שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה לא אומרים בפייסבוק: מקרה העורך ב"הארץ"
    התבטאות מעוררת מחלוקת של סגן עורך מוסף הארץ אורי תובל בעמוד הפייסבוק שלו, ביחס למשפחתו של רב-סרן אלירז פרץ ז"ל, עוררה סערה ציבורית. מה אסור ומה מותר לומר בפייסבוק ואיפה מסתיימת ברשת ההתבטאות כאדם פרטי?

    כדאי לחשוב תמיד מי עשוי לקרוא את העדכונים שלכם בפייסבוק רגע לפני לחיצה על כפתור "שתף", בייחוד אם אתם ממלאים תפקיד רגיש בתקשורת. כך למד על בשרו סגן עורך מוסף הארץ, אורי תובל, אחרי התבטאות קיצונית בפרופיל האישי שלו בפייסבוק.

     

    תובל דן בשבוע שעבר ביחד עם חבריו אודות התנהגות משפחתו של רס"ן אלירז פרץ שנהרג בשבוע שעבר, ובין השאר אמר את הדברים הבאים על המשפחה:

     


    צילום מסך, מתוך פורום באתר רוטר.נט

     

    ההתבטאות, הקשה כשלעצמה, נגעה גם בעצבים חשופים בחברה הישראלית כמו שכול, ובנושאים כעמדות פוליטית, תפקידו של הצבא בחברה והערך של שירות צבאי והקרבה אישית. 

     

    שיחות המסדרון עוברות לרשת

    עיתונאים, כמו אנשים אחרים במקצועות אחרים, לפעמים אומרים זה לזה בשיחות פנימיות, דברים מרחיקי לכת שלא היו מפרסמים בפומבי. אך מה קורה לשיחות המסדרון כאשר הן עוברות לאינטרנט בכלל ולרשתות חברתיות בפרט?

     

    הן נחשפות לעיני אנשים נוספים, שהם לעתים בבחינת משתתפים חרישיים לדיון אך השפעתם עליו גדולה. על כן, פייסבוק לא מאפשר חירות מוחלטת לומר את כל מה שאנחנו חושבים, אלא אם כן נהיה מוכנים לשאת בתוצאות.

     

    הדברים שכתב תובל הועתקו מתוך הפרופיל האישי שלו, פורסמו בפורום סקופים של רוטר, לבלוגים נוספים ואפילו לבלוג של קלמן ליבסקינד ב-NRG תחת הכותרת
    "הארץ – בדיוק מה שחשבתם". התגובות היו קשות ורבים מהמגיבים קראו לחרם על “הארץ” ולביטול המנוי.

      

    תוך שעות הפכה התבטאות אומללה בין חברים, לשיחה אשר נחשפו לה מבחינה פוטנציאלית אלפי גולשים.

     

    כל אדם זכאי להתבטאות חופשית

    חשוב לציין כי כל אדם זכאי להתבטא בחופשיות כל עוד אינו מפר חוק וספק אם דבריו של תובל הם כאלה. עם זאת, תובל נתפש כחבר מערכת “הארץ”, גם כאשר הוא מתבטא בפרופיל האישי שלו בפייסבוק.

     

    לדברים שתובל פרסם יש השלכה גם על התדמית של העיתון ויחסיו עם הקוראים. על כן, דברים קיצוניים וחסרי רגישות כאלה הם גול עצמי ל”הארץ” בתקופה פגיעה בה במיוחד, בה העיתון נאלץ להתמודד בפני האשמות של הציבור והשב”כ, ובמקביל לגונן על עיתונאי נוסף, אורי בלאו, השוהה בלונדון מחשש שייעצר.

     

    תשכחו מפרטיות

    גם כאשר נדמה לנו שהשיחה “מגודרת היטב” לכאורה, בין חברים בלבד, התחושה הזו מטעה. מישהו כבר יפיץ את הדברים הלאה, כפי שאמר לכם מייסד פייסבוק בעצמו: תשכחו מפרטיות. פייסבוק אינו חלל אינטימי אלא להפך – המקום בו דברים שתפרסמו עשויים לקבל הד נרחב.

     

    בפועל, גם ברשתות חברתיות אנחנו רחוקים מלחשוף את כל הקלפים ואולי טוב שכך. “להיות אתה” אין משמעותו חוסר טקט או פרסום חסר מחשבה. הכנות המוחלטת, משמעותה גם פגיעה באינטרסים שלך עצמך או באינטרסים של המעסיק, וההפרדה בין הפרופיל האישי לזהות המקצועית היטשטשה מאוד בעולם בו כל המידע מופץ מיד וזמין ברגע באמצעות גוגל.

     

    רטינות על הבוס לא יתקבלו בהבנה

    העובדה שברשתות חברתיות כל מה שנכתוב עלול להיות מופץ לתפוצה רחבה, מחייבת יתר זהירות באשר לביטוי המחשבות שעוברות בראש. סביר להניח

    שהבוס שלכם לא יהיה מרוצה במיוחד אם תפרסמו על גבי הקיר שלכם תמונות שלכם שיכורים מהבילוי של אמש.

     

    גם רטינות על הבוס המגעיל לא יתקבלו בהבנה יתרה, גם אם אינו חבר שלכם בפייסבוק (מישהו מהנשמות הטובות בוודאי יטרח לעדכן אותו או שייתקל בכך בעצמו דרך הקיר של חברים אחרים).

     

    לא רק עובדים מטילים על עצמם צנזורה מרצון ביחס למה שהם מרשים לעצמם לומר בפייסבוק, אלא כולם. גם כאשר מדובר בפרופיל "אישי" ואף מוגבל לצפייה לאנשים שאינם חברים, יהיו אנשים שייחשפו לדברים ויפיצו אותם הלאה לתפוצה רחבה.

     

    אם אנחנו עומדים מאחורי הדברים, מה טוב. אך כאשר ההתבטאויות האלה מושכות אש, הן משליכות לא רק עלינו אלא גם על האנשים שאנחנו עומדים איתם בקשר ולפעמים גם מקום העבודה שלנו.

     

    מקרים אחרים

    במקרה קודם נתפסו עובדי קבוצת קמעונאי האלקטרוניקה DSGi מעליבים את הלקוחות ומכנים אותם "מטומטמים" בקבוצה בפייסבוק.

     

    מקרה מפוקפק נוסף מהעת האחרונה, שייך לתאגיד המזון נסטלה שהסתבך עם תומכי סביבה המוחים על השימוש שעושה החברה בשמן דקלים בתהליכי הייצור של מוצרי המזון שלה.

     

    השימוש בשמן דקלים נחשב תורם שלילי לחיסול יערות הגשם באינדונזיה ואפקט גזי החממה, כמו גם מאיים על סביבת הגידול הטבעית של אורנג אוטנגים.

    התגובה העוינת של החברה למוחים בדף הפייסבוק הובילה מהר מאוד לתאונת יחסי ציבור מתגלגלת.

     

    כדאי לנסח כללי התנהגות

    המקרה של תובל שונה מכל אלה שהוזכרו בשל המעמד המיוחד של כלי תקשורת והרגישות להתבטאויות של עיתונאים הממלאים בהם תפקיד. בהקשר זה עיתונאים דומים לפוליטיקאים, שעיני הציבור נשואות אליהם בעניין וחשדנות.

     

    הציבור מתקשה לא פעם להפריד בין הדעות הפרטיות של אנשים אלה לבין התפקיד אותו הם ממלאים ואף רואה קשר ישיר בין דעות אלה לבין דיווח מוטה בתקשורת. על כן, התבונה מחייבת לשקול מילים בזהירות.

     

    נכון לכל חברה לנסח לעובדיה כללי התנהגות נאותים בפייסבוק: מה מותר ומה אסור. ההשלכות של אי ניסוח כללים כאלה, כפי שמוכיח המקרה הנוכחי ומוכיחים מקרים קודמים, עלולות להיות בלתי נעימות לכל הצדדים.

     

    אורי תובל: "מבקש להתנצל"

    לאחר הסערה שעוררו דבריו, מיהר תובל לפרסם התנצלות פומבית בבלוג שלו ולהצר על דבריו, בצורת מכתב למרים פרץ, אמו של רס"ן פרץ ז"ל. עיקרי הדברים מובאים כאן תוך השמטות קלות. מי שמעוניין, יכול כמובן לקרוא אותם במלואם באמצעות הקישור.

     

    "אני מבקש להתנצל מעומק לבי על כך שדברים שכתבתי בדף הפייסבוק שלי פגעו בך ובזכרו של בנך, אלירז ז"ל. בחרתי בדרך התבטאות לא ראויה, קיצונית, שאינה מבטאת נכונה את דעותיי. לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, לא הייתי כותב את הדברים...הפגיעה בך ובמשפחתך מצערת אותי מאוד וגורמת לי סבל אמיתי".

     

    ...אלירז, כך למדתי מהכתבות הרבות אודותיו, היה העמוד האיתן של משפחתכם, ואיש בעל תעצומות נפש אמיתיות, בקרב ובחייו האזרחיים. איני יכול אפילו להתחיל לדמיין מה חשה אם שמאבדת בן כה נדיר, לאחר שאיבדה את בנה הבכור.

     

    אין בינינו מחלוקת שלעם שלנו יש רק בית אחד, ובלעדיו אין לנו זכות קיום. ואין בינינו מחלוקת ששירות צבאי והגנה על המדינה הן חובות ראשונות במעלה. אני עצמי קצין מודיעין במילואים.

     

    בחלק מימי מלחמת לבנון השנייה הייתי עם גולני, תחת אש קטיושות ומרגמות על גבול הצפון. מי יודע, אולי אלירז ואני עברנו זה ליד זה, אולי החלפנו כמה מילים. ואין בינינו מחלוקת שלולא אנשים כמו אלירז ואוריאל, לולא היה לנו צבא, דבר לא יכול היה להתקיים כאן.

     

    כנראה שיש בינינו מחלוקת על הדרך שבה יש לבנות את הבית שלנו. אולם בשום פנים ואופן לא התכוונתי להתווכח עמך, ולא ביקשתי להעליב אותך. בחרתי בדרך פרובוקטיבית כדי להביע את העמדה הפרטית שלי על מציאות חיינו, בפורום שאליו התייחסתי כפרטי. זה היה לא ראוי, גרם לכך שהעמדות והדעות שלי לא הובנו, והיה בכך ערלות לב לכאב שלכם".

     

    עוד ביקש תובל להביע את תנחומיו למשפחה, ואף העביר את התנצלותו באופן אישי.

     

    תגובת עיתון הארץ

    מעיתון הארץ נמסרה התגובה הבאה: "זה הפייסבוק הפרטי של אורי תובל, שהוא אחד מ-2,000 העובדים של קבוצת הארץ. איננו משקף את דעת העיתון, הבאה לידי ביטוי מדי יום רק במקום אחד - מאמר המערכת של הארץ". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חכמים הזהרו בדבריכם. בפייסבוק
    צילום: קובי קואנקס
    מומלצים