התגברו על האוקיאנוס ביניהם, כמו חציית ים סוף
אנשים הרימו גבה והיו סקפטיים, הם אפילו נפרדו כי חשבו בעצמם שזה לא אפשרי. אבל הרצון להישאר יחד גבר על היות השניים עבדים לגעגועים בין ישראל לארצות הברית. אהבה חוצת גבולות
דורית, בת 28, ואיתי, בן 33, הכירו דרך ג'יידייט ב-2007. ההבדל הקטן בינם לבין זוגות רבים אחרים היה המרחק הגדול: דורית גרה ברחובות אצל ההורים, ואיתי בארצות הברית, נציג של חברה ישראלית שם. שניהם היו בדיוק בשלבי סיום של קשרים, היא אחרי זוגיות של שנה וחצי, והוא בסוף הליך גירושים. לאור המרחק הגיאוגרפי ומצבם הרגשי הם לא חיפשו קשר באותו הרגע. בכל זאת משהו משך אותם, והם החלו לדבר.
דורית מספרת: "גילינו שיש לנו המון במשותף, אפילו נולדנו באותו שבוע ותאריך הלידה העברי שלנו זהה - ט"ו בשבט. עברנו לטלפון אחרי שבוע של התכתבויות. איתי היה מתקשר אליי כל יום מארצות הברית והיינו מדברים כחמש שעות באופן קבוע".
אחרי שלושה שבועות קיבלה דורית ב-2:00 סמס שאמר: "אני לא יכול להתאפק יותר, אני אוהב אותך". חודש אחרי שהכירו הגיע איתי לארץ כדי לפגוש את דורית, והיה ברור לשניהם שמדובר בזוגיות לכל דבר, עם אהבה חזקה ובוערת.
עכשיו עמד בפניהם האתגר - להצליח לבנות זוגיות שתעמוד בקשיי הגעגועים. "מכיוון שאני מורה, ביליתי איתו את חופשות הקיץ והוא היה מגיע לארץ בחגים", אומרת דורית ומוסיפה שזה לא היה קל ולא פשוט. אחרי הקיץ הראשון שלה בארצות הברית גברו החששות והם נפרדו, אבל הצורך להיות יחד הצליח לגבור שוב על המרחק.
בזמן שדורית העבירה שיעור - איתי פשוט הופיע בדלת
שבועיים אחרי הפרידה, בסביבות ראש השנה, בזמן שדורית העבירה שיעור - איתי פשוט הופיע בדלת, והצהיר: "לקח לי ארבעה ימים להבין שאני לא יכול לחיות בלעדייך".
אחרי שחזרו להיות יחד עברו כשבעה חודשים בלי שהתראו. מערכת היחסים התבססה בעיקר על הטלפון והמסנג'ר. דורית מספרת איך זה לנהל זוגיות בשלט-רחוק: "המרחק היה דבר שמאוד קשה להסתדר איתו. החיים שלנו סבבו סביב הטלפונים היומיים, ואנשים היו מרימים גבה כשהיינו מספרים להם על הזוגיות שלנו. הסקפטיות חגגה, כי הם טענו שאי אפשר לנהל קשר דרך הטלפון, ושזה לא אמיתי".
אבל, הקשר של דורית ואיתי היה אמיתי, ועוד איך. הרגשות העזים פעמו בשניהם והובילו אותם שלב אחר שלב להבין שהם לא יכולים זה בלי זה. "אני זוכרת שנורא קינאתי בזוגות שהיו פיזית ביחד, בעוד שאני חייתי מחופשה לחופשה, מחג לקיץ והייתי סופרת את החודשים, השבועות והימים", נזכרת דורית.
חיים בין חופשות וחגים - כך נראה הקיץ הראשון של דורית ואיתי יחד
איתי, מצידו, העמיס על עצמו עוד ועוד עבודה כדי להסיח את דעתו מהגעגועים. הוא שלח לדורית אימיילים מלאים באהבה, ובכל פעם ששמע שיר שהזכיר לו אותה שלח לה אותו במייל עם המילים. אחד מהם היה נהדרת של 'יציאת חירום', שריגש את דורית במיוחד: "כשהאזנתי לו בפעם הראשונה פשוט לא הפסקתי לבכות מהתרגשות וגעגועים".
