תפוחים גדולים וטריים

אומרים שתל אביב וניו יורק ערים דומות. האווירה, ההתרחשות, ה"וייב" הזה ברחובות, התנועה הבלתי פוסקת של רכבים בכבישים, בני אדם על המדרכה, ג'וקים בצינורות הביוב. אבל למרות הדמיון בתחושה, אוקיינוס שלם מפרידים בין המטרופולין האמריקני לזה הישראלי, ואין מדובר רק במרחק. ניו יורק היא ניו יורק, ותל אביב רק יכולה לצפות בה כאחות גדולה.

מה שיכול לחבר בין שתי האחיות היא היצירה האמנותית. רבים הם האמנים הישראלים שמתארחים בגלריות מוערכות ב"תפוח הגדול", אולם ב-1 ביולי, לרגל אירועי לילה לבן בתל אביב, איחוד המשפחות מתקיים כאן אצלנו. גלריה "חזי כהן" קיבצה בתערוכה "Fresh Apples" את המיטב של האמנים הצעירים הפועלים בימים אלה בניו יורק ונותנת הצצה לעשייה המקורית והפורה שלהם. האוצרת עינת סבג, מספרת על עבודתם. 

נטלי פרנק. "אמן ומודל"

"פרנק (30) משתמשת בטכניקות קלאסיות של ציור כדי לתאר מצבים פסיכולוגים טעונים ומתחים סוציו-תרבותיים. היא מחברת רעיונות, דיסציפלינות ואנשים על מנת להרכיב נרטיב שהוא גם אישי וגם אוניברסלי. פרנק מתארת בצבעי שמן ארכיטקטורה של עיר המתוארת בחושניות גסה של היכל בורלסקי המואר באור עמום, דמויות בעלי גוון עור לבן/אדמדם הנראות כשחקנים תחת תאורת הבמה המסנוורת".  

רוסון קראו. "אחוזת הצייד"

"קרואו (28) נוגעת ברוק, רוקוקו, תרבות הקאובוי, ארכיטקטורת לאס וגאס, מוזיקה ותיאטרון –בשמן, אקריליק וקולאז'. הציור נע בין חגיגה לבין חורבן, בפורמטים גדולים, מלאי חיוניות המתארים אתרים נוסטלגיים, אשליות היסטוריות, פסיכולוגיה של חללי תיאטרליים שתמיד הם נטושים וריקים. העבר נבחן בהיקסמות אך גם בלעג, ומשליך על הריקות העכשווית". 

ברנבי פורנס. "ללא כותרת"

"פורנס (37) הוא אחד האמנים הבולטים והמצליחים בסצנה הניו יורקית. הדימויים שלו רווים ביופי אפוקליפטי וממחישים את הקשר בין קטל לגשמיות בחיות מתפרצת, שכבות של צבע, קומפוזיציות רוטטות, נמרצות, בצבעי מים ושמן. פורנס עוסק במלחמה, מוות, אהבה ,כוחו של הטבע. הדינמיקה של ההמון הופכת אצלו לייצוג מונומנטאלי, והאקספרסיוניזם המופשט שלו יוצר חוויית כאוס".  

"פארקר (42) הוא יליד שטוטגרט שבגרמניה. בעבר היה מכור לסמים קשים. נקודת הפתיחה בציוריו היא אסתטיקת הפופ: פסיכדלית, מתפרצת, מסתחררת ודמיונית. הנושאים נעים בין המעורפל והמוזר לידוע ולמוכר: טרוריזם, ידוענים, מכורים לסמים, מוסיקאים, כמרים פדופילים, מבקרי אמנות. התוצאה היא מאגר מצטבר, שכבתי ועז שמתגבש למסמך היסטורי.

"האינטראקציה בין הדימוי לטקסט יוצרת דו שיח דינמי, שהצופה נדרש לפענח. זו נקודת מבט הומוריסטית וביקורתית על התרבות העכשווית, על סקנדלים, אלימות, משהו עסיסי ודפוק. המעטה הצבעוני, הפתייני, מסווה שפע של דימויים וסמלים. זהו ציור גדוש ומורכב עד כדי מנייריזם". 

קים דורלנד. "זיקוקין די נור"

"דורלנד (36) הקנדי נמשך לעיסוק במצב רוח הורמונלי של גיל הנעורים, נוסטלגיה, פנטזיה וריאליזם. עבודתו מתאפיינת בעודפות חומרית. הוא שואל מה אפשר לעשות עם צבע, מברשת, מבנה ובד. הנופים המתוארים בציוריו מתקיימים בזרימה מתמדת בין הפשטה וייצוג ואינם צפויים מבחינה פסיכולוגית או סגנונית. זכרונות מהשכונה הפרברית שגדל בה משוחררת מפנטזיות רומנטיות אך מקבלת את השקט של יופיו הלא צפוי של הטבע". 

קמרוז אראם. "תצוגת אופנה אקלסיאסיקלית"

"אראם (32) הוא יליד שיראז שבאיראן, אך חי ועובד בניו יורק. הדימויים בציוריו של אראם נעים בין מלאכים של גיוטו לאימאמים שיעיים, בין שטיחים מעופפים של משחקי וידאו לבין חלל קסום של מיניאטורות פרסיות, התפוצצות, מקלחות של אור וראשים של קדושים. בצבעי שמן ובפורמטים גדולים, אראם מפגיש תרבות מסורתית ועכשווית על מנת לשקף את האבסורד הקסום והמפחיד של זמן ההווה שלנו". 

מרסל דזמה. "ללא כותרת"

"דזמה (36) הקנדי ידוע בעקר בשל רישומי הדיו וצבעי מים. מצייר, מפסל ועוסק בקולאג'ים. בעולמו, משחקי ילדות פוגשים ארוטיקה בוגרת והמראות הנפרשים הם שובבים ממש כפי שהם סוטים ואלימים. רקדנים, טרוריסטים, עטלפים ודובים הם חלק מהדמויות החוזרות בציוריו. משתמש בתרבות הפופ כפילטר להצגת הדימוי (עיצב בעבר אלבום של הזמר בק)". 

ג'סטין ליברמן. "אבסינת' קולג'"

"יצירתו של ליברמן (33) היא תערובת אקלקטית של מדיומים, תבניות וטכניקות: קולאז'ים , ציורים, מיצבים מיצגים ווידאו ארט. עולמו הפנימי רדיקלי וחתרני, יוצא נגד תרבות ההמונים ומסורות קיימות. נגד הרשויות, הצביעות הפרסום והקיטש. הילד הרע של האמנות העכשווית. עבודותיו יכולות להתפרש כסטירה, הוא קורא לעשייה שלו 'שיבוש תרבות'". 

שי קון. "ללא כותרת"