שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל אדם הוא אי
    אם למשורר רוד ג'למה, שמוצאו מהאיים הפריזיים, היו קצת יותר מרפקים ויחסי ציבור, יצירתו היתה מקבלת את המקום הראוי לה. משה דור מנסה לתקן קצת את העוול במדור מיוחד לכבודו

    ברבור זכוכית בגודל טבעי: עיון בקיפאון

    אֲנִי מֵנִיעַ אֶת יָדִי לְאִטִּי

    בְּמוֹרַד צַוָּאר הַבַּרְבּוּר,

    הָאוֹצֵר בַּאֲלֻמָּה מִתְרַחֶבֶת

    אֶת הָאוֹר הֲכִי צַר וְחִוֵּר

    בְּעוֹדוֹ יוֹצֵר לוּלָאָה אֲרֻכָּה וּמִשְׁתַּפֶּלֶת,

    הַמִּתְעַבָּה וְהוֹלֶכֶת בְּהַחֲלִיקָהּ וּבְהִתְרַפּוֹתָהּ,

    קִמּוּר הַמִּתְכַּהֶה

    לְעֵבֶר הַבְּלִיטָה וְצָבֶה,

    שָׁרִיר שֶׁל מָעוֹף-בְּכֹחַ.


    ג'למה. ברבור של שירה נדירה (צילום: ארכיון משפחתי)

     

    מֵעוֹלָם לֹא נָגַעְתִּי בְּדָבָר שֶׁיּוּכַל

    לֶאֳצֹר אֶת מַסְלוּלֵי

    הַעִקּוּלִים הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה שֶׁל בֹּהַק

    וְלַחְלוּחִית, הַבַּרְבּוּרִיּוּת הַזּאֹת

    שֶׁנֻּפְּחָה בִּזְכוּכִית לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה

    עַל-יְדֵי נְשִׁימָתוֹ וְיָדוֹ שֶׁל

    אֻּמָּן אִישׁ וֶנֶצְיָה הַנִּכְסָף לְבֵיתוֹ,

    אֶחָד מֵחֲבוּרָה שֶׁל יוֹצְרֵי זְכוּכִית

    שֶׁהֻגְלְתָה לָאִי מוֹרֶנוֹ.

     

    היכן

    הַיֶּלֶד שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַחֲזִיק

    עֵר וְנִצָּב עַל מִשְׁמַרְתּוֹ בְּתוֹכִי

    רָגִיל הָיָה לִתְהוֹת,

    בְּעוֹדִי פּוֹסֵעַ לְבֵיתִי בַּעֲרָבִים מְסֻיָּמִים,

    לְהֵיכָן הָלַךְ צִלִּי

    כְּשֶׁהָלַךְ.

    עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ. לַיְלָה

    מוֹבִיל אֶת צִלִּי לְתוֹךְ

    אוּרְווֹת גּוּפִי הָאֲפֵלוֹת,

    הַחֲשֵׁכָה נִדְחֶפֶת לְנִבְכֵי

    כָּל דְּמוּתִי הַיְּשֵׁנָה כֻּלָּהּ,

    טְרִילְיוֹן תָּאַי הַנְּעוּלִים.

    לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי יָכוֹל לָחוּשׁ בָּהּ זָעָה

    וְחוֹמֶקֶת לְדַרְכָּהּ. כְּשֶׁאֲנִי מְטַלְטֵל וּמֵעִיר

    אֶת עַצְמִי, חוֹזֵר וּמְמַלֵּא אֶת הֶעְדֵּר

    הַצֵּל בְּקָפֶה שָׁחוֹר, אֲנִי יוֹדֵעַ

    שֶׁהוּא נִמְצָא בִּרְחוֹבוֹת הַבֹּקֶר, מַמְתִּין

    לִי בְּשֶׁקֶט שֶׁאֶצְעַד לְפָנָיו.

     

    על אֲבֵדָה

    מַה שֶּׁאֲנוּ מְאַבְּדִים וְאֵינֶנּוּ עוֹד - תַּצְלוּם,

    הַשָּׁנָה שֶׁהֶחֱמַצְנוּ לְבִלּוּי בִּסְפָרָד,

    רֶגַע וְאֵין בִּלְתּוֹ לְהִפָּרֵד מִבֶּן

    שֶׁנִּפְטַר, הַהִזְדַּמְנֻיּוֹת הָרַבּוֹת לְהוֹכִיחַ

    אֶת הָאַהֲבָה הַשּׂוֹרֶדֶת אֶת עֶצֶם כִּשְׁלוֹנוֹתֶיהָ-

    אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּדֵּר בִּלְעֲדֵיהֶם.

    לְעוֹלָם אֵין הֵעַדְרָם נְקֻדַּת הַמּוֹקֵד.

    הָאֲבֵדָה עַצְמָהּ אֵינֶנָּה הֶעְדֵּר,

    הַמַּמָּשׁוּת שֶׁבְּנוֹכְחוּתָהּ מְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ:

    הַבֵּן הַזָּכוּר, הַבָּנוֹת

    שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה לְלֵידוֹתֵיהֶן,

    הַמִּשְׁפָּט הַפּוֹתֵחַ שִׁיר אוֹ לַחַן

    הָאָמוּר לְבַטֵּא אַהֲבָה הַמְּנוּעָה מִלַּחֲרֹץ אֶת נוֹשְׂאָהּ.

    לְעִתִּים אֲנִי תּוֹפֵס, עַל רֶקַע עָלִים יְרֻקִּים

    בְּעֵץ הָאֶדֶר הַכָּסוּף הַיָּשִׁישׁ שֶׁלָּנוּ, שָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת

    שֶׁל גִּבְּתוֹן הַמַּבְזִיק אֶת דְּמוּתוֹ הַכְּחֻלָּה-הַכֵּהָה,

    דְּמוּת שִׁבְחֵי בֹּקֶר מֻקְדָּם שֶׁעוֹדֶנּוּ

    כִּמְעַט אָבוּד וּמְנַסֶּה לְהַבְקִיעַ.

     

    מכתב למַיְירָה סְקְלֵרוּ, השוהה במֶקוּנִידָה שבאי אֱבוֹיָה, ביוון העמק האבוד, מונטגיו, מישיגן, 7 ביולי 1982

    מַיְירָה יְקָרָה, בְּאֶחָד מִט"וּ בָּתֵּי אוֹתוֹ כְּפָר גָּבֹהַ

    שֶׁאַתְּ שׁוֹכֶנֶת בּוֹ: בַּזְמַן שֶׁכְּבָר חָלַף יָכֹלְתְּ לְהִצְטָרֵף לְקִינָתָן

    שֶׁל נָשִׁים עַתִּיקוֹת הַגּוֹנְחוֹת כֵּהוֹת כִּרְדִידִים

    לַמַּחֲשָׁבָה שֶׁשָּלַחְתִּי אֶת הַדַּוָּר וַחֲמוֹרוֹ

    לְהַעְפִּיל בְּמַאֲמַצֵּי כֹּחַ בְּמַעֲלֶה הַשְּׁבִיל הַהֲרָרִי הַמְּאֻבָּק

    הַמּוֹבִיל מֵהַנָּמָל הַקָּטָן בקָרִיסְטוֹס כָּל הַדֶּרֶךְ לְמַעֲלָה

    אַךְ וְרַק כְּדֵי לוֹמַר מַה שְּׁלוֹמֵךְ אֲנִי בְּסֵדֶר אֲנַחְנוּ כָּאן מִתְגַּעְגְּעִים אֵלַיִךְ.

     

    הַדָּבָר מַצְדִּיק אֶת שְׂכִירָתוֹ. אֲנִי תְּפִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁצִּלְצוּל

    פַּעֲמוֹנֵי הַעִזִּים וְזִמְזוּם קָרוֹב יוֹתֵר שֶׁל דְּבוֹרִים בַּתִּימוֹס

    יָקֵלוּ עַל טִרְחַת הַדֶרֶךְ שֶׁפֶּתֶק זֶה חַיָּב לַעֲבֹר.

    אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְמַעַן רַגְלֵי הַחֲמוֹר, לְפָחוֹת לְמַעַן שָׁלֹשׁ יָדַיִם

    נֶאֱמָנוֹת שֶׁיֶּאֶצְלוּ לַדַּוָּר בְּרָכָה בְּסִמַּן הַצְּלָב,

    לְמַעַן מַיִם קָרִים בְּמַעֲלֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁטַּעֲמָם אַבְנִי,

    לְמַעַן מַשַּׁב רוּחַ וְדִמְמַת יַיִן שָׁם לְמַטָּה בְּקָרִיסְטוֹס.

