לא רציתי לשנות אותו, רק רציתי לעזור לו
שכחתי מעצמי והתמקדתי בו. המשימה היתה ברורה וחשובה יותר מכל דבר אחר שיכולתי להעלות על הדעת. מרוב נסיונות, מאבקים וגם חיבוקים, נהיה לי עצוב. עצוב על האדם המושלם הזה שלפני, המסרב לקבל את עצמו ומסרב לקבל את עזרתי
נכון שלכל אדם יש את האופי שלו, וכשבחרנו לאהוב את בן זוגנו בחרנו לקבל אותו כמו שהוא. אבל האם יש נסיבות מקלות בהן מותר ואף רצוי לא לקבל את השינוי? מה עושים כששינוי הוא טוב בעיני האחד והרסני בעיני האחר?
שנתיים היינו יחד. כשהוא נפל לבור עמוק של ייאוש ודיכאון, הוא רצה להישאר בביתו, להמשיך לשקוע לתוך הבאר הזאת שכל כך קשה לצאת ממנה ואין לה סוף ולא התחלה. החברים ניסוי לעזור, אבל הוא לא נתן.
כשראיתי שבבואי להושיט לו יד ולנסות למשוך אותו למעלה אני מחליקה ונופלת גם אני, החלטתי להיאבק בזה בכל הכוח. לא הסכמתי לבטל פגישות עם החברים והייתי משלמת על כך אחרת בשתיקה רועמת. הפצרתי בו לטייל, להסתובב, לצאת, אבל הוא אעדיף לראות טלוויזיה, והטיולים התקצרו לסיבוב קצרצר עם הכלב או לטיול לוידאומט.
ההבדל בין הטיפוס הביתי לטיפוס החברותי לא היה קיים בינינו לפי הנפילה לבור, שנינו היינו קצת ביתיים וקצת חברותיים, כך שידעתי שזה מעבר לאופי.
לשנות את בן הזוג נחשב דבר רע, בל יעשה, אבל מה אם השינוי הוא לטובתו? האם יש נסיבות מקלות?
בכל מקרה, באותה תקופה לא הרגשתי שאני מנסה לשנות אותו, הרגשתי שאני מנסה לעזור לו. ברור היה לי שהוא אינו מרוצה מהעניין וניסיתי לצאת יותר, הפעם בלעדיו, אך הדאגה החזירה אותי הביתה. אחרי שבפורים נשארנו בבית, הודעתי שביום העצמאות אני יוצאת ושמאוד אשמח אם יצטרף. הוא ראה זאת כמניפולציה זולה.
הבנתי את ההרס העצמי באופי שלו, אבל זה גם אותו חלק שניסיתי למלא באהבה ובאכפתיות. מבחינתו זה היה יותר מדי. מבלי ששמתי לב שכחתי מעצמי והתמקדתי בו. המשימה היתה ברורה וחשובה יותר מכל דבר אחר שיכולתי להעלות על הדעת. מרוב נסיונות, מאבקים וגם חיבוקים, נהיה לי עצוב. עצוב על האדם המושלם הזה שלפני, המסרב לקבל את עצמו ומסרב לקבל את עזרתי.
הוא היה האהבה שלי, והנה הוא כבה מול עיניי
מבט מקצועי:
סיפור אישי: "הייתי בדיכאון, והכל נפל על אשתי"
יעל דורון
"לא היה לי כוח ולא חשק. הייתי רחוק מכל תפקוד נורמלי. הייתי ממש בלתי נסבל ונדרשו הרבה כוחות כדי לשאת אותי בבית. השיא הגיע ביום ההולדת של הבת שלי. המון מוזמנים, קניות שצריך לעשות, לנפח בלונים ולתלות, לארח, להיות נחמד לכולם. בשביל מישהו בדיכאון זה פשוט בלתי אפשרי" – לקראת שבוע המוּדעות לדיכאון, עדות עם תקווה בצידה
בכל זאת ניסיתי, איך אפשר שלא? הוא היה האהבה שלי, והנה הוא כבה מול עיניי, הרגשתי שאני חייבת להעיר אותו. הרגשתי איך אני שוקעת, מאבדת אנרגיה ונופלת אחריו.
לנפילה שלי הוא דווקא היה ער. "אני עושה לך רע", טען, ואני לא הסכמתי לשמוע. איך אהבה שהיתה כל כך טוב יכולה להפך רעה?! מטבעי אני לא מוותרת בקלות, יצאתי למלחמה, רציתי להוציא אותו מהבור בכוח ולמלא את הבאר באבנים, כך שלעולם לא ניפול לשם יותר. למרבה הצער, האויב היה בפנים, בתוכו וכבר חלק בלתי נפרד ממנו. הפצצתי אותו בנשיקות, המטרתי עליו מתנות, אבל הבור עמוק ולא הצלחתי להגיע אליו.
האהבה האדירה שלי הפכה להרסנית כלפי, ניסיתי בכל דרך אפשרית לעזור לו, לשנות את המצב בו הוא היה, ושילמתי על זה בקשר שלנו.
* * *
היום אני נזהרת, מפחדת מאנשים שימשכו אותי איתם למטה, בוחנת כל מקרה לגופו. זה לא תמיד פשוט להבדיל בין חברה שרוצה לעזור לבין חברה שמנסה להרוס, בין חבר שרוצה לטפל לבין חבר שרוצה להיות בן זוג. אני מסתכלת על הדברים מהצד וחושבת - האם אני בתפקיד המטפלת או בתפקיד האוהבת, אמא או בת זוג. זה כמו לשחק "מצא את ההבדלים", מנסה למצוא את מקומי בכל העסק הלא פשוט הזה שנקרא קשר.
אני עוצרת את עצמי ומחכה שהאחר יפעל. באותה מידה שאהבתי אני צריכה גם לתת לאחרים לנסות לאהוב אותי. האהבה שלי היום כלואה בתוכי. אני מחכה לסוהר עם המפתח המתאים, זה שירצה לפתוח את הדלת בידיעה שמשהו מאוד עצמתי עלול לפרוץ משם - אהבה טוטאלית וחזקה, אהבה שצריך להקשיב לה, אהבה שלא תוכל לעמוד מהצד ולהסתכל איך החצי השני שלה עושה טעויות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
