מדוע לא הגנו על העובד התאילנדי?
במקום להטיל עליו את האחריות, מוטב שנבדוק את עצמנו: מה עלינו לעשות ולשנות כדי לשפר את מצבם של העובדים הזרים
עובד תאילנדי נהרג מירי קאסם. זוהי עובדה ברורה. סביבה צצו ועלו שאלות שהמרכזית היא "מדוע רבים מהפועלים לא רצו למיגוניות הסמוכות עם הישמע אזעקת 'צבע אדום' לפני נפילת הרקטה - למרות שידעו היטב על הסכנה וקיבלו הנחיות ברורות בנושא"? לשאלות הללו נלווה צל של הטלת אחריות על העובד עצמו, שאולי לא נהג כפי שתודרך.
לא ידוע לנו מה בדיוק ארע, אם ומדוע העובד לא רץ לתפוס מחסה. אנחנו שומעים תשובות דומות לאלו המושמעות עכשיו, כשאנו מטפלים בתלונות עובדים שנפגעו מחומרי הדברה. מעסיקים ואנשים העוסקים בתחום טוענים בדבקות שהעובדים התאילנדים לא מקיימים את ההוראות לשימוש בחומרי הדברה. לא חובשים את המסכות, לא לובשים חליפות מגן, כפפות וכו'. אכן ישנם חומרי הסברה לרוב, חוברות מידע על אמצעי הזהירות הנדרשים בריסוס ואפילו קלטות הסבר בשפה התאית.
רק כשיצאנו לשטח לבקר את העובדים ולדבר איתם, הבנו את הסתירה שבין ההשקעה בהדרכה והתלונות הרבות של העובדים על פגיעה מהשימוש בחומרי הדברה. ביקשנו לראות את המסכות, חשבנו שאולי הן כבדות ולא נוחות. העובדים הציגו מסכות קלות ונוחות. שמנו אותם על ראשנו ולא הבנו מדוע מסירים אותן. העובדים הסבירו שצריך להחליף פילטרים ואם לא מחליפים אותם הם נסתמים וקשה לנשום. לכן הם נאלצים להסירן מדי פעם. רק כדי שיוכלו לנשום.
אז מה הבעיה? מדוע לא מחליפים פילטרים? כי המעסיק לא מביא פילטרים להחלפה בתדירות הנדרשת. זה עולה לו כסף. כך גם לגבי כפפות. פגשנו עובדים עם כפות ידיים אדומות ונפוחות שעסקו בשטיפת צמחי תיבול במים עם חומרי חיטוי. הם לא קיבלו כפפות גם כשביקשו. ראינו עובדים שאמרו שקנו על חשבונם כפפות. זולות ולא מתאימות. העובדים פשטו חולצות והראו לנו כתמים אדומים על גופם כתוצאה מפגיעה של נוזלי הריסוס שחדרו מבעד לבגדיהם. לא היו להם חליפות מתאימות, אטומות לנוזלים.
תמונת מצב זו מדגימה כי יחסי הכוחות בין המעסיקים והעובדים הם כאלו שהעובדים לא מרהיבים עוז לעמוד על כך שיספקו להם אמצעים פשוטים, שיש חובה חוקית לספקם, גם אם קיבלו הדרכה והם יודעים למה הם נזקקים.
במלחמת לבנון השנייה קיבלנו פניות מעובדים שעבדו באיזור מטולה וסיפרו שמעסיקיהם נסעו לתל אביב עם משפחותיהם והם נשארו במקומות מגוריהם. אותם לא הדריכו מתי לצאת לעבודה בשדות ומה לעשות אם יהיו הפצצות. הם המשיכו לעבוד כי ידעו שאם לא יעבדו לא יקבלו שכר עבור ימים אלו. הם פחדו וביקשו את עזרתנו בהעברתם למקום אחר.
ייתכן שהיו הדרכות לעובדים בנתיב העשרה - כיצד לנהוג בזמן אזעקה. אך כשאדם יודע שלהדרכות שהוא מקבל אין יישום במציאות והוא לא יוכל להיעזר בהן, הוא מפסיק להקשיב או שאינו מפנים את הנאמר. עובד תאילנדי נהרג. במקום להטיל עליו את האחריות, מוטב שנבדוק את עצמנו: מה עלינו לעשות ולשנות כדי לשפר את מצבם של העובדים התאילנדים.
חנה זהר, מנכ"לית קו לעובד
פורסם לראשונה 19/03/2010 00:47
לפנייה לכתב/ת 
נתיב העשרה לאחר פגיעת הקסאם
צילום: צפריר אביוב
מומלצים
