שתף קטע נבחר

הקץ לפריבילגיה האשכנזית?

בעמנואל מתבטאת גזענות חדשה בשמה של "שונות תרבותית". בג"ץ החליט לשים לה סוף, כמו גם לאפלייתם לטובה של תלמידי הישיבות

בניגוד לטענה לפיה שורש הקונפליקט בעמנואל הוא העימות בין חרדים לחילונים או בין דת ומדינה, הוא מצוי דווקא בין זכות-יתר אשכנזית לשלטון החוק בישראל. הבדלים אלה אינם מינוריים.

 

זכות-יתר אשכנזית הינה מהמוסדות החברתיים הוותיקים ביותר בחברה, בכלכלה, בדת ובתרבות בישראל. הפעם בעמנואל היא לובשת פנים חרדיות של חסידות סלונים. בעבר ניתן היה למצוא אותה למשל במאבק בין המתיישבים בקבוצת כנרת ל"תימני כנרת".

 

התימנים יושבו והועסקו על ידי המשרד הארץ-ישראלי בכנרת כבר ב-1912. ב-1930 הועברו/גורשו משם, ורובם עברו לרחובות. בכנרת עלה על במת ההיסטוריה העימות הדרמטי הראשון בין אשכנזיות ומזרחיות בישראל, שארך 18 שנה ונסב על אדמה, מים והשקעות הון ובדיעבד גם על המעמד ההיסטורי של "חלוצים" ו"בוני אומה". חברי קבוצת כנרת היו אלה שניצחו, וניצחונם היה חלק מתהליך הפיכתם של מהגרים יהודים מאירופה לאשכנזים בישראל. תימני כנרת נשכחו והיו לאפיזודה חולפת בהיסטוריה הנלמדת כיום של תקומת עם ישראל בארץ ישראל. גם זה היה חלק מתהליך; תהליך הפיכתם של מהגרים יהודים מאסיה ואפריקה למזרחים בישראל. אם כך, אשכנזים ומזרחים נולדו בישראל. שניהם צברים.

 

השבוע פסק בג"ץ כי יש להפסיק את תמיכת המדינה באברכים הלומדים בכוללים. כך הבהיר בית המשפט, כי אפליה ממוסדת של תלמידי ישיבות שנקטה המדינה לאורך שנים, היא פריבילגיה (אשכנזית) שהכפיפה את שלטון החוק הישראלי לגחמות קואליציוניות.

 

בפסיקה נוספת קבע בג"ץ כי ההפרדה בין תלמידות בבית הספר החרדי מזרם חסידות סלונים אינו קביל ואינו חוקי, ופסק כי מדובר בהפרדה עדתית ולא דתית. זאת למרות שבבית הספר לומדות גם תלמידות שלהוריהם שורשים באסיה או באפריקה. הורים אלה עברו תהליך המרה תרבותית עמוק מספיק, שמכשיר אותם להיחשב בעיני חסידי סלונים כחלק מהם. רוב מנהיגותה הפוליטית של תנועת ש"ס שואפת למעשה להשגתה של הכשרה "אשכנזית" שכזו.

 

כמובן שפסיקת בית המשפט אינה מקובלת על חסידי סלונים. אלה, החרדים לאמונתם ולמערכת החינוך שבה מתחנכים ילדיהם, יוצאים למאבק חברתי ותרבותי בשלטון החוק ועל זכותם לקבוע מי ילמד עם ילדיהם, כיצד ומה ילמדו. זהו מאבקה של בעלי זכות היתר נגד שלטון החוק והפרוצדורה הדמוקרטית.

 

השופט לוי הציב בפני ההורים מחסידות סלונים, אך גם בפני החברה הישראלית, את המשוואה באופן ישיר וחד: דין בית המשפט או דין הרב. נראה כי הפעם העימות הדרמטי בין תומכי זכות היתר האשכנזית ובין שלטון החוק הדמוקרטי בישראל טיפס שלב משמעותי ביותר בדרך לקביעת אופיה של החברה.

 

בוויכוח החברתי תרבותי בישראל מוטל טאבו על שימוש במושגים "אשכנזים" ו"מזרחים". זאת למרות העובדה הברורה והידועה כי המשמעויות החברתיות-תרבותיות של "אשכנזיות" ו"מזרחיות", מובנות מאליהן. הקביעה כי בבית הספר בעמנואל אנו ניצבים בפני תופעה "גזענית" מפספסת את לוז העימות הפוליטי-חברתי הנוכחי, כי עומדת שם לפתחנו בעיה מורכבת של תקפותה של זכות-יתר תרבותית וחברתית מול שלטון החוק והפרוצדורה הדמוקרטית. זוהי גזענות חדשה שאינה טוענת לקיומו של גזע אלא לקיומה של שונות תרבותית.

 

מכאן, כי מדיניותם של חסידי סלונים בעמנואל אינה המצאה של משהו חדש. זוהי אותה גברת של זכות-יתר אשכנזית המופיעה בשינוי אדרת תרבותית.

 

מקרה עמנואל מציב את שאלת היסוד שעד עתה התחמקה ממנה החברה הישראלית בדרכים רבות: כיצד פותרים את המשוואה של מדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מחייבת את חיסולה של זכות היתר האשכנזית. אך כמה מהאשכנזים בישראל יהיו מוכנים לוותר עליה? זו שאלת המפתח החברתית שמציב בפנינו בית הספר לבנות בעמנואל.

 

אילו היה קיים בית משפט גבוה לצדק ב-1930, הוא היה פוסל את גירוש התימנים מכנרת ומגדירו כפעולה בלתי חוקתית: זכות יתר אשכנזית אינה חוקית ואינה חוקתית, ולפיכך היו מתבקשים האדונים הנכבדים ארתור רופין, מנכ"ל המשרד הארץ-ישראלי, דוד בן גוריון וחיים ארלוזורוב ממנהיגי היישוב (גדולי הדור) להגיע לכלא מעשיהו. אם כך, העימות הנוכחי עשוי להפוך לברכת עמנואל לדמוקרטיה הישראלית.

 

ד"ר מאיר עמור, מרצה אורח (קנדה) אוניברסיטת חיפה


פורסם לראשונה 18/06/2010 09:37

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בג"ץ. פריצת דרך
צילום: גיא אסיאג
מומלצים