הוד השרון

אי אפשר לשבת מול טלי שרון בלי להתאהב בה. את יכולה להיות סטרייטית יותר מקרש גיהוץ, מיזוגינית יותר מאחרון השוביניסטים או סתם לנטור לה טינה על כך שהיא גם יפה, גם סופר מוכשרת וגם מגיעה עם ציצים גדולים. כך או כך, הקסם שלה יחדור את השריון הכי קשוח. זו לא סתם חנופה של עיתונאית מתלהבת, בדיוק להפך: כשאת כבר עייפה מראיונות שנשמעים כמו תקליט שחוק, משחקנים שמדקלמים קלישאות ומטאלנטים שנהנים בעיקר להאזין לקול של עצמם - שרון היא כמו מגבון לח ביום של 95 אחוזי לחות, כמו סניף של בית קפה עצמאי בים של ארומות. למרות שזה הריאיון ה־15 אלף שלה, היא מצליחה להיות אותנטית, חשופה לגמרי, בלתי מתיפייפת בעליל, אינטליגנטית ומודעת לעצמה.

בגיל 31 היא אחת השחקניות הפעילות ביותר בשטח: אחרי קריירה ענפה שכוללת טלנובלות ("מיכאלה", "טלנובלה בע"מ"), סרטים ("למראית עין", "הדברים שמאחורי השמש", "שלוש אמהות") וסדרות טלוויזיה ("בטיפול", "האקס המיתולוגי", "מגדלים באוויר") - עכשיו אפשר לראות אותה בעונה השנייה של "סרוגים" (Yes Stars Drama) ובהצגה "תורת היחסים" יחד עם שי אביבי ומירב גרובר. בשל כל האמור לעיל החלטנו לפרגן אותה לעצמנו.

כשמגיע האביב, אני... "יוצאת לטייל בשדות, בצפון ובדרום. גדלתי בטבע, וכל החיים הסתובבתי שם. הייתי מטיילת בפרדסים ובשדות, והכול סבב סביב הטבע. זה מאוד חסר לי היום, כשאני גרה בתל אביב. למשפחה שלי יש דירה בטבריה,

 מול הארבל, אז אני נוסעת לשם. גם בדרום מדהים, לפעמים אני נוסעת להסתובב שם לבד. בפעם האחרונה שנסעתי לבד זה היה נורא כיף, ואני עושה את זה כשאני צריכה לעוף מפה. אני מואד אוהבת להתבודד".

בשבילי חופש זה... "הרגעים האלה שאתה נותן לעצמך להיות אתה, בלי שיפוט עצמי ובלי כל מיני אנשים שמדברים לך בראש ואומרים לך מה לחשוב על עצמך. אני מוצאת את החופש הזה ברגעים קטנים ביומיום, וחבל שזה לא קורה לי יותר. אני חושבת שאנחנו אלה שאחראים למצוא את הרגעים האלה. זה ממש ניו אייג', אבל אני באמת ממש בניו אייג' כרגע. בדיוק סיימתי קורס מדיטציה למתחילים. זה היה ממש מדהים. זה הרבה עבודה וצריך לתרגל את זה כל יום. הפסיכולוגית שלי המליצה לי ללכת לקורס הזה".

חווית הארות רוחניות?

"יש לי כל הזמן הארות, אבל הן נעלמות. רוב הזמן את מתַרגלת לראות כמה מחשבות רצות לך בראש. זה לא סתם לשבת ולעשות 'אומממ' ואז באה ההארה. זה מרתק. ההכרה ואיך היא עובדת תמיד נורא עניינה אותי. במדיטציה את מנסה להסתכל על עצמך מבפנים. הרי בחיים את כל הזמן מקבלת גירויים מבחוץ ומגיבה אליהם. מספיק שאת עוצמת את העיניים ונכנסת למקומות שאת לא מכירה. אני יכולה לזיין על זה את השכל שעות".

בשבילי יציאה מעבדות לחירות זה... "להצליח לעשות בחירות ולא להיות עבד של הבחירות השגויות שעשיתי. את הרי כל הזמן מונעת מהבחירות שעשית, למרות שלאו דווקא רצית. כמו התמכרויות, למשל. סיגריות זו הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה: עישנתי במשך שנים ולא רציתי יותר, אבל לא יכולתי להפסיק. כשאת מרגישה שאת מצליחה לקחת שליטה על ההתמכרות, לעבור את הרגע הזה שהריק משתלט עלייך ואת לא יודעת מה לעשות עם הכלום הזה - זה כוח נורא גדול. תמיד אמרתי שאפסיק בגיל 30 והיו לי שנים להתכונן לזה. ואז הפכתי את החיסרון ליתרון - רציתי לראות מה זה עושה לי שאני לא מעשנת, מה היתרונות של זה. זה היה מעניין ומרתק לראות מה קורה לך בלי משהו שאת מכורה אליו. גיליתי על עצמי כל מיני דברים, באיזו התניה חייתי שנים בלי לשים לב ושכל סיגריה הייתה סוג של הדחקה. את הרי אף פעם לא שלמה עם העישון. את יודעת שזה משהו מטומטם לגמרי ומגוחך, אבל את עדיין עושה את זה. וכשאת מפסיקה, את מגלה פתאום מה זה שיעמום, מה זה לשבת בפאב ולא לעשן. זה לא הלך ביחד בשבילי - לשבת בפאב בלי לעשן. את פשוט נהיית מזוהה עם הדבר הזה, וזו בעיה לגבי כל דבר בחיים. כאילו, בלי סיגריה אני לא אני, אז מי אני? עישנתי 15 שנה, מגיל 15. אני לא מעשנת כבר שנה".

בעיניי עצמאות היא... "יש כל מיני סוגים של עצמאות. לעצמאות הכלכלית שלי, למשל, אני עד היום לא מצליחה להתרגל. זה עדיין נראה לי מוזר לפעמים שאני לא מבקשת מאמא שלי כסף לכל מיני דברים. גם העובדה שאני מתפרנסת ממה שאני

 הכי אוהבת לעשות מפליאה אותי לגמרי. מצד שני, אני לא יודעת להתנהל עם כסף. אני כל הזמן במינוס, ואני בכלל לא מחשבנת את זה. כסף זה משהו שנכנס ויוצא מבחינתי, לא משהו מוחשי. אני נורא מדחיקה את המינוס שלי".

"עצמאות זה גם להיות מסוגלת להתנייד לכל מיני מקומות. יש לי איזה טוסטוס עלוב שקיבלתי במתנה מיעל גולדמן. גנבו לה אותו, היא קנתה חדש, ואז כשמצאו אותו היא נתנה אותו לי. אני עולה על הטוסטוס ומרגישה כמו מלכת הכביש. לנהגי טוסטוסים יש קטע שהם חייבים להגיע לשורה הראשונה ברמזור, ויהי מה - זה צורך קיומי. להיות עם רכב בתל אביב ולחפש חניה, למשל, זו לא עצמאות. זה שיעבוד וסיוט".

אני רוצה במתנה לחג... "טיול מסביב לעולם למשך שנה. הייתי חוזרת להודו. הייתי שם חודשיים ובא לי לחזור. אני רוצה לנסוע לעוד מלא מקומות. כשאני חושבת על זה, שנה זה לא מספיק – שנתיים. בא לי לקחת הפסקה מהארץ הזאת".

מהתעשייה גם?

"כן. התחלתי ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. זה גם קשור לשחרור ולעצמאות או איך שלא תקראי לזה - הידיעה שאני לא תלויה יותר רק בתחום אחד ושאני יכולה לעשות עוד כל מיני דברים. זה כיף וממש מגניב. בכלל, להתעסק בעולם הידע ועולם האינטלקט, ולא רק בעולם הרגש המעצבן הזה של המשחק. זו התעסקות רק בראש, אתה לא צריך לחפור".

