בנה ובעלה החדש רבים, והיא נקרעת בין שניהם

שאלה:

אני נשואה בפעם השנייה ויש לי ילד בן 13 מנישואיי הראשונים. בעלי והילד ממש לא מסתדרים. הילד אמנם די חצוף ולא עוזר בבית, אבל בעלי ממש הפך אותו לסוג של יריב ולאחרונה מסרב לדבר איתו בכלל.

אני מרגישה שאני מכעיסה את שני הצדדים ומוותרת על עצמי.

מה לעשות?

תשובה:

אמנם כתבנו כאן לא מעט על הקושי להדביק משפחה חדשה עם הישנה, אבל זהו נושא כל כך חשוב ונפוץ, ששווה להתייחס אליו שוב. הפעם אבחן את המצב מהצד שלך, כמי שנמצאת בין הפטיש והסדן.

אני רוצה להתייחס למשפט האחרון שלך בו כתבת שאת מרגישה שאת מכעיסה את האחרים. שימי לב למה שאת עושה לעצמך בניסוח הזה: יש במשפט פעמיים "אני" כשבעצם, הבעיה שמטרידה אותך היא בינו לבינו: בין הנער לבין הגבר החדש שנכנס לחייו.

ברור שאת סובלת מהמתח והקרע שנוצר בין הבן לבן הזוג החדש, אבל הניסוח שלך מעיד, לפי פרשנותי, שאת לוקחת על עצמך הרבה יותר מדי אחריות ואשמה למצב. כך קורה ששני הגברים, ואולי גם בעלך הקודם תורם למדורה, כותשים ומשאירים אותך בין הפטיש לסדן - מבוהלת, חסרת אונים ואומללה.

זה לא שאין לך אחריות, ולא שאינך אמורה לדאוג ולחפש פתרון, אבל גם שני הנוגעים בדבר צריכים להבין שיש להם אחריות גם בתיקון המצב. כרגע, זה נראה יותר כמו מריבה בין שני ילדים. כל אחד רוצה שאת תצדיקי אותו. כל אחד מתחפר בעמדת הברוגז שלו ומאשים את השני ש"הוא התחיל".

כדי לצאת מהבלגן דרוש לדעתי טיפול יסודי. קודם כל, בן זוגך החדש שהוא המבוגר בסיפור, צריך להבין שהוא המבוגר. לא פירטת האם יש גם לו ילדים ואיך הם משתלבים במערך הכולל, אבל הוא כנראה לא הבין את התפקיד שהוא נכנס אליו, את הצורך להגיע אל לבו של בנך וליצור איתו קשר ושפה משותפת.

זו בעיה שדורשת התערבות מקצועית

נער בן 13 שהוריו התגרשו יכול להיות סוער, מתוסכל, כעוס ו"לא נחמד". ההורמונים של גיל ההתבגרות משתלבים עם המשבר המשפחתי שעבר, לכן כדאי לראות אותו בתור מי שזקוק להבנה ועזרה ולא בתור "חצוף ולא עוזר בבית". אני לא מכירה הרבה נערים ישראלים בני 13 שעוזרים בבית, וזו לדעתי בעיה שולית בתקופה בה המשפחה מתמודדת עם פרויקט הרבה יותר גדול: בנייה של משפחה חדשה ומורכבת.

הואיל ובן זוגך נשמע כמי שלא יודע איך לרכך את הקשר עם בנך ולהתיידד איתו, כדאי להמליץ לו ללכת, יחד אתך,

להדרכת הורים. פסיכולוגים שמומחים בטיפול בילדים, או מטפלים משפחתיים, מתמחים בהתערבות במשברים מסוג זה. איש מקצוע יוכל לעזור לכם למצוא יחד את השביל המדויק שמשלב בין הצורך המוצדק לשמור על סמכותכם כהורים שרשאים לדרוש ולחנך, לבין הצורך בהבנה של הילד ואמפתיה למצוקה שלו ולצרכים שלו.

זו לא בעיה שניתן "לפתור" בעצה כתובה באינטרנט, אלא רק לחזק אותך ולומר: את לא אשמה, ואת לא "מכעיסה". אלו שני הבחורים שלא מצליחים להסתדר ביניהם ואת רק קודקוד אחד במשולש.

יש שלושה אנשים בסכסוך הזה, ואולי יותר. כולם צריכים להבין מה הם תרמו לקרע ואיך הם יכולים לקחת אחריות ולשקם את היחסים, וכדאי להזדרז, כי כשבנך יגיע לגיל 16-17 זה יהיה הרבה יותר קשה ואולי כבר בלתי אפשרי.

קח את המושכות ותן דוגמה של בן אדם מבוגר

ולבן הזוג החדש אני מעבירה מסר, אולי הוא יתעניין בדברים: אדוני היקר, נכנסת לתוך משפחה קיימת. יש בה נער בן 13 שמן הסתם עבר כמה דברים קשים בזמן שהוריו התגרשו. אולי הוא חש קנאה כלפיך, שאתה קרוב לאמו. אולי הוא כועס שמישהו תופס את המקום של אביו, ואולי אתם מאוד שונים והוא לא מבין מה אתה רוצה ממנו.

יש לו את מלוא הזכות להרגיש את מה שהוא מרגיש. אני מבינה שהוא מבטא את תסכולו בצורה לא נעימה. הוא חצוף ולא עוזר לכם, אולם אתה הוא המבוגר, ולכן האחריות היא קודם כל שלך לחיפוש גשר בחזרה אליו.

חשוב מאוד שתיקח את המושכות ותיתן דוגמה של אדם מבוגר, שבא מתוך הבנה ואכפתיות, מוכן להבליג ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילד. הכוח שלך מגיע מניסיון החיים ומהרצון לגרום שמחה והרמוניה לאשתך, שסובלת מאוד מהקרע ביניכם.

כדאי מאוד לא לגשת לקשר עם ילד מעמדה של אגו, לא לעסוק בכבוד שלך ולא לצפות שהוא יציית כאילו היה בנך שלך. להיות אב חורג הוא תפקיד לא פשוט, וכדאי מאוד שתתייעץ ותקבל הדרכה כיצד למלא אותו, כך שהילד יוכל להתחבר אליך ולעזור מתוך רצון והערכה, ולא מתוך עימותים ופחד.

שווה להשקיע מאמצים היום, כדי שבכל השנים הבאות תוכלו להתנהל כמשפחה של ממש ולא כמו אנשים זרים.

מטפלים להדרכת הורים ניתן למצוא באופן פרטי, או דרך קופת חולים, או בתחנות לטיפול משפחתי שיש בכל רשות מקומית ועוד.

בהצלחה!

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.