אם היא חושבת על בגידה, זה מספיק מדאיג
לגבר יהיה כמעט בלתי אפשרי למחול לאשה שהצמיחה לו קרניים, אבל כל עוד היא לא עשתה זאת פיזית לא כל כך אכפת לו מה היא חושבת. אבל אולי כן צריך להיות אכפת לו
הטור של אבינועם בן זאב על מחשבות בוגדניות
גרם לי לחשוב על ההבדלים שבין נשים לגברים. אני חושב שבשביל אשה מחשבות בוגדניות יכולות להיות הרבה יותר גרועות ממעשים, בעוד שלגבר מה שהכי יפריע ברוב המקרים זה דווקא המעשה.
ואז פתאום מגיע מישהו שמצית בה את הלהבה מחדש. היא לא רוצה לזרוק לפח את מה שיש לה, אבל מצד שני היא מרגישה שהיא חזרה איזה 20 שנה אחורה בגיל.
למה? כי נשים וגברים חושבים אחרת. לגבר הכי חשוב שאף אבל אף!!! אחד לא ייגע פיזית באשה שלו, בעוד שלאשה דווקא חשובה יותר הנאמנות ברוח. אשה תסלח הרבה יותר בקלות על בגידה פיזית מאשר גבר, העיקר שהוא יגיד שזה היה שום דבר בשבילו ושרק אותה הוא באמת אוהב. לעומת זאת, לגבר יהיה כמעט בלתי אפשרי למחול לאשה שהצמיחה לו קרניים, אבל כל עוד היא לא עשתה זאת פיזית לא כל כך אכפת לו מה היא חושבת.
אבל מה שהגבר לא מבין זה שבשביל אשה, עצם המחשבה על הבגידה היא הרבה יותר גרועה. מבחינתה, עצם המחשבה אומרת שהיא כבר לא אוהבת אותו יותר. עצם המחשבה אומרת שהוא כבר לא מספק אותה יותר, לא מושך אותה יותר, לא נותן לה את מה שהיא צריכה מהגבר שלה.
היא נשארת איתו כי היא כבר התרגלה לשטויות שלו
היא נשארת אותו כי זה נוח. היא נשארת איתו כי יש להם ילדים משותפים. היא נשארת איתו כי היא פוחדת להיות לבד ואין לה שום דבר אחר בטוח. היא נשארת איתו כי היא כבר התרגלה לשטויות שלו, אז עכשיו להתחיל הכל מחדש? למי יש כוח? אבל... וזה אבל גדול מאוד – היא כבר לא אוהבת אותו.
עוד מבט:
מתוך שינה אשתי לחשה את שמו של גבר אחר
שומר הברים
כשהייתי נער ויצא לי להידרש לענייני בגידות, תמיד טענתי שלנבגד יש אשמה לא פחותה משל הבוגד/ת. אני זה שנתתי לאשתי לפתח סוג של קיום מקביל באינטרנט. איך לא ידעתי ואיך לא גיליתי, ואיך נתתי לאהבה הנפלאה הזאת לחמוק ממני?
היא מרגישה שיש לה סיכוי להיות שוב באמת מאושרת. היא רוצה לשכב איתו, אבל היא יודעת שזה אסור. והיא גם אומרת לעצמה שזה לא כל כך חכם. היא יודעת שזו יכול להיות שזו התאהבות חולפת, אז היא פוחדת ללכת עם זה עד הסוף. היא מעדיפה עדיין את המוכר והישן, אבל מה שמחזיק אותה שם זה רק הפחד וחוסר הביטחון.
הוא לא מבין שמנטלית היא כבר מזמן לא שם
לגבר שלה, שלא מבין מה באמת חשוב לה, לא אכפת. הוא לא מבין שבגידה כבר התרחשה. הוא לא מבין שמנטלית היא כבר מזמן לא שם.
אז נחזור לשאלתו של אבינועם: מחשבות על בגידה הן כמו מעשים בוגדניים? אז לדעתי, בשביל רוב הנשים הן יותר גרועות, מפני שהן מעידות על הבעיה האמיתית שנמצאת שם הרבה לפני שהמעשה יוצא אל הפועל. או הבעיה שנמצאת שם גם אם המעשה איננו יוצא או אפילו לא ייצא אל הפועל לעולם.
נכון שבשביל הגבר הפגיעה הקשה לאגו תהיה הבגידה הפיזית. אבל דווקא כדי שיוכל למנוע את אותה בגידה פיזית, עליו לדעת על מה אשתו חושבת. כי אולי לא כלו כל הקיצים. אולי הוא דווקא יכול להגיב במקום. אולי הוא יכול להציל את הקשר שלהם ברגע האחרון. לעשות מעשה ולהפיח מחדש חיים ברמץ של מדורת האהבה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
