שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביהמ"ש העליון: אין חובה לחשוף פרטי גולשים
    בפסק דין תקדימי שניתן אתמול (ה') קבע הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון, כי ספקית אינטרנט אינה חייבת למסור את פרטיו של בעל כתובת IP. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של רמי מור והשאיר את פסיקתו של השופט יצחק עמית על כנה

    ברוב של שניים מול אחד, קבעו בפסק דין שהתפרסם אמש (ה') שופטי בית המשפט העליון ריבלין, לוי ורובינשטיין (רובינשטיין הוא דעת המיעוט), כי ספקית אינטרנט אינה חייבת למסור פרטי גולש (פרטי בעליה של כתובת IP) אשר ביצע עוולה ברשת. במקרה הנדון, כתב תגובה משמיצה.

     

    בית המשפט דן בעתירתו של המטפל האלטרנטיבי רמי מור, לחייב את ספקית האינטרנט 013 ברק לחשוף גולשים שלטענתו השמיצו אותו בפורומים של אתר דוקטורס. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק עמית, דחה לפני כשנתיים את בקשתו של מור, וקבע אז מבחנים משפטיים לחשיפת פרטיו של גולש.

     

    שופטי בית העליון סוקרים בפסק הדין שלהם, המשתרע על פני 70 עמודים, את פסיקתו של עמית לצד פסקי דין רבים נוספים מן הארץ והעולם.

    השופטים מתפלפלים ביניהם בין השאר, בשתי סוגיות: חשיבותה של האנונימיות ברשת מול זכותו של אדם לקבל תרופה וסעד משפטי לעוול שנגרם לו ברשת, כיצד על בית המשפט

    לנהוג בנושא בהיעדר הוראות חוק מתאימות והאם בית המשפט צריך למלא את מקומה של הכנסת?

     

    השופט אדמונד לוי, אף התלוצץ קלות בנושא בטרם בא לתת את חוות דעתו: "מה יש בהן, בתגוביות (טוקבקים) ובתגובות הנגד להן, שכה מלהיט את היצרים ומרבה את סערת הרגשות, אף כשמדובר ברוב מהומה על לא מאומה, לא אדע.

     

    אך תוך שאזהיר עצמי לבל אחרוג מן הכללים המקובלים, ושלא באורח אנונימי כמובן, אוסיף אף אני את תגובתי לסוגיה החשובה שעל הפרק", כותב שופט בית המשפט העליון לוי.

     

    האם בית המשפט צריך להשלים את החסר בחוק?

    עו"ד אביב אילון, ממשרד אילון ושות' ומומחה לדיני רשת, מנתח את פסק הדין, ומסביר את העמדות השונות:

     

    "עמדתו של השופט ריבלין בפסק הדין, היא שעם כל הרצון הטוב, אין מקום לרשות השופטת לעשות את עבודת הרשות המחוקקת, במיוחד בתחום כה חדש, כאשר מדובר בזכויות יסוד כמו חופש הביטוי”, מסביר אילון.

     

    "לעומתו", מוסיף אילון, “השופט רובינשטיין סבר, כי כאשר המחוקק אינו עושה עבודתו נאמנה, על הרשות השופטת להיכנס לעובי הקורה, ולהסדיר את החסר באמצעות חקיקה שיפוטית”.

     

    "השופט רובינשטיין חזר ואמר כי לא ניתן להתעלם מתריסר פסקי דין בערכאות השונות, אשר בכולם בתי המשפט סברו כי יש מקום לבצע את ההסדרה, מבלי להזדקק לדבר חקיקה כזה או אחר”, אומר אילון.

     

    "בית המשפט העליון מאס בהתנהלותה הכושלת של כנסת ישראל"

    "השופטים ריבלין, רובינשטיין ולוי נדרשו לשאלה באופן יסודי, תוך סקירת פסיקה משווה מארצות הברית, אירופה והמזרח. למרות זאת, הקוטביות בין מסקנות השופט ריבלין לבין מסקנות השופט רובינשטיין הותירו את גורלם של נפגעים רבים מפעילות מקוונת פוגענית, במתח רב”, הוא מוסיף.

      

    אילון אף מסביר ואומר כי לפסק הדין יש משמעויות מרחיקות לכת, מעבר לטוקבקים משמיצים:

     

    מה תעשו לי?

    "בעקבות פסק הדין הזה, נכון להיום, בית המשפט העליון משך את השטיח מתחת לרגליהם של אלפי נפגעים באינטרנט ובפועל נתן אור ירוק לכל מי שרוצה לפגוע באחר, בין אם פרסום לשון הרע, ובין אם בפגיעה בזכויות יוצרים או פגיעה בפרטיות –

     

    כל עוד הפגיעה תתבצע אנונינימית, יוכל הפוגע לשבת במקום מחבואו עם חיוך ולומר: “נראה מה תעשו לי".

     

    "מפסק הדין עולה בבירור כי בית המשפט העליון מאס בהתנהלותה הכושלת של כנסת ישראל בהסדרת דיני הרשת בישראל”, הוא מסכם.

     

    הפתרונות: דיון מורחב או חקיקה

    לפי אילון, הפתרון לפסיקה, הוא להעביר את ההכרעה להרכב מורחב או להפעיל לחץ משמעותי על המחוקק שיפעל לאלתר לתקן את המעוות באמצעות חוק.

     

    בהקשר זה ראוי לציין, כי על שולחן הכנסת כבר הונח מספר פעמים תזכיר חוק מסחר אלקטרוני, אשר היה אמור להסדיר מבחינה חוקית פעילות ברשת, לרבות טיפול בתוכן פוגעני, אך זה לא הבשיל לכלל חוק – לאחר שמשרד המשפטים משך אותו משולחן הכנסת.

    פורסם לראשונה 25/03/2010 23:55

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים