שתף קטע נבחר

  • טיול לעבר

משפחת באום: משואה לתקומה - פרק א'

הפרקים הקרובים ב"טיול לעבר" יפגישו אותנו עם משפחת תעשיינים יהודית-גרמנית, ששורשיה שנטעו עמוק במאה ה-19 - הצליחו להצמיח דור שעבר שתי מלחמות עולם, לחם בבריגדה היהודית, שרד את השואה ואף עלה ארצה והקים בה ישובים

סיפורה של משפחת באום, מרים (לבית גומפרט) וצבי באום, מתחיל בגרמניה עם שורשים כבר מהמאה ה-19, עובר דרך מלחמות העולם הראשונה והשנייה, השואה, הבריגדה היהודית, ומגיע עד הקמת המושבים השיתופיים רמות נפתלי ומולדת.

 

הסיפור מתפרסם בזכות הצילומים הרבים ששמרה המשפחה מדור לדור, ונמצאים אצל מרים, צבי ואסתר ביתם. תודתי נתונה להם.

 

בני משפחתו של אביו של צבי, הנס באום, שמקורה בעיר לאונבורג (צפון גרמניה), היו בעלי מפעלי קונפקציה ובית מסחר גדול בשם "המקור לאיכויות משובחות". בני משפחתה של אמו, ליזה באום מבית הירש, היו תעשיינים יהודים בגרמניה מראשית המאה ה-19.

 

בפרק הראשון אביא מבחר תצלומים ממפעלי הירש בגרמניה, ובפרקים הבאים תמונות משואה לתקומה.


1. צבי ומרים. ביום חתונתם שרתו שניהם בצבא הוד מלכותו: צבי בחטיבה היהודית הלוחמת, ומרים ב-ATS


2. מפעלי משפחת הירש נוסדו בשנת 1881 בעיר Frankenwinheim. המייסד ליאו הירש (בתצלום)


3. מאיר הירש מדור המייסדים, 1862


5-4. המפעל השני הוקם בשנת 1918 בדיסלדורף בניהולו של תיאודור הירש. בשנת 1936 החרימו הנאצים את כל המפעל ושלחו את תיאודור וג'ני, אשתו, ל"מקום לא ידוע". חביות העץ במפעל, הן בעלות קיבולת של יותר מ-28 אלף ליטר


5.


6. חניון מכוניות המנהלים במפעל בדיסלדורף


7. מראה כללי של המפעל השלישי בלייפציג


9-8. במרתפי המפעל בלייפציג


9.


11-10. המשרד של המפעל בלייפציג. כדאי לשים לב לפרטי הנדסת אנוש שהשקיעו ה'יקים' בפריטי הריהוט המשרדי, שנכונים גם כיום: משטח השולחן מוטה בזווית נוחה ליושב לצידו. עוד לא המציאו כסאות הידראוליים אבל ניתן לכוון את גובה הכסא עם בורג. שפופרת הטלפון בגודל ראש אדם והמנורות מעל השולחן ניתנות לכוון בעזרת גלגלות. מגרסות נייר לא היו, אבל התנור שימש לצורך שריפת נייר במקום, וחום השריפה שימש גם לחימום


11.


12. איגנץ הירש, אביה של ליזה (הירש) באום. כלכלן במקצועו, הקים את המפעל הרביעי ב-Schweinfurt על גדת הנהר מיין בשנת 1930. היה זה המשוכלל במפעלי הירש, שכלל תחנת רכבת (ראה תצלום ב' בצד) ומעגן ספינות להובלת הגלם והתוצרת.

 

בשנת 1937 החרימו הנאצים את המפעל, העבירו את הבעלות עליו ל-Farben Gi ולאחר מכן ל-Sachs Motor. איגנץ הירש לא היה ציוני, הוא ראה עצמו כבן הלאום הגרמני, אבל זה לא מנע מהנאצים לשלוח אותו להשמדה במחנה אושוויץ בשנת 1942


14-13. מתקני הזיקוק ב-Schweinfur


14.


16-15. חצר המפעל, מגדל המים וארובת התנור ב-Schweinfur


16.

 

פירוט תמונה א':

הנס באום (אביו של צבי) בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה. הוא נפגע במלחמה זו מגז רעיל וסבל מכך כל חייו. משפחתו של הנס עסקה בקונפקציה. בחודש מרץ 1923 נישאו הנס באום וליזה לבית הירש. עד לחתונתה הייתה ליזה מזכירה של כל מפעלי הירש.

 

אביה, איגנץ הירש, היה אומר "את בנותיי אני אוהב, גם את חתניי, אבל לא אצלי בבית! שכל אחד יקים עסק משלו". הנס החליט לזנוח את עסקי הקונפקציה ולהשתלם בתחום המזון. חותנו, איגנץ, סייע בידו להקים בשנת 1924 מפעל משלו, המפעל השלישי בקונצרן הירש, לייצור חומץ יין, מלפפונים כבושים וליקר בעיר לייפציג, רח' בראושטרסה.

 

המפעל נבנה על קרקע בה היה מפעל שיכר קודם ותחתיו מרתפי אחסון ענקיים לחביות השיכר. משנת 1933 שימשו המרתפים את הנאצים בכדי לענות ולרצוח יהודים מדי יום. גם בני משפחת הירש והנס זומנו למקום, ו"בלחץ פיזי לא מתון" הוכרחו להעביר את המפעלים לרשות הנאצים.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
א. הנס באום. פרטים נוספים על האיש בסוף הכתבה
ב. תחנת הרכבת במפעל הירש ב-Schweinfurt
ג. מיכלי הבישול
ד. התקנת חביות עץ
ה. מתקן מילוי קופסאות השימורים
ו. מחסן השימורים
ז. חממת ניסוי לגידולים חקלאיים במפעל
מומלצים