היו ימים בהם שניהם היו מוותרים על אירועים חברתיים כדי לדבר בטלפון. דורית מסבירה: "זה בעצם היה הביחד שלנו. אם כן היינו הולכים היינו מחוברים לטלפון כל הערב כמעט - מעבירים חוויות. בגלל הפרשי השעות היו ימים שהייתי באה לעבודה אחרי שלוש-ארבע שעות שינה, כי לא רציתי לפספס את איתי במסנג'ר, וכך גם הוא".
טבעת במקום שוקולדים
אחרי הקיץ השני יחד הבהירה דורית לאיתי: "אין מצב שאני עוברת עוד שנה כזו, ואנחנו חייבים להתראות בחנוכה" (חנוכה יצא באותו זמן כמו חג המולד, תקופה רגועה מבחינת העבודה של איתי). "בהתחלה הוא אמר שאין אפשרות כזאת, אבל אחרי שממש נידנדתי הוא אמר שיש לו פגישות עסקים בגרמניה אז ניפגש שם ונטייל. אני הייתי בעננים!"
מה שדורית לא ידעה הוא שהטיול לגרמניה היה סיפור כיסוי למשהו אחר לגמרי. יום לפני הטיסה התקשר איתי וביקש ממנה לעבור לקחת מסמכים מהבית של אחיו. "הגעתי, וכל המשפחה של איתי היתה שם, שזה דבר רגיל, אבל הם התנהגו קצת מוזר ולא ממש הבנתי מה קורה".
כשהרימה את הראש איתי עמד מולה כדי להציע כמו שצריך
גיסתו של איתי ביקשה לשלוח עם דורית שוקולדים כדי שיהיה לו חנוכה מתוק. דורית הסכימה כמובן, והגיסה יצאה וחזרה עם קופסה ענקית. "אמרתי לה שאני לא יכולה לקחת את הקופסה כי היא גדולה מדי וכבר ארזתי, אז היא אמרה לי לפתוח אותה ולהוציא את השוקולדים", משחזרת דורית.
כשפתחה את הקופסה הופתעה דורית למצוא בפנים טבעת במקום שוקולד, והצעת נישואים מודפסת מאיתי, באנגלית. "הייתי בהלם. הדבר הראשון שאמרתי להם היה 'אבל זה לא שוקולד'. חשבתי שזה לא הגיוני שהוא יציע לי נישואים בלי להיות לידי בכלל. בינתיים נתנו לי את הטלפון כדי שנדבר".
בזמן שדורית ניסתה להתחכם ואמרה לאיתי שאת התשובה יקבל בגרמניה, המשפחה שלו לא הפסיקה לצעוק לה שתרים את הראש. זה לקח קצת זמן, אבל בשנייה שעשתה את זה, איתי בכבודו ובעצמו עמד לידה".
המרחק לימד: לא שומרים דברים בבטן
דורית סיימה ללמוד, וביוני 2009 הצטרפה לאיתי והם עברו לגור יחד בארצות הברית. ב-2 במרץ השנה, שלוש שנים ויומיים מהיום שהכירו, נישאו השניים באולמי הרמוניה בצומת כנות. בחתונה חוו סגירת מעגל מרגשת, כששיר הסלואו השני שלהם היה אותו שיר של יציאת חירום שהשמיע לה איתי כשהמרחק עדיין הפריד ביניהם.
אחרי החתונה חזרו השניים לשיגרה בארצות הברית. דורית עובדת כמורה בקהילה היהודית, שם היא מסבירה לבני נוער על ישראל, מתכוננת להתחיל את לימודי התואר השני בחינוך מיוחד, והעתיד נראה ורוד.
כעצה לזוגות אחרים ולחיים בכלל, דורית חולקת מה למדו שניהם מהקשר בין שתי יבשות: "אם היינו מתווכחים, המרחק עבד לטובתנו, כי היה לנו מקום לחשוב ולעכל, ואחרי זה התקשורת היתה יותר זורמת. אם אין תקשורת ולא שמים ה-כ-ל על השולחן - אין עתיד".
זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת יוליה - הפתעות מתוקות
