מלטפת אותו עם המכחול

ב-20 באפריל 2003, במהלך חול המועד פסח, נהרג סמל ליאור זיו בהתקלות עם מחבלים, במהלך פשיטה של כוח גבעתי ברפיח. ליאור לא נמנה על לוחמי הכוח, הוא התלווה אליהם כצלם מטעם דובר צה"ל כדי לתעד את פעילותם ואת המצאותן של מנהרות הברחה במקום. היום, שבע שנים אחרי מותו, ממשיכה אמו מימי במפעל האישי שלה להנצחתו - דרך הצילום שלו והציור שלה. 

לאחרונה יזמה מימי, אמנית ומורה לציור אופנה במכון הטכנולוגי בחולון, תערוכה בשם "יומן משא" ובה מוצגים למבקרים צילומים מוקדמים של בנה, עוד לפני גיוסו לצה"ל, לצד ציורים מאוחרים שלה - ציורים שעשתה בדמות הצילומים האחרונים של ליאור, מאותו לילה נוראי ברפיח. "זו כמו תרפיה בשבילי", היא אומרת.

זו אינה התערוכה הראשונה שמימי יוזמת לזכרו של בנה, אולם ניכר כי היא שואפת לסגור הפעם מעגל, להתמודד עם נטל השכול בעזרת הציור, שהפך "לאינטנסיבי ומשמעותי יותר מאז שליאור נהרג". כפי שמימי עצמה אומרת: "התערוכה הזו מציגה את תחילת הדרך של ליאור כצלם וגם את הסוף עם הצילומים האחרונים. זהו 'יומן המשא'. המשא הכבד שאנחנו נושאים כבר שבע שנים. אולי עכשיו יגיעו שבע שנים יפות. כבר יש לי נכדים, אני רוצה לצייר דברים עליזים".

הצילומים שלו, הציורים שלה. הדואט של מימי (צילום: אמיר לוי)

הפואטיקה הציורית של מימי, כפי שהוצגה בתערוכה בנווה ארזים בחולון, נלקחת מהצילומים של ליאור משדה הקרב בעזה. כאילו ניסיון לשחזר את שתיעד ביומו האחרון באמצעות צבע. "זה הדואט שהתחלנו עוד כשהיה חי וזה דואט שמאוד חסר לי", הוא אומרת.

הדברים מורגשים במיוחד במקרה של ציור אחד, המבוסס על צילום בו נקלט ליאור בנגמ"ש רגע לפני הפשיטה. "הרגשתי שאני חייבת להסתכל לו בעיניים. מוסיפה שכבה ועוד שכבה, כאילו שאני מלטפת אותו עם המכחול". 

• התערוכה "יומן משא" תמשך עד סוף חודש אפריל במרכז קהילתי נווה ארזים. רח' ישעיהו 16, חולון. לאתר ההנצחה של ליאור זיו