כשאתם במדבר, טוב שיש איתכם יחידת חילוץ

יש הזמנות, שכאשר אתה זוכה לקבל אותן, ברור לך שתגיע. ארוחת ערב עם קלינטון, לדוגמה, או אולי חופשה במלדיבים עם אנג'לינה ג'ולי. נכון שבמקרה שלי, מעברו השני של קו הטלפון לא היה דוברו של קלינטון ואפילו לא אשת יחסי הציבור של ג'ולי, ואולם זה לא הפריע לי לצהול כמו ילדה נרגשת כשהזמינו אותי להצטרף לטיול של יחידת החילוץ ערבה.

מיד ויתרתי על ביעור החמץ, ארזתי את איתי בני בג'יפ, וירדנו לסוף שבוע בערבה. כשהמדבר הוא החצר האחורית של המארחים שלך והנחלים והמצוקים הם גן השעשועים שלהם, אתה יכול להיות בטוח ורגוע שמצפה לך חוויה מופלאה.

המחלצים

73 מתנדבים חברים ביחידת חילוץ ערבה, אחת מיחידות החילוץ העסוקות בארץ. תשעה מהם, דור המשך, מתנדבים עם האבות. כולם חקלאים בעלי משפחות שנמצאים בכוננות מתמדת, בהתנדבות מלאה, ומוכנים לעזור למטיילים לצאת מהבוץ בכל פעם שהם נקלעים לצרות באזור הערבה.

המדבר - החצר האחורית שלהם. שיירת הג'יפים 

15% משטח מדינת ישראל נמצא תחת אחריותם. שבע דקות אחרי שקיבלו את הקריאה הם כבר יושבים בג'יפ הפרטי שלהם, עוזבים מאחור את החממות, המשפחה ושאר עיסוקיהם - ודוהרים אל לבו של המדבר. ב-2009 חילצה היחידה לא פחות מ-574 אנשים בכ-70 חילוצים שונים. בשיטפונות שפקדו את דרום הארץ בחורף האחרון הם היו שותפים ל-11 חילוצים ב-36 שעות. ועם כזה ליווי, לא פלא שהייתי רגועה להפליא לפני שיצאנו לשטח.

את הלילה שלפני הטיול בילינו בצימרים של ציפי גדיש, דוברת יחידת החילוץ. בנה של ציפי, עידן גדיש ז"ל, התנדב ביחידה ונהרג עם חברו ליחידה עמוס גולדשטיין ז"ל לפני כ-12 שנים. פעם בשנה מארגנים אנשי יחידת החילוץ ערבה טיול גיבוש משפחתי לזכרם של השניים.

מראה ששווה לוותר על ביעור החמץ בשבילו. שקיעה על המדבר

לומדים על סוד המתיקות של עגבניות השרי

מדבר וחקלאות. לכאורה צמד מלים שלא ממש הולך יחד, עד שמגיעים לערבה. אתם יכולים להיות בטוחים שכל אירוח או טיול בערבה מתחיל בחממות. ככה זה עם תושבי הערבה. האנשים החרוצים והמקסימים האלו כל כך מחוברים למה שהם עושים, שכל ביקור בבתיהם עובר דרך חממות הפלפלים או בית האריזה של עגבניות השרי שהם מגדלים.

רגע לפני השקיעה נשרכנו בעקבות ציפי, וקיבלנו הסברים מפורטים על הדליית הפלפלים וסוד המתיקות של העגבניות. ממרומי רכס החוורים על דרך השלום המקיפה את המושבים נהנינו משקיעה מדברית מרהיבה.

תושבי הערבה מחוברים למה שהם עושים. ציפי בחממת העגבניות

את השבת קיבלנו רק אחרי עצירה בבית האריזה שעובד כמעט מסביב לשעון. פלפלים מבריקים נארזים ונשלחים מכאן ישירות לבירות אירופה הקפואה. ציפי, שעשרות שנים ומאות חברים ומבקרים לא הצליחו לפגום בהתלהבות שלה, העניקה לנו הדרכה פרטית לאורך כל המסלול - מהחממה ועד להובלה. תליתי מבט מלא קנאה בפלפלים ובעגבניות, כשאני בטוחה שלפחות האוכל, למחרת בטיול, יהיה הכי טרי שאפשר.

מדבר ירוק

שורה ארוכה של ג'יפים מאובקים עמדה לאורך חניון חצבה בבוקר יום שבת. דבר אחד היה משותף לכולם (נו טוב, פרט לרכב שלי): הם נשאו בגאווה גלויה-מדבקה של יחידת החילוץ, ונראו כאילו בזה הרגע שלפו אותם מסרט אקשן רווי אבק.

אלה לא רכבי השטח המצוייצים שנוסעים במרכז הארץ. אלו סוסי עבודה קשוחים, שכשאינם דוהרים בין החממות הם חוצים את ערוצי המדבר הנידחים ביותר, מאובזרים בציוד חילוץ לכל צרה שעלולה להגיע. הכל, אגב, על חשבונם הפרטי.

כשהג'יפים לא דוהרים בין החממות הם חוצים ערוצי מדבר נידחים ביותר

יורם חמו, איש רשות הטבע והגנים ומתנדב ביחידה, הוביל את הטיול. אחרי הסבר קצר, יצאה השיירה אל התחנה הראשונה: ארוחת בוקר בשטח. מחניון חצבה פנינו מערבה אל כביש 227. דקות ספורות של נסיעה משחררות אותך מהציוויליזציה, ומכניסות אותך עמוק אל נשמתו של המדבר. בניגוד לאוויר היבש והמאובק, שבדרך כלל מספק נוף צחיח על טהרת גווני החום, נחשפנו למורדות שנצבעו ירוק ולשוליים מעוטרים בפריחה רכה של פרחי מדבר ורודים וסגולים.

תודות לגשמים הרבים שירדו כאן בחורף האחרון, זכו גם מדרונות המדבר להתכסות בשכבה ססגונית של צמחייה ירוקה. איתי הצליח לספור 23 ג'יפים בשיירה שהתפתלה שמאלה אל עבר נחל צין. בנקודה המפגש עם נחל חתירה מסתתרת זולה מדהימה, מקבץ מרשים של עצי שטים - מיקום מושלם לארוחת בוקר יום שבת.

תאי המטען נפתחו ביעילות מעוררת קנאה, מחצלות נפרסו וירקות טריים שנקטפו עם שחר הוצעו עם מאפים וקפה. למרות השאנטי שהמקום הזה דורש, חמו האיץ בחבורה הענקית וכולם, כמו חיילים ממושמעים, התקפלו תוך כמה דקות ויצאו שוב לדרך. אף אחד לא צריך לדאוג שמישהו ישאיר לכלוך מאחור, או ינהג בצורה פראית בשטח.

ההתנהלות בטיולי ג'יפים בשיירה עלולה להיות סיוט. למרות המספר הגדול, הכל התנהל וזרם בסדר מופתי. הג'יפ הירוק של חמו הוביל את השיירה צפונה. חלפנו על פני מפעלי צין וחצינו את הר חלק עד למפגש עם כביש 206 (כביש המגיע מצומת רותם, פנייה אחת דרומית לדימונה).

מקבץ מרשים של עצי שטים. מיקום מושלם לארוחת בוקר ביום שבת

נסיעה קצרה על הכביש הצר הובילה אל רחבת החניה של עין יורקעם. כעבור חמש דקות של צעידה קלה עמדנו בפתחו של הפלא המדברי הזה: גבים מלאים מים, פינות מוצלות וקרירות מוסתרות על ידי צמחיית קנים, קניון תלול שמשקיף אל המדבר הגדול, ובתוכו מונחת הפנינה הזאת. 

תוך כמה דקות הילדים כבר היו עירומים בתוך המים, וחמו העניק הסברים מפורטים על ההיסטוריה והצמחייה שבאזור. אני עמדתי נבוכה, תוהה איך בעשרות הפעמים שחציתי את הנחלים באזור לא השכלתי להגיע למקום הזה, מרחק חמש דקות הליכה מהכביש. נדמה שמדובר בחוף הים הפרטי של תושבי הערבה, שבה הגבים מלאים מים ברוב ימות השנה. החבר'ה הסבירו לי שבחופשת הפסח יהיה קצת צפוף אבל דקה אחרי חול המועד, באמצע השבוע, מדובר בבריכה המאוד פרטית שלהם.

אין כמו טבילה קרירה באמצע המדבר. מתרחצים בעין יורקעם

אנשי יחידת החילוץ הממושמעים הצליחו אפילו להיפרד מהמים הקרירים בגבים, לטובת עמידה בלוח הזמנים הקפדני של הטיול. המשכנו צפונה על כביש 206 ופנינו מזרחה לכביש 227, החוצה את מישור ימין. הדרך מתפתלת כמו נחש עצבני בלבו של המדבר, עד לירידות התלולות של כביש מעלה עקרבים. קצת קשה להאמין שפעם זה היה הכביש שחיבר בין מרכז הארץ לדרומה. מה שפעם נחשב סיוט תעבורתי הוא כיום כביש המציע את אחד הנופים המרהיבים בארץ.

הזלילה הגדולה

כיאה לטיול שטח, גם תו הסיום של יחידת החילוץ ערבה כלל הרבה מאוד קלוריות, מגובות בלא מעט אלכוהול. ארוחת הפריסה שלהם בשטח עוררה קינאה. הילדים זכו במתקן סנפלינג שנבנה במיוחד בעבורם לכבוד האירוע, והמבוגרים נהנו ממאהל מוצל ונוח בתזמון מושלם.

הבשרים עלו על האש חיש קל, הסלטים הוכנו מהירקות הטריים והמשובחים ביותר שניתן למצוא בארץ, אבטיחים ומלונים מתוקים נפרסו בקצב מסחרר והבירות עשו את שאר העבודה (תזכורת/הבהרה למטקבקים: הטיול התקיים לפני פסח. עכשיו אפשר להמשיך).

אם הייתי אוכלת עם קלינטון, בטח הייתי מודאגת נורא עם היה נתקע לי אוכל בין השיניים. אנג'לינה ג'ולי הייתה גורמת לי רגשי נחיתות לשארית חיי. חברי יחידת החילוץ ובני משפחותיהם גרמו לי לחייך ולתכנן את הביקור הבא שלי בערבה. 

ארוחת הפריסה

מסלול טיול ברכב פרטי

לבאים מכיוון צפון: נוסעים בכביש 25, חולפים על פני דימונה ובצומת רותם פונים ימינה לכביש 206 עד לרחבת החנייה של עין יורקעם. יש שילוט גדול וברור. תביאו בגד ים ומגבת, מים, אוכל ושקית לזבל. חמש דקות הליכה קלה בשביל מסומן עד לבריכות הגבים - מיקום נפלא לפיקניק.

עלייה צפונה, בחזרה, על כביש 206 ופנייה ימינה (מזרחה) לכביש 227. סעו מאוד לאט ובזהירות. אין שוליים, הכביש צר וכאשר מגיעים כלי רכב ממול, מישהו צריך "לוותר". הדרך יורדת את מעלה עקרבים ולאורכה יש עוד המון מסלולים ואטרקציות (בין השאר, מצד צפיר וחורבות צפיר). כביש 227 מתחבר עם כביש 90 (כביש הערבה) צפונית לעין חצבה.