ניר ברעם והיהדות
אנחנו עדיין נתונים לעריצות הרעיונית של "מהתנ"ך לפלמ"ח" - ובדרך איבדנו את התרבות היהודית; השבת היא רעיון מהפכני שמאפשר לנשום והגזענות בחברה הישראלית היא סכנה קיומית. היהדות על פי הסופר ניר ברעם
1. עם איזו דמות תנ"כית היית רוצה להיפגש, ומה היית אומר לה?
ירמיהו. בניגוד לחלק מהנביאים, ירמיהו היה נביא שעלה מהעם הפשוט. הוא קרא את המפה הפוליטית היטב והיה בנבואותיו שילוב בין הצלפות אכזריות, ואהבה אמיתית לעמו שהובילה לכאב נורא בגלל חטאי העם והשחיתות שפשתה בקרבו. בעיני גם במנדלי מוכר ספרים מתקיים השילוב הזה (רק עם הרבה הומור). ירמיהו שילם מחיר יקר ונרדף באכזריות מזוויעה. הייתי שואל אותו על חווית הבדידות של אדם הרואה היטב את העתיד אך סביבו מעטים מאד יכולים להבינו.
2. מצווה שמוצאת חן בעיניך?
השבת. נדמה לי שאם מהרהרים בעולם העתיק שבו אדם בעצם חי מפרי עמלו: אם לא עבד בשדה, לא יהיה מזון על שולחנו, ופתאום יש את היום הזה שבו אומרים לאנשים כולם: היום אתם נחים. יש משהו מהפכני ואנושי כל-כך ברעיון הזה שנותן לאנשים לנשום קצת, שמבין את הזדקקותו של האדם למגע מסוג אחר שאינו קשור בעבודה ובמטלות. אף שבמקרים מסוימים בילוי בחיק המשפחה עלול להתברר כמטלה הסבוכה ביותר.
3. מתי בפעם האחרונה התפללת או היית בבית כנסת?
לפני שלוש שנים, בתפילת נעילה. היו 3 דברים קבועים בביתנו ביום כיפור: האחד, הילדים משתדלים לצום (ההורים צמו תמיד); השני, קוראים בקול את "מחניים" של פרנץ מולנר, ספר הנעורים המופלא שבסופו מת הנער ארני נמצ'ק, והאחרון: מתייצבים לתפילת נעילה.
4. לאיזו תקופה בתנ"ך היית חוזר, ולמה?
הייתי חוזר לתקופה שבה, אחרי הצהרת כורש, עזרא מגיע לארץ בראש קבוצת אנשים. עזרא ואנשיו בעצם מגיעים לארץ שוממה וחייבים לבנות עולם חדש. התנופה הזו שבבניית עולם חדש, העוצמה הרוחשת בתוך בקבוצה המאמינה בהזיה מגלומנית כמעט ופועלת בנחרצות להשגתה - תמיד סקרנו אותי. מובן שיש קווים מקבילים בין סיפורו של עזרא לבין המיתוס המוכר על ראשית הציונות כאן.
5. רב או איש דתי שאתה מעריך במיוחד:
עד התחקיר לרומן החדש שלי הייתי אומר ישעיהו ליבוביץ. לצורך כתיבת הרומן ערכתי תחקיר על בריסק (ברסט ליטובסק), כל החלק האחרון של הרומן מתרחש שם. הסתקרנתי מדמותו של יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שהיה הרב של בריסק בתקופה הרלוונטית לספר. באמצעותו הגעתי ליוסף דב הלוי סולובייצ'יק.
אני מעריך מאד את השילוב שהיה בו בין היותו גדול בתורה ובין התעניינותו במדעים, בפילוסופיה, באומנויות, ואת המהפכה שהוא חולל כשטיפח בניו-יורק את "ישיבה יוניברסיטי". למרות הטענות נגדו והמתקפות מצד חוגים שמרניים הוא קידם זרם של אורתודוכסיה בעל עולם תרבותי מגוון ומורכב, שיכול לעסוק במצוות יהודיות, בפיצוח הקודים הפילוסופים של הרמב"ם ובפרשנות לשירתו של פושקין.
6. איך נראה גן העדן שלך?
גן העדן של הילדות - שמטבעו תמיד יסלקך משם - הוא נושא שמעסיק אותי. כשאני קורא את "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט שאפשר גם לפרש אותו כקינה מונומנטלית על אובדן הילדות ותחושותיה, אני תוהה אם הילדות היא לא המקום היחיד שבו מעין גן עדן מתאפשר (לא בהכרח מתקיים, מתאפשר). יש משפט מרתק שכתב הסופר מיא קואטו: "הזמן שהעולם היה בגילנו": אולי הוא מתכוון לעולם הילדים שבו יש איזו אחדות בינך ובין הזמן, אתה עוד לא תופס את המשמעות המאיימת שבו, לא מאמין שהוא יכול לחולל תמורות, נדמה לך שהכול יכול להישאר כמו שהוא עכשיו, אין תנועה של זמן, ואין מוות.