כשאני משחקת, אני... "נורא נהנית. בבסיס, אלה הרגעים שבהם אני הכי נהנית. כמו ילד שמשחק. גם כשזו עבודה, זה אף פעם לא הופך להיות מונוטוני. אני נהנית גם מטלוויזיה וגם מתיאטרון. בָּמה זו חוויה אחרת לחלוטין. ב'תורת היחסים' אני עושה דמות נורא שונה וקיצונית, פקאצה כזאת, ביץ'. זה נורא כיף. צילומים של סדרת טלוויזיה כמו 'סרוגים' הם מאוד אינטנסיביים, כי אף פעם אין כסף ואין זמן ותמיד מתקתקים הכול".

איך זה לראות את עצמך בטלוויזיה?

"דווקא לא קשה לי לראות את עצמי בטלוויזיה, אני מאוד נהנית מזה. אני מבינה שהיה לי רגע מסוים לעשות משהו, וגם אם זה לא יצא טוב בעיניי - ברגע המסוים הזה, זה מה שיכולתי לעשות. אני יכולה להגיד 'טוב, לא הייתי טובה פה', אבל אני לא מלקה את עצמי גם אם אני חושבת שיכולתי לעשות יותר טוב. בפרספקטיבה של זמן אני מבינה שזה הכי טוב שיכולתי".

מצחיק שאת שופטת את עצמך כל כך בחומרה על דברים בחיים האישיים, אבל כשאת רואה את עצמך משחקת את יותר סלחנית.

"נכון. זה עד כדי כך שקוף, הא? ואז אתם כותבים בכתבה 'היא ישבה, גלגלי ראשה עבדו ללא הפסק...'".

עשו לך את זה פעם?

"לי לא עשו את זה, אבל יש לי חברות שעשו להן את זה. פעם ראיונות נורא הלחיצו אותי, פחדתי שאגיד דברים ואצטער שחשפתי את עצמי ככה. אבל עם הזמן אתה לומד לאן לא להיכנס. יש חוסר ביטחון כזה שתצא אידיוט".

איך את יכולה להגיד את זה על עצמך?! את הכי אינטליגנטית ועמוקה.

"יש דברים שאני 'עמה' רצינית בהם. גדלתי בחברה מאוד אינטלקטואלית, שהידע בה היה נורא חשוב. החבר שלי, למשל, גדל במקום אחר לגמרי, שבו התשוקה והחיים היו יותר חשובים מהידע".

בא לי לעשות לך שיחת העצמה.

"באמת? למה? אני נשמעת חסרת ביטחון?"

לא, אבל יש לי תחושה שאת לא רואה עד כמה הסביבה מעריכה אותך.

"אני רואה את זה, אבל אתה רואה בעצמך דברים שאחרים לא רואים. אני עובדת על זה".

כשאני לא עובדת, אני... "וואי וואי. אני הולכת לאיבוד. אני צריכה מסגרת. אני מעופפת ברמות פסיכיות. היום, נגיד, אם היו מציירים את המסלול שעשיתי בבית: בסך הכול רציתי ללכת להתקלח, אז נכנסתי למקלחת וראיתי שחסר נייר טואלט, אז הלכתי לשירותים השניים להביא נייר טואלט

 ופתאום ראיתי שיש מלא נמלים מתות, אז הלכתי להביא מטאטא כדי לנקות אותן וכבר המשכתי לנקות את כל הבית. עשיתי את כל המסלול המטורף הזה, ובסוף עצרתי וניסיתי להיזכר מה רציתי לעשות מלכתחילה. וככה מתחסלים לי ימים שלמים - הופה, נהיה אחר הצהריים. אני חסרת עמוד שדרה כשאין לי מסגרת. אם לא אומרים לי מה לעשות, אני לא יודעת מה לעשות. יש אנשים שמכניסים את עצמם למסגרת בכוח, אבל גם את זה אני לא אוהבת כי אתה גם צריך לדעת להיות בשקט בבית. אין לי עבודה יומיומית - אני מופיעה בהצגות בערב, אז זה נורא קשה".

