אקטיביזם ואסקפיזם במסיבת מחתרת בבירה
כותל, כנסת, מגדל דוד וחומוס טוב אינם הדברים היחידים שקיימים בירושלים. גם לא רק הפגנות בין אוכלוסיות שונות או פקקים לרגל ביקורים ממלכתיים. סדרת כתבות חדשה - "ירושלים של מטה", בוחנת את הנעשה בבירה מתחת לאפו של הממסד. הפעם - קבוצת אקטיביסטים מנסה לחבק ולאתגר את האסקיפיזם באמצעות רייב מעורב
"אנחנו בעצם באים ומציעים אלטרנטיבה, האלטרנטיבה שלנו אומרת: אפשר לקיים אירועים גם של פורקן, גם של אמנות, גם של מוסיקה. אירועים של חיי לילה - מסיבות, ודרכם להעביר מסרים פוליטיים חברתיים בתקווה גם לעורר רגש, חשיבה, לא רק להתנגד למה שלא טוב, אלא גם להציע אפשרות אחרת".
בשלושת חודשים האחרונים הם נפגשו ודנו במרץ מה יקרה ולא יקרה ברייב המתוכנן. שעות על שעות של השקעה, תכנון ויצירה והכל שלא למטרות רווח. מדובר בעשרות צעירים ירושלמים שמצאו עצמם מפגינים כבר מספר חודשים בימי שישי במזרח העיר ירושלים נגד פינוי התושבים משכונת שייח ג'ארח,
והחליטו לנסות למצוא דרך אחרת להעביר את מחאתם. את המסרים שלהם, שתוכנם נתון במחלוקת, הם בחרו להעביר בדרך חלופית ומעניינת.
"קיומו של האירוע הוא תוצר של קבוצת אנשים שהתאספה סביב המאבק בשיח ג'ראח במטרה להרחיב את מעגלי העשייה לאוכלוסיות אחרות שבשגרת חייהם נתקלים פחות עם אקטיביזם חברתי, ולאלה שתחושת הייאוש חלחלה והביאה אותם לכדי שיתוק" מסביר אחד המארגנים המבקשים להישאר בעילום שם.
"עד כמה יכול היחיד להיות בריא בסביבה חולה ומדכאת?"
"יצרנו מסלול חוויתי המשלב מיצבים אמנותיים עם רייב מוסיקלי בנסיון להתמודד עם הצפת האימג'ים והמידע להם אנו נחשפים וכלפיהם פיתחנו חסינות ואדישות בחיי היומיום", הוא מרחיב. "אני יכול לתאר תחושה אישית של מיאוס מאירועי אמנות שאינם מתייחסים בבירור למצב, שבאמת כבר אי אפשר לסבול אותו יותר, של המדינה שאנו חיים בה.
תחושת מיאוס מהשתיקה ומהנורמליזציה בציבור לנוכח עוולות המשטר המתבטאות באופן הברור ביותר בכיבוש ובדיכוי הפלסטינאים - הפוגע בשני הצדדים גם יחד. קשה לי להבין כיצד ניתן ליצור אמנות בתקופה כה בעייתית ללא התייחסות לנושאים אלה, ואנחנו חשים צורך ואחריות לנסות לעורר מחשבה בחברה המאפשרת את המצב בשתיקתה המתמשכת".
"הרעיון היה לייצר אירוע מחתרתי בכל המובנים", הם מסבירים, "מקום מחתרתי, ארגון מחתרתי, ארגון משותף ללא מטרות רווח. במטרה להביא די-ג'אים מירושלים ותל אביב, וקבוצות היפ-הופ פלסטיניות שמעבירות מסר יותר עמוק, יותר חשוב, יותר חודר מכל תרבות הבילויים שקיימת.
הרעיון הוא לנסות לייצר שיח חדש, לאתגר את הגבולות, לאתגר את הסביבה שלנו".
"המילה אסקפיזם עלתה לא מעט בחודשיי הדיונים סביב בניית האירוע", הם מוסיפים. "אחת המטרות הייתה לשלב בין הצורך הכל כך אנושי באסקפיזם לבין הצורך הכל כך אנושי גם כן להשפיע על הסביבה שתהיה בריאה יותר,מתוך מודעות לשאלה עד כמה יכול היחיד להיות בריא בתוך סביבה חולה ומדכאת? מתוך הבנה זו החלטנו שלא לתקוף את האסקפיזם אלא לחבקו ולאתגרו בחשיבה מורכבת יותר".
"אז החלטנו לארגן מקום בשביל אנשים לרקוד בחושך, במרחב, בלי שיבחנו אותם וישפטו אותם, שיהיה משהו מעבר לסתם מסיבה", מוסיפה מארגנת ירושלמית צעירה. "קיומו של האירוע הוא תוצר של תחושת תסכול ואוזלת יד מול כוחה של המדינה המנוצל לפגיעה באנשים החלשים שתחת שליטתה. מול מציאות בה אפשר לנסוע חמש דקות מהבית ממערב העיר ירושלים למזרח העיר ולגלות עולם שבו בני אדם פשוט שווים פחות כי הם פלסטינים", הם מסכמים. "אנחנו רוצים לשנות את המציאות שלנו כדי לבנות חברה אחרת, לייצר חברה שחושבת, חברה שמרגישה, חברה שונה, מקום שונה שנוכל לחיות בו".
לפנייה לכתב/ת 