7. מה אתה זוכר משיעורי תנ"ך?
את המורה לתנ"ך, מלכה, שרה בכיתה וכולנו מזמזמים את המנגינה: אבל איני זוכר את השיר... ביסודי, שיעורי התנ"ך היו מרתקים, בעיקר בזכותה. אני זוכר את השיעור שבו דנו בקנאת שאול בדויד, והיא דיברה באופן כללי על ההתאבלות האנושית כל-כך של אדם מבוגר כשלנגד עיניו פורח אדם צעיר, ואותו סירוב עיקש להשלים עם תנועת הזמן.
8. מה המאכל שרק בשבילו שווה לא לשמור כשרות?
סבתי היתה אישה מאמינה. לכן אמי, מתוך כבוד אליה, שמרה על כשרות בבית. זה מעולם לא הטריד אותי ולא חשתי שחסר לנו משהו. אמא היתה אומרת תמיד: "אוכלים בשביל לחיות, לא חיים בשביל לאכול", ואימצתי את ההשקפה הזו. לכן אין שום מאכל כזה, ובעצם אין שום מאכל שהייתי ממש מתאמץ כדי להשיגו.
9. האוכל יהודי הכי טעים בעיניך?
אני מאד אוהב את היינריך היינה ואחרי שהוא התנצר, קראתי שהוא אמר משהו כמו: "הדבר שאני מתגעגע אליו יותר מכול הוא הצ'לנט (צ'ולנט)". אני (מבלי שהתנצרתי) מתגעגע ל"צ'ולנט הספרדי" (כמו שאחי קרא לו) שאימי היתה מכינה, כלומר לחמין. בעצם כשמהרהרים בזה נראה לי שאף פעם לא אכלתי צ'ולנט.
10. מה בין יהודי לגוי?
עצם השאלה מקוממת כי מסתתרת מאחוריה הנחת עליונות של גזע מסוים. באופן גס מאד אפשר לומר שיש ביהדות זרם קסנופובי, שונא זרים, הנגוע בגזענות, שהחלוקה יהודי-גוי מדריכה את התנהלותו בעולם ואת השקפת עולמו. אך יש ביהדות גם זרמים אחרים, הרמב"ם למשל הדגיש את זכותו של גר שהתגייר להיות יהודי מלא (בניגוד להשקפה של רבי יהודה הלוי). הגזענות של החברה הישראלית כיום הפכה לסכנה קיומית, וחייבים להיאבק בה בכל התגלמויותיה.
11. מהי תרבות יהודית לדעתך?
המכלול המצטבר של מעשי היצירה של היהודים. היצירה הדתית והאידיאות הדתיות, היצירה הספרותית והפילוסופית החילונית, כל התרבות היהודית שרחשה וגעשה באירופה ובארצות ערב וכיום אין לה קיום בחיינו (תרבות היידיש כמשל) והתרבות שהתגבשה במדינת ישראל . כיום אנחנו - אגב, חילונים יותר מהדתיים - עדיין נתונים לעריצות הרעיון של בן גוריון ובן ציון דינור: "מהתנ"ך לפלמ"ח".
12. איזה חג יהודי אתה הכי אוהב?
חג השבועות כמובן (ולא בגלל שנולדתי בשבועות ושמי השני הוא בועז). אני מחבב את העובדה שלחג הזה יש גם משמעות "ספרותית", כלומר המימד הרוחני-תרבותי קיים בו: מתן היצירה היהודית הגדולה ביותר, אבל זה גם חג שפונה אל הטבע, אל הקיץ, חג מאד ישראלי. הסיבה האחרונה היא רות המואביה: דויד המלך הוא צאצא שלה, ואני מעדיף לפרש את הפרט הזה כמעין נוגדן אנטי-גזעני שהתרבות היהודית העתיקה הורישה לנו.
13 בקשה מאלוהים:
שישמור על כל האנשים היקרים ללבי, ושידאג שבתקופה הקרובה לא אוציא אותם מדעתם. (שאר הבקשות אינטימיות מדי אפילו למדור המכובד הזה).
ספרו החדש של ניר ברעם "אנשים טובים" יצא לאור בהוצאת עם עובד.
לפנייה לכתב/ת 
