להשאיר את גרמניה מאחור

"רכבת אחרונה יוצאת, טראנס אטלנטית ארוכה, ברלין שקטה, נהר נוצץ, פריז עדיין רחוקה, בחלון האור עורפל מקור, ובתמונה קטנה, את בשיער שחור, רעש של קטר, קו המעבר, השארתי את גרמניה מאחור". כך נפתח שירו של אדם, "פריס ברלין", שלקוח מאלבומו החדש של הזמר.

השיר נכתב על ידי יוני זיכהולץ והולחן על ידי איתי פרלמן נסיך, שכמו אדם, הם דור שני לניצולי שואה. במהלך העבודה על האלבום, התאחדו כולם בכדי לבטא את החוויה המשותפת בשיר אחד. עכשיו, בערב יום השואה, מגיש אדם קליפ ליצירה האישית.

על פי אדם, השיר "עוסק בסיפור אהבה שנגדע בימי המלחמה. לכל אחד יש סיפור אישי על הורים שמדברים או לא מדברים. כך או כך, השריטות של בני הדור השני עמוקות לא פחות".

בסרט הדוקומנטרי "חיים ואדם", שהוקרן בטלוויזיה במקביל ליציאת אלבומו החדש של הזמר, מספר אדם ארוכות על הבית בו גדל, כבן לניצולת שואה, שלא הבין את הרגישויות ואת הדיכאונות החוזרים ונשנים של אמו. עכשיו, כאמור, הוא מעביר את החוויה בשיר על אותה מלחמה ארורה.

פריס ברלין / מילים: יוני זיכהולץ. לחן: איתי פרלמן נסיך

רכבת אחרונה יוצאת

טראנס אטלנטית ארוכה

ברלין שקטה, נהר נוצץ, פריס עדיין רחוקה

בחלון האור עורפל מקור

ובתמונה קטנה, את בשיער שחור

רעש של קטר, קו המעבר

השארתי את גרמניה מאחור.

נוסע, מחפש תשובות בין השבילים

נוגע, את היית הכי יפה בין המילים.

הרגתי כבר את כל שומרייך בת מלכה

ארקוד איתך צמוד, את העומדת רחוקה

בחלון האור עורפל מקור והבוקר בצרפת שחור

בסמטת רחוב את בוודאי הולכת לבושה במעיל, צווארון אפור.

נוסע, מחפש תשובות בין השבילים

נוגע, את היית הכי יפה בין המילים.

ברחוב שקט וצרפתי, אני הולך מהר,

הרי את שם ואסור לי לאחר,

מעילך נשאר אפור, השיער כבר לא שחור

גם אני נראה עייף, יותר זקן, יותר נושף,

מבט קצר וצועדים, פתאום רצים,

רוקדים את שנות, פריס ברלין.

נוסע, מחפש תשובות בין השבילים

נוגע, את היית הכי יפה בין המילים.

המסילה הפכה להיות צלילים,

דרך לילה לא נגמר, פריס ברלין

המסילה הפכה, להיות צלילים

דרך בוקר אדמדם,

פריס ברלין, פריס ברלין,

פריס ברלין.

רכבת אחרונה יוצאת

טראנס אטלנטית ארוכה

ברלין שקטה, נהר נוצץ, פריס עדיין רחוקה

בחלון האור עורפל מקור

ובתמונה קטנה, את בשיער שחור

רעש של קטר, קו המעבר

השארתי את גרמניה.