הכי עצוב לי... "לראות את הכלבה שלי מזדקנת. היא אצלי תשע שנים והיא כבר ממש זקנה, למרות שאני לא יודעת בדיוק בת כמה היא כי לקחתי אותה מצער בעלי חיים. בכניסה לבית יש ארבע מדרגות שהיא לא מסוגלת לעלות ואני צריכה להרים אותה, והיא מסתכלת עליי בעיניים האלה שלה כאילו היא לא מבינה מה קורה, וזה שובר לי את הלב. שובר לי את הלב גם שהיא לא יכולה לדבר. המחשבה על כך שיום אחד אולי אצטרך להרדים אותה גורמת לי לבכות. זה ממש נורא בעיניי, שהם מתים לפנינו".

כשאני מאוהבת, אני... "מתנהגת כמו מכורה לסם. אני בהיי כל הזמן, עושה שטויות, בוכה, צוחקת, ההורמונים שלי משתוללים. כשאין לי את הדבר הזה, אני צריכה אותו כמו סם לווריד, כמו הרואין, וכשיש לי את זה אני ברקיע השביעי. לפני שבועיים עברתי לגור עם החבר שלי (השחקן אסף סולומון, הם הכירו בהצגה שבה שיחקו יחד ויוצאים כחצי שנה - ח"ג), וזו פאזה שונה בזוגיות. איך שלא תסתכלי על זה, זו עליית מדרגה, וזה מלחיץ. זה לא פשוט".

אהבה זה... "אין לי מושג. אני מנסה להבין את זה כל הזמן. כל מיני דברים שאני חושבת שהם אהבה - אני מבינה מתישהו שהם לא. הרבה דברים מונעים ממקום מאוד אינטרסנטי, וזה לא באמת, זו לא אהבה. למשל כשאתה דואג למישהו אבל אתה בעצם מונע מאיזו חרדה שלך, או כשאתה חושב שאתה אוהב אבל אתה לא מראה את זה, אז מה זה שווה? בקיצור, אין לי מושג מה זה".

הכי סקסי בעיניי... "שלמות עצמית של בנאדם. כשנוח לו בינו לבין עצמו. שמעי, אם נוח לך להיות בן זונה, זה לא כזה מדליק. אלירז מאוד סקסי בעיניי. אין לו בעיה להראות את התחושות שלו, לדבר על זה או להכיר בזה. הוא לא מנסה להסתיר. הוא כל הזמן בוחן ובודק את עצמו. יש לו מודעות עצמית. אני גם נמשכת מאוד לכפות ידיים של גברים. ידיים גדולות הורגות אותי. גם עיניים זה חשוב. אני מתה על גברים גדולים, יותר גבוהים ממני, אני 1.73 מטר. מישהו שאני יכולה להרגיש קטנה לידו".

הכי מצחיק אותי... "טוב, זו הולכת להיות תשובה מגלומנית, אבל אני הכי מצחיקה את עצמי. כשאני קולטת דברים מפגרים שלי, או כשאני רואה שאני

 מתנהגת כמו מטומטמת. יש לי חבר ממש טוב שזה ההומור שלנו, הוא מספר לי על הדברים המפגרים שהוא עשה ואני מספרת לו על הדברים המפגרים שאני עשיתי. נגיד, אני יכולה לספר לו על זה שישבתי עכשיו בריאיון ואמרתי משהו מטומטם ויצאתי אהבלה. כל מיני פדיחות כאלה שאנחנו עושים מול העולם, מול החברה. אתמול למשל עשיתי איזו פדיחה, התנהגתי בצורה מסוימת וחשבתי שאני מה זה חכמה, והבנתי שאני עושה את זה ממקום מאוד אגואיסטי וכדי להרגיש יותר טוב מול מישהו. לפעמים זה גם פדיחות של להיתקע בדלת, כן? אבל בעיקר כשאני חושבת שאני פועלת ממקום מסוים ואחר כך קולטת כמה מטומטמת יצאתי וכמה עבדתי על עצמי. העליבות שלי הכי מצחיקה אותי".