שתף קטע נבחר

האהבות האסורות הן גם האהבות הכי גדולות?

מה היה קורה אילו כולם היו בוגדים בכולם? בגידה היא מעשה רע, קן צרעות של כיעור כמו שקרים ופגיעה בלתי נסלחת בנבגדים. בבית הדין של ערכים, היא תצא תמיד עלובה. אבל בבית דין של רגשות, היא בכל זאת מצילה את האהבה מהשלווה והיציבות

זה לא אני, זה אריק ברמן שכתב למירי מסיקה את השיר "יום ראשון". הקשיבו למילים. הנה, ציטוטים חלקיים:

 

"איך שהיא יוצאת מהמכונית אליו

מבט קצר, לראות אם מישהו לא עקב

...בעלה חושב שהיא בעבודה

... ותוך כדי כבר מתחילה להיות מוצפת ברגשות אשמה

... רוצה לחזור מוקדם, אולי הוא לא ירגיש

...בום בום, הלב שלה דופק כשהיא נכנסת

ובדירה מוסיקה, נרות, פרחים

סירים על הכיריים לארוחה שהוא מכין

... ובדירה מעליהם יש מישהי כמוה מסתירה

ממישהו את זה שהיא יורדת לפעמים קומה..."

 

ברמן אומר בשיר הזה שבעצם כולם בוגדים. מוגזם, אבל המספרים באמת גדולים. הם גם הולכים וגדלים, לפחות לפי סקרים המתפרסמים חדשות לבקרים. ואני תוהה, בעקבות השיר, מה יקרה לאהבה אם המספרים יצמחו בטירוף. האם עולם מטורף של בגידות מאיים על האהבה? האם, בעולם כזה אין עתיד לאהבה?

 

ספק גדול אם יש משהו בעולם שיכול לבטל אי פעם את הצורך באהבה, אבל המחשבה של "מה יקרה אם" יכולה לעזור לפעמים להבין טוב יותר את מה שיש לנו עכשיו. אפשר להשוות זאת למשחק הידוע של "אילו הייתי...". אילו הייתי חיה, איזו חיה הייתי? ברור, מעל לכל ספק שלעולם לא אוכל להיות חיה, אבל התשובה שלי יכולה ללמד דבר אחד או שניים על האישיות שלי.

 

שלוש הנחות

נתחיל בהנחות מקובלות. הנחה ראשונה אומרת שבגידה מאיימת על האהבה. במקום ליהנות מזוגיות סוערת, סובלים מקנאה הרסנית ויש שלא נותנים יותר תקווה לאהבות חדשות. על פי ההנחה הזו, אין סיכוי גדול לאהבה בעולם עתידי של בגידות.

 

ההנחה השנייה אומרת שאהבה היא שומרת די עלובה של עצמה. היא זקוקה לשומרים, בסדר גודל של אלוהים, אבות אבותינו, או כל מסגרת חיים אחרת שיודעת להטיל סנקציות. ככל שיש לנו פחות שומרים, כך מתגבר הסיכוי שנבגוד יותר.

 

הנחה השלישית אומרת שהגישה של זכויות אדם נוגסת בשומרות הסף של האהבה. זכויות אדם לא רק שאינן אוסרות את הבגידה, אלא אף מתייחסות אליה כאל חירות טבעית שיש להגן עליה.

 

בידיעה שהתפישה של זכויות אדם הולכת ומשתלטת על העולם, נראה שאפשר, לאור הנאמר עד כה, להתחיל לספור את דורותיה האחרונים של אהבה. יש כבר רואי שחורות כאלה. הם מספרים לנו, בתור דוגמה, על ימיה האחרונים של רומי.

 

אהבה, כרגש בפני עצמו, לא פוסלת את הבגידה

שלוש ההנחות האלו משקפות בעיקר את החשש לשלומה של החברה ופחות את החשש לאהבה. בגידה מאיימת על שלמותן של המשפחות, והחברה בנויה על קיומן של משפחות, ונראה לכן שבגידה מאיימת גם על האהבה. כך יוצא, בסוג של לוגיקה של ביצה ותרנגולת, שאובדן האהבה מבשר גם את אובדן החברה.

 

הלוגיקה הזאת הופכת את האהבה לערך חברתי, וככזו היא מכבידה עלינו להתייחס אל האהבה כעומדת בפני עצמה. אהבה, כרגש בפני עצמו, לא פוסלת את הבגידה. אדרבה, נראה אפילו שהאהבה יוצאת נשכרת מהבגידה. מישהי ששמעה ממני שאני עומד לכתוב את המאמר הזה, תרמה לי מנסיון חייה: "זה יישמע מגוחך", אמרה, "אבל נדמה לי שהאהבות הגדולות ביותר שלי, הכי חזקות ומטלטלות, היו במסגרת 'יחסים אסורים', או 'בגידה'. רק בקשר כזה הרגשתי את מלוא האינטנסיביות של הרגש".

 

אהבה, כרגש, זקוקה לסערות כמו אוויר לנשימה. שלווה ויציבות משפחתיים הורגים אותה ככל שהזמן עובר. שלווה ויציבות הם ערכים טובים בפני עצמם, אבל, באותה מידה, הם האויב השקט של האהבה. רבים וטובים מוכנים להשלים, למען ערכים כאלה, עם אובדן האהבה. הם אפילו מוכנים בגלל זה לבלבל, ולהתבלבל בעצמם, בין חום, ידידות ואכפתיות לבין אהבה. ככל שהם קוראים "אהבה" לכל דבר חיובי, רק כדי לשכנע את עצמם שהם עדיין אוהבים, כך הם יוצאים בפועל נגד האהבה.

 

יש, לעומתם, אחרים שלא מוכנים להשלים, ואז הם בוגדים. הם לא בוגדים באהבה, אלא בוגדים למענה.

 

עתיד של בגידות תחת כל עץ רענן

אהבה כרגש בלבד משנה את ההנחות הקודמות. הנחה ראשונה אומרת הפעם שככל שיש יותר בגידות, יש יותר אהבה בעולם. הנחה שנייה אומרת שאהבה אינה זקוקה לשומרים, היא זקוקה לסערות נפש מטלטלות. הנחה שלישית אומרת שככל שהאדם חופשי יותר, יש יותר אהבה בעולם. בהתאם לכך, עולם עתידי של בגידות תחת כל עץ רענן נראה מצוין מבחינתו של הרגש.

 

מאוד ייתכן שעולם כזה יתקשה לתפקד מבחינה חברתית, אבל ככל שהדברים נוגעים לרגש עצמו, העתיד של הבגידות, אם קיים עתיד כזה, מבשר רק טוב. נראה אפילו שיש יותר אהבה בבגידות מאשר במשפחה.

 

בגידה היא מעשה רע. היא קן צרעות של הרבה כיעור כמו שקרים ופגיעה בלתי נסלחת בנבגדים. בבית הדין של ערכים, היא תצא תמיד עלובה. בבית דין של רגשות, היא בכל זאת מצילה את האהבה מהשלווה והיציבות וגם מכל אותם אנשים שאהבה בשבילם היא כלי לשעבד את האחר לרצונם.

 

אז מה צופן לנו העתיד? אני לא ממש יודע. אני הרי רק משחק ב"מה היה קורה אם" וכך מוצא לי הזדמנות להגיד כמה מילים על אהבות ובגידות.

 

יש לכם דילמה שקשורה ביחסים? כתבו לנו ואולי נתפלסף עליה כאן.

 

  • מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על בגידה

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הם לא בוגדים באהבה, אלא בוגדים למענה
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים