אמנות המלחמה

על דבר אחד קשה להתווכח: יריד האמנות "צבע טרי 3", שנפתח אתמול בהאנגר 1 בנמל יפו, יוצר באזז של ממש בסצינת האמנות המקומית. היריד הגדול, שמתקיים בתל אביב זו השנה השלישית ומציג יוצרים גלריסטים לצד עצמאיים, מקרין על סביבתו ואף מעורר שיח מעניין - מה בין אמנות, סלקציה ומסחר.

 

ב"צבע טרי" שמים דגש גדול על ממכר היצירות, שעשרות מהן נרכשו בסכומי כסף מרשימים כבר באירוע הפתיחה המוקדם בו השתתפו רבים מעשירי הארץ. אמנים רבים נרשמו ליריד בתקווה להשתמש בפלטפורמה שהוא מציע כדי לזכות בהזדמנות להציג וגם להתפרנס. אבל מה עם האמנים הרבים שלא התקבלו? האם הם באמת פחות מוכשרים, או אולי פשוט מציעים עבודות קצת פחות "סחירות"?

 

השנה החליטו יעל בר שלום ומיכל ריבלין, שתי אמניות שלא עברו את הסינון של "צבע טרי", להציע תשובה הולמת ככל האפשר לענק מנמל יפו ויזמו את הקמת "סלון הדחויים" - יריד האמנות האלטרנטיבי, שמוקם לא רחוק, במרכז עמיעד בשוק הפשפשים.

דחוי, אבל ראוי. גל במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו

 

יצאנו אל השטח כדי לשוחח עם האמנים עצמם - המקובלים, וגם אלו המקופחים (לפחות בעיני עצמם). עומר גל למשל לא התקבל ל"צבע טרי", אך מאמין שיצירותיו לא פחות טובות מאלו שכן הצליחו, ובעיניו "סלון הדחויים" הוא במה ראויה מספיק. פלג דישון חושב כמוהו, למרות שהוא עצמו כן מציג בחממת האמנים ב"צבע טרי" ומציע את עבודתו במחיר של 11,600 שקל. אולי זה בעצם מה שמפריד בין אמנות גבוהה ל... זולה? כל אחד אחר יחליט בעצמו.