן, חוקי המשחק. בשונה מאחרים, קלייפול לא ממש מאוהב בעולם המוזיקלי החדש. "אני אוהב את הרעיון שכל אחד בכל מקום בעולם יכול להגיע למוזיקה ולשמוע אותה", הוא אומר על המהפך הדיגיטלי, "בדיוק כמו הקומדיות הבריטיות, פעם זה היה קשה לאסוף אותן, היום זה קל עבורי. אבל לצערי, מכיוון שקשה ליצור פיקוח על הפצת חומרים, זה כמובן פוגע בהכנסת היוצרים. אז עבור בחורים כמוני, שרוב ההכנסה שלהם הגיעה מאלבומים, העולם השתנה לגמרי.

 

"למזלי, אני גם אמן במה ואנשים אוהבים לבוא לראות אותי ואת המוטציות שלי עושים דברים", הוא מוסיף, " אז לי יש מזל, אבל יש אמנים שלא יוצאים להופעות. שמעתי כבר את כל הויכוחים והטענות: 'מוזיקה היא חופשיה', 'מוזיקה היא למען האנשים' ואני לחלוטין בעד. יותר מאשמח להעניק את כל המוזיקה שלי בחינם, כל עוד אני אוכל להיכנס ל'סטארבקס' ולקבל את הסנדוויץ' עם הסלט ביצים שלי בחינם ולקנות מתנות לילדים בחינם וללכת לקולג' בחינם, אני לחלוטין בעד. אבל עד שזה יקרה, אנחנו צריכים למצוא דרך שלאנשים כמוני תהיה דרך לשלוח את הילדים שלהם לקולג', מבלי שאצטרך לחזור להיות נגר". 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קלייפול. לא רוצה להיות נגר
סטון ופארקר. לא מפסיקים להדהים
צילום: רויטרס
ווייטס. להנציח על המצבה
צילום: GettyImages image bank
לאתר ההטבות
מומלצים