שלא יפחת הדור

אתם בני עשרה או בני עשרים פלוס. כתבתם כמה סיפורים או שירים. פירסמתם אותם בבלוג שלכם, או בפייסבוק. אולי אזרתם אומץ והראתם גם להורים. התגובות היו חיוביות, חלקן אף נלהבות. פה ושם היו גם טוקבקים מרושעים, אך לא התייחסתם אליהם. וטוב שכך.

אתם אוהבים לכתוב, יודעים לכתוב ורוצים לכתוב, ואתם מקווים שבעוד עשרים שנה יהיו לכם המוני קוראים שישאלו אתכם בציפייה מתי כבר ייצא הספר החדש שלכם. מה נאחל לכם, סופרים ומשוררים שנמצאים בתחילת הדרך? במה נברך אתכם, כותבים צעירים? מה נבקש בשבילכם, דור העתיד?

הכול מתחיל בדבר אחד, שאולי נראה לכם חסר חשיבות, אך בלעדיו לא תהיו סופרים ומשוררים: שתצליחו לפרסם את הספר הראשון שלכם. וזה בכלל לא משנה אם הוא יהיה על דפים מודפסים וכרוכים, כמו היום, או על צגי המחשבים ומסכי הניידים, כפי שחוזים העתידנים. בכל מקרה תצטרכו שמישהו יאמין ביצירה שלכם ויהיה מוכן לפרסם אותה. וכדי שזה יקרה מחירי הספרים צריכים להיות נמוכים.

אתם מופתעים, ואולי אף כועסים, שאני מכניסה לברכות החג שלי נושאים כספיים נחותים, אבל תרבות היא גם עניין

כלכלי. כשספר עולה תשעים וחמישה שקלים קונים מעט ספרים, והמו"לים לא רוצים לקחת סיכון ולהמר על סופרים חדשים. הם מעדיפים ללכת על בטוח עם סופרים מוכרים, ולא עם מי שעוד לא הוכיחו את עצמם.

רק כשספרים הם מוצר שווה לכל נפש, ורק כשהחנויות עושות מבצעים אטרקטיביים ומפתות את הקונים לקנות הרבה ספרים – רק אז גם סופרים צעירים ולא מוכרים כמוכם יכולים לקבל הזדמנות.

הזדמנות לספר הראשון שלכם. הזדמנות לאתגר קרת, יהודית קציר ורוני סומק הבאים שלנו. הזדמנות לספרות הישראלית.

•  חוכמת הנעורים תנצח / עדן הראל