     

    וְעַכְשָׁיו כֹּה עַתִּיקָה וְטוֹבָה הִיא תְּחוּשַׁת הַתְּפִילָה בְּקוֹל רָם

    כְּאִכָּר וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי נוֹשֵׂא תְּפִילָה גַּם לְמַעַן גֶּשֶׁם שֶיַּנִּיחַ יָדַיִם חֲפוּזוֹת

    עַל הָאָבָק, לְמַעַן נְשִׁימָה יְרֻקָּה חֲזָקָה שֶׁל בְּצָלִים בְּשָׂדוֹת גְּבוֹהִים.

    שָׁלוֹם עַל הַכְּבָשִׂים הָרוֹעוֹת בַּסְלָעִים. לְוַאי וַעֲצֵי זַיִת

    יִבְקְעוּ סְמִיכִים וּכְבֵדִים בְּמַעֲלֶה הַחֲצֵרוֹת הַמְרֻצָּפוֹת וְהַמַּטָּעִים,

    הָבָה יְנַגְּנוּ הַנְּבָלִים הַלַּיְלָה וְהַשֵּׁנָה תִּשְׂתָּרֵג עֲמֻקּוֹת כְּאוֹר נֵרוֹת

    בַּגְּפָנִים, וֵאלֹהִים בְּחַסְדּוֹ יַנִּיחַ לַגְּבִינָה לְהַחֲמִיץ בְּנַחַת בְּכַדֵּי הַחֶרֶס.

     

    מִן הָאֲגַמִּים הַגְּדוֹלִים אֶשְׁלַח רַק חֲדָשׁוֹת מִצְעָר: הַבִּיצָה שֶׁלָּנוּ

    שֶׁכִּמְעַט הִתְיַבְּשָׁה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹלִית חָזְרָה וְהוֹפִיעָה הַשָּׁנָה. שָׁם בַּמּוֹרָד

    הַקַּרְקְרָנִיּוֹת מְפַצְּחוֹת אֶת מֵתְרֵי הַבַּנְג'וֹן שֶׁלָּהֶן כָּל הַלַּיְלָה, וְהַצְּרָצָרִים מְפַרְפְּרִים.

    מְכוֹנוֹת מוֹטְטוּ אֶת הַיָּשָׁן בְּבָתֵּי הָעִיר, חֲנוּתוֹ שֶׁל הַנַּפָּח.

    אֲנַחְנוּ מִתְוַעֲדִים בַּכְּנֵסִיָּה הַקְּטַנָּה הַלְּבָנָה כְּדֵי לְנַסּוֹת לִבְלֹם אֶת הַפְּצָצָה.

    עִם שַׁחַר, מַמָּשׁ לְאַחַר סוּפָה, לְיַד הַחוֹף רָאִיתִי טַנְגֵרָה בְּאַרְגָּמָן

    מַצִּית אֹרֶן שָׁחוֹר-כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה נְטוּל הַסְוָאָה שֶׁעֲדַיִן

     

    שׂוֹרֵד בָּאוֹר. אֲבָל אֶת הָעִקָּר חַיָּב אֲנִי לְסַפֵּר לָךְ: רָאִיתִי

    אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאוֹר גּוֹחֵן לְתוֹךְ הַצַּד מֻכְתַּם-הַיָּרֹק שֶׁל אֶמְצָעִית סְפִינָה טְרוּפָה

    וְהַדָּבָר גָּרַם לִי שֶׁאָחוּשׁ מַשֶּׁהוּ בְּנוֹגֵעַ לְמֶזֶג הָאֲוִיר

    שֶׁצְחוֹק עַצְבָּנִי הוּא רַק תִּרְגּוּמוֹ הַמּוֹדֶרְנִי.

    הָיָה לִקּוּי לְבָנָה, הָיְתָה אוֹתָהּ סְעָרָה, וְאָז

    אוֹתוֹ אוֹר אַחֵר, הַהֲצָפָה הַכִּמְעַט מִיקְרוֹסְקוֹפִּית. מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ.

    אִמְרִי לִי אִם אַתְּ חָשָׁה בָּרַעַד שָׁם מֵעַל קָרִיסְטוֹס. בְּאַהֲבָה,

     

    קרקרנית - "צפרדע-הַפָּר", צפרדע גדולה המצוייה באזורי ביצה בצפון אמריקה וידועה בקולה הצווחני.

    טַנְגֵּרָה - ציפור שיר צפון-אמריקאית, הזכר בולט בשלל צבעיו.

     

    הנמלט

    עוֹדֶנִּי מְחַכֶּה לְצַג הַמַּחֲשֵׁב

    שֶׁיֵּעוֹר, וְהִנֵּה אוֹר בּוֹדֵד נִכְנָס

    מִמֶּרְחָק גָּדוֹל מֵאֲחוֹרָיו, נְקֻדָּה הַגְּדֵלָה

     

    וְהוֹלֶכֶת, גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת, עַד שֶׁהִיא מַבְזִיקָה לִמְקוֹמָהּ

    הַנּוֹעָד לָהּ כְּקַטַּר רַכֶּבֶת יָשָׁן הַמְמַלֵּא אֶת הָאַקְרן.

    עַכְשָׁיו קִיטוֹר וְאוֹרוֹת תַּחֲנָה מִסְתַּחְרְרִים בְּהַזְכִּירָם

    תַּצְלוּם מִימֵי בֵּית-הַסֵּפֶר, שֶׁדָּהָה לְחוּם צְהַבְהַב,

    שֶׁל הֵרְקִי-הֵרְקִי זָעִיר בִּסְחָבוֹת וּבְלִי אַבָּא,

    שֶׁמֵּת אָז בֶּעָבָר הָרָחוֹק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לְאִישׁ מֵאִתָּנוּ.

     

    הוּא מִשְׁתּוֹפֵף וְלוֹטֵשׁ כְּתָמִיד אֶת עֵינָיו

    אֶל הַקַּטָּר הַגָּדוֹל הַשָּׁחוֹר הַמִּתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ

    שֶׁפַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם מוֹשֵׁך אֶת הַקְּרוֹנוֹת

    נוֹצְצֵי-הַחַלּוֹנוֹת דֶּרֶךְ עִירֵנוּ

    לְשִׁיקָגוֹ. הַקַּטָּר רוֹטֵט

    וְנוֹפֵחַ, עוֹצֵר אֶת נְשִׁימָתוֹ.

     

    אַךְ הֵרְקִי נֶעֱלָם בְּתוֹךְ הַקִּיטוֹר

    וַאֲנִי רָץ אֵפוֹא וְרָץ כְּדֵי לְהַדְבִּיק אֶת הָרַכֶּבֶת הַיּוֹצֵאת,

    לוֹפֵת אֶת הַמַּעֲקֶה וּמֵנִיף עַצְמִי

    פְּנִימָה, נוֹסֵעַ עַל-פִּי הַקִּרְקוּשׁ לְבַדִּי בְּעַד

    הַלַּיְלָה, נוֹטֵשׁ אֶת הָעִיר, נוֹטֵשׁ אֶת הָעִיר

    עַל-מְנַת לִחְיוֹת אֶת חַיֵּי הֵרְקִי בִּמְלוֹאָם וְכֵן אֶת חַיַּי שֶׁלִּי.

     

    נודדים וושינגטוניים

    צִפֳּרִים הַמְצַיְּתוֹת לְמַפּוֹת הַנְּדִידָה הַחֲקוּקוֹת בְּמוֹחוֹתֵיהֶן

    לְעוֹלָם אֵינָן מְשַׁנּוֹת אֶת נְתִיבֵיהֶן בֵּין הַמְּדִינוֹת.

    אֲחָדוֹת מֵהֶן עֲדַיִן עוֹצְרוֹת בְּווֹשִׁינְגְטוֹן הַבִּירָה.

     

    בְּעוֹד אוֹרוֹת הַפֶּנְטָגוֹן מְגַשְּׁשִׁים בְּדִמְדּוּמֵי הַסְּתָו הָאִלֶּה,

    מַעֲרָךְ שׁוֹחֵר שָׁלוֹם בְּצוּרַת "וִי" שֶׁל אַוָּזִים קַנָּדִיִּים מַנְמִיךְ אֶת גַּלְגַּלֵּי נְחִיתָתוֹ,

    מַחֲלִיק עַל פּוֹטוֹמֶק הַשַּׁמְנוּנִי, מִתְפָּרֵק וּמִצְטוֹפֵף

     

    בֵּין סִירוֹת הַמֵּרוֹץ. כַּנְפֵי סִילוֹן טוֹפְחוֹת בָּאֲוִיר, מְצַפּוֹת לְתוֹרָן

    לִנְחֹתפְּטֵרוֹדַקְטִילִים סוֹבְבִים אֶת הַבִּיצוֹת הַגְּדוּשׁוֹת

    מִתַּחַת לִ"נְמַל הַתְּעוּפָה הַלְּאֻמִּי". תְּקִיעַת צוֹפָרִים גְּדוֹלָה וּפְרוּעָה

     

    בּוֹקַעַת מֵהַתַּעֲבוּרָה עַל הַגְּשָׁרִים-

    שׁוּבָם הַבָּיְתָה יוֹם יוֹם שֶׁל נוֹדְדִים שֶׁפָּנַסֵּי רִכְבָּם מְעֻמָּמִים

    וְהֵם מַתְוִים לוּלָאוֹת וּמַנְמִיכִים בִּמְשֻׁפָּע מִכֹּחַ הָאִינְסְטִינְקְט לְאֹרֶךְ קַוֵּי-הַלֹּבֶן הַקְּטוּעִים.

     

    בַּרְבֵּקְיוּ בליטל רוק

    לְמִישֶׁל

    מִנְהָגִים יְשָׁנִים: לְקִיחַת מְעִיל הַגֶּשֶׁם שֶׁלִּי בְּלֹא לְהִתְחַשֵּׁב בַּשָּׁמַיִם,

    אוֹ הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אֲנִי מְעַרְפֵּל בְּ"מִפְּנֵי שֶׁ" שְׁחוֹרִים אֶת הַקֶּסֶם שֶׁמְּהַלְּכִים עָלַיִךְ

    צִבְעֵי הָ"עַכְשָׁיוִים". תְּמֵהַנִּי כֵּיצַד אַתְּ מְסֻגֶּלֶת לַעֲמֹד בְּכָךְ.

    לְהִלָּכֵד יַחַד אִתִּי בְּאֵיזוֹ עִיר כְּמוֹ לִיטְל רוֹק,

    לְמָשָׁל, לְהַמְתִּין שָׁעָה לְמוֹנִית לְשׁוּמָקוֹם

    מְיֻחָד בְּעוֹד הַפִּטְפּוּט שֶׁלִּי מַטְבִּיעַ אֶת כָּל תַּבְלִינֵי

    הַבַּרְבֵּקְיוּ שֶׁל אֶמֶשׁ עַל-יְדֵי וִכּוּחַ עִם עַצְמִי

    אִם אוֹתָהּ מִלָּה הִיא אַפְרִיקָאִית. וְאַתְּ, בְּזִמְרוּר הַחֶסֶד הַיָּחִיד

    הַמּוֹשִׁיעֵנוּ, תּוֹהָה בְּקוֹל שֶׁמָּא אֲבַכֵּר

    לְהַמְשִׁיךְ בְּבֵרוּר הַסּוּגְיָה מָתַישֶׁהוּ בֵּינִי וּבֵינִי.

    אֲנִי מִשְׁתַּתֵּק, וְאַתְּ מְעִזָּה לַהֲקַת צִפֳּרִים מֻפְתָּעוֹת

    שֶׁסְּפָרֵינוּ הָרְצִינִיִּים מִתְעַקְּשִׁים לְכַנּוֹת צְחוֹק.

     

    אַף כִּי עַתָּה פִּשְׁפַּשְׁתִּי בְּסֵפֶר רְצִינִי בִּדְבַר

    הָאֵטִימוֹלוֹגְיָה שֶׁל "בַּרְבֵּקְיוּ", אֲנִי נִלְחָם בִּרְצוֹנִי לְגַלּוֹת לָךְ

    בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן מַה מָּצָאתִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּב בִּהְיוֹתִי לְבַדִּי

    אֲנִי עוֹמֵד לְטַלְפֵּן כְּדֵי לוֹמַר, רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיִי אִתִּי

    בִּשְׁבִיל סוּפוֹת גֶּשֶׁם, מִסְעָדוֹת, מוֹנִיּוֹת בּוֹשְׁשׁוֹת, הַטִּיּוּלִים

    לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרוֹת הֲכִי אֲרֻכּוֹת, וְלֹא מְשַׁנֶּה לְהֵיכָן יוֹבִילוּנוּ.

     

    לא רק בשירה האמריקאית יש יוצרים מצויינים שלא זכו לתשומת-לב שהם ראויים לה בגלל סיבות מסיבות שונות. בראש וראשונה, בגלל העדר הכישורים הנחוצים ליחסי ציבור, או חוסר הרצון להידחף אל קידמת הבמה ואל אורותיה, או אי הידיעה להשתמש במרפקים שהאבולוציה חננה בהם את ההומו-סאפיינס.

     

    רוֹד גֶ'לֶמָה, שנולד ב-1927 בעיר הולנד שבמדינת מישיגן, בצפון המערב התיכון של ארה"ב, וגדל בה ובעיר אן ארבור שבאותה מדינה - הוא דוגמה משכנעת לכך.

     

    שנים רבות, עד שיצא לגימלאות, שימש רוד פרופסור לספרות באוניברסיטת מרילנד, שבה ייסד את המגמה לכתיבה יוצרת ועמד בראשה. את הדוקטורט שלו קיבל מאוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד. בהיותו מצאצאי משפחה שהיגרה לאמריקה מהאיים הפריזיים (האיים השייכים להולנד, אך הלשון המדוברת בהם היא פריזית - דיאלקט של השפה ההולנדית) היה לאל ידו לצרף לשיריו המקוריים גם תרגומים מעולים משירת האיים האלה.

     

    קובצי השירה המקורית הלא-רבים שהוציא לאור הנחילו לו הן פרסים והן הערכה מצד הקוראים, אבל המוניטין היו, בדרך הטבע, מצומצמים. כאמור לעיל, רוד ג'למה שייך לאותו חוג של פייטנים שחולשתם ביחסי ציבור ורתיעתם משימוש במרפקיהם נוטות להבליע את סגולותיהם הייחודיות.

     

    בימים אלה הופיע כלל שיריו של רוד בהוצאת "ארדמאנס" וזו הזדמנות טובה להציגו לפני קורא השירה העברי. "ארדמאנס" היא הוצאת ספרים בעלת כיוון נוצרי שהיתה למו"ל של רוד ג'למה בשנים האחרונות. רוד עצמו גם הוא נוצרי מאמין, ועובדה זו משתקפת בכתיבתו, אך בה-בעת הוא רחוק מקנאות כרחוק מזרח ומערב, ליברל לפני ולפנים, דמוקרט מובהק, והחביבות וחוש ההומור הטבעיים שלו עולים בקנה אחד עם סובלנותו.

     

    באחרונה הוא משלים מחקר מקיף - שותפו לעבודה, גורדון דארה, הלך לא כבר לעולמו - על אסכולת ניו אורלינס שבג'אז האמריקאי. אגב, גם בנו (מנישואיו הראשונים) הוא מוזיקאי ומלחין בתחום זה עצמו.

     

    ג'למה מתגורר כיום בוושינגטון הבירה עם אשתו (היהודיה), הסופרת מישל אורווין, ומחלק את זמנו בין וושינגטון, הדיונות של נוף מולדתו על שפת אגם מישיגן וסאן חואן שבפורטו ריקו. המשורר הגדול, ג'יימס רייט, אמר על יצירתו

    של רוד ש"שירים אלה מצטיינים בחריפות הפיסית של לשונם, ומיקצביהם השריריים והרגישים...אחדים מהשירים טובעים בקורא רושם בל יימחה באמיתות ובעומק של הרגש שהם מבטאים, לא פחות מאשר באומנות עיצובם הקפדנית והנבונה".

     

    כמו כן, כתב עליו אחד המבקרים שהוא "משורר של תובנה צלולה ואנושיות עמוקה, המהולה במודעות מתמדת של הקדוש שבחיינו" ואילו משורר דגול נוסף, ויליאם מתיוז המנוח, היה סבור ש"מה שחדש ונדיר באופן יחסי בקרב משוררים הוא הגילוי של ג'למה שאימפולס לירי ודחף הגותי עשויים להתחלף, לכלכל זה את זה, ולהתפרנס זה מזה, להתחפש זה בדמותו של זה...שיריו מפגינים טכניקה המחושלת מעימות עם דרישות התוכן כדי להעשות פורמאליים. זה מה שמשוררים טובים יכולים לעשות ומשוררים פחות טובים לעולם אינם מסוגלים לסדר". הה כן, והמרפקים - זה כבר סיפור אחר.

     

    לכל מדורי "קול אמריקה" לחצו כאן 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים