"השב"כ איים על עיתונאי הממלא את שליחותו"
"הארץ" מגבה את הכתב אורי בלאו, השוהה בלונדון מחשש שייעצר בפרשת הדלפת המסמכים של ענת קם, וטוען כי השב"כ הפר את ההסכם עמו. במשרד המשפטים תקפו בחריפות את התנהלות התב והעיתון: "אסור שישלו העיתונאים את עצמם כי יכולים הם לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים. חופש העיתונות אין פירושו הפקרות ביטחונית"
חילופי המהלומות המשפטיות שהיו עד עתה תחת איפול כבד - יוצאים כעת לאור. עיתון "הארץ" מתייצב לצדו של הכתב אורי בלאו, השוהה בלונדון מחשש שייעצר בפרשת החיילת ענת קם, שגנבה אלפי מסמכים מסווגים והעבירה אותם לידיו.
בתגובת העיתון שנמסרה בצהריים (יום ה'), בעקבות פרסום הפרשה, נאמר כי "השב"כ סירב לעמוד בתנאי ההסכם שעליו חתם, ודחה הצעה לגבש הסכם נוסף אשר ישיג את מטרת השב"כ להגן על ביטחון המדינה, ומנגד ישמור על תנאי ההסכם שגובש ועל חיסיון המקורות. 'הארץ' מצטער על התפנית הפתאומית בעמדת השב"כ ועל תוצאותיה, שמשמעותן הפעלת לחץ כבד ואיומים על עיתונאי הממלא את שליחותו".
אורי בלאו, כך טענו בעיתון, חשף בשנתיים האחרונות שורה של פרשיות הנוגעות להתנהלות צה"ל וזרועות הביטחון בשטחים, "ובהן כתבת תחקיר שחשפה בנובמבר 2008 סיכומי דיונים בהשתתפות הרמטכ"ל גבי אשכנזי, אלוף הפיקוד דאז יאיר נווה וראשי השב"כ, שבהם ניתנו לכאורה הוראות לביצוע פעולות שאסורות על פי הוראת בג"ץ".
בספטמבר אשתקד זומן בלאו למשרדי השב"כ ונדרש למסור את המסמכים ששימשו אותו בהכנת הכתבות. מרגע זה, ניהל עו"ד מיבי מוזר, מטעם בלאו ו"הארץ", דיאלוג עם היועץ המשפטי של השב"כ בדבר החזרת המסמכים, שעל-פי הודעת העיתון, "נועד לשמור על מקורות המידע ועל חופש הפעולה של הכתב מבלי לפגוע בביטחון המדינה".
דיונים אלה הובילו לחתימת הסכם ב-15 בספטמבר 2009, שבעקבותיו העביר בלאו לשב"כ כ-50 מסמכים מסווגים - מתוך כ-2,000 שהיו ברשותו, כפי שהתברר בדיעבד - ומנגד, התחייב השב"כ לא לחקור את בלאו על מקורותיו העיתונאיים, לא לחקור אותו כחשוד, ולא להשתמש במסמכים כראיה בהליך משפטי נגד החשוד בהדלפה. לדברי ראש השב"כ יובל דיסקין, ההסדר איזן בין הצורך לשמור על ביטחון המדינה לבין שמירת חופש העיתונות וחיסיון מקורות המידע העיתונאיים.
לאחר מכן ביקש השב"כ - בקשה שגם ב"הארץ" הסכימו כי הייתה "לפנים משורת הדין" - לקבל לידיו גם את המחשב האישי של בלאו. "מערכת הארץ נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב", נמסר מהעיתון. יש לציין כי השב"כ מימן לבלאו מחשב חדש במקום זה שהושמד.
אילו מסמכים התחייב בלאו להעביר?
בפרקליטות מאשרים כי אלו היו פרטי ההסכם, מלבד נקודה אחת השנויה במחלוקת. לטענת בלאו ועו"ד מוזר, הוא התחייב בהסכם למסור רק "כל מסמך שעל פניו יש בו כדי לפגוע או לסכן פעילות מבצעית של גורמי ביטחון". בלאו, נטען, פעל לפי הקריטריונים שסוכמו עם השב"כ לעניין מיון המסמכים. הוא זה שנדרש, על-פי ההסכם, להפעיל שיקול דעת בהחליטו אילו מסמכים למסור - וכך עשה.
אולם בהודעה שפירסם היום משרד המשפטים נמסרה גרסה מעט שונה לעניין: נטען כי בלאו התחייב בהסכם להעביר "את המסמכים הסודיים שבידיו, לרבות מסמכים 'הכוללים תוכניות אופרטיביות ומבצעיות'" - ולא רק כאלו שיש בהם משום סיכון פעילות מבצעית. לכן, נטען, הוא למעשה הפר את ההסכם, משום שבין המסמכים שנותרו בידיו היו עוד מסמכים סודיים רבים.
בלאו. מאגר מידע של סודות מדינה רגישים?
זמן קצר לאחר ההסכם עצר השב"כ את קם, בחשד שהיא המקור של בלאו. "בינואר 2010 הודיע השב"כ לעו"ד מוזר שמרשו מבוקש לחקירה", נמסר מ"הארץ". "עו"ד מוזר השיב שדרישה זו סותרת את תנאי ההסכם, ושהוא מייעץ לאורי בלאו לא להיענות לה. מרגע זה, סירב השב"כ לעמוד בתנאי ההסכם שעליו חתם".
דיסקין הדגיש היום כי השב"כ ער לחופש העיתונות, ולכן כל הצעדים נעשו בליווי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. השב"כ נקט, לדבריו, ב"כפפות של משי" ובגישת חקירה זהירה ביותר, מכיוון שמדובר בעיתונאי. אם לא היה מדובר בעיתונאי, ציין, היה השב"כ נוקט בגישה שונה.
דרישות ששום עיתונאי בר דעת לא יסכים להן
בלאו עזב את ישראל בדצמבר 2009, בתחילה לסין ולאחר מכן ללונדון, ועד כה לא שב. עו"ד מוזר והשב"כ המשיכו לשאת ולתת על מסירת חומרים נוספים לבדיקה. אולם ל-ynet נודע כי המו"מ "התפוצץ" - בין השאר משום שהשב"כ דרש מבלאו דרישות ששום עיתונאי בר-דעת לא יכול להסכים להן. בלאו נדרש, בין היתר, להעמיד לרשות השב"כ כל מסמך בטחוני שברשותו, כולל כאלה שעשויים לשמש כעדויות במשפטה של ענת קם - ובכך בעצם להפוך למודיע, שעה שקם עצמה כופרת בהאשמות נגדה.
בעקבות כשלון המו"מ עם בלאו, הוחלט בשב"כ ובפרקליטות שלשום, יום שלישי, לבקש את הסרת צו איסור הפרסום. היום קיבל בית המשפט את בקשת הפרקליטות בעניין.
לטענת באי כוחו של בלאו, אין להסרת הצו כל קשר לבלאו ולפיצוץ המו"מ. הצו הוסר, לטענתם, לפי "צו התבונה", לאחר שהדברים פורסמו ברחבי העולם.
במשרד המשפטים תקפו בחריפות גם את התנהלותם של בלאו ו"הארץ": "אסור שישלו העיתונאים את עצמם כי יכולים הם לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים. חופש העיתונות אין פירושו הפקרות ביטחונית, ואין משמעו כי עיתונאי יהא רשאי להחזיק באמתחתו מאות רבות של מסמכים מסווגים שנגנבו מצה"ל - פשוטו כמשמעו. קבלת העמדה ההפוכה, משמעה היתר לסכן חיי אדם, בשם חופש העיתונות, כביכול".
תגובת "הארץ" לטענה זו: "כל הכתבות נשלחו לצנזורה הצבאית, וקיבלו את אישורה המלא